הירשזון יטען: הגיע לי יותר כסף ממה שלקחתי

זה כארבעה חודשים מתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב אחד ממשפטי השחיתות החמורים שנערכו בישראל נגד נבחר ציבור. בשבוע הבא יעלה על דוכן העדים ח"כ אברהם הירשזון, הנאשם בגניבת כ-2.5 מיליון שקלים מכספי הסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל) ועמותת נוער יהודי למען ישראל (ניל"י), וינסה לשכנע את בית המשפט כי לא היה מעורב במעילת המיליונים בה הורשעו חמישה מעמיתיו. הוא צפוי לטעון שהכספים שהועברו לו במזומן מקופות ארגונים אלה ניתנו לו בעד זכויות לגיטימיות שצבר ב-40 שנותיו בהע"ל, וכן שבפועל הוא לקח לכיסו פחות משהגיע לו.

בחודשים האחרונים הוא התיישב פעמיים-שלוש בשבוע על ספסל הנאשמים. מקומו הלך והתרווח, כשחמישה מתוך שבעת הנאשמים בפרשה הודו והורשעו בזה אחר זה בהסדרי טיעון. בניו מלווים אותו לכל הדיונים וכן אדם חרדי שמתיישב בקביעות מאחור. מקורביו מספרים שלאחרונה הוא התחזק באמונתו וכי מצב רוחו ירוד, במיוחד אחרי הסדר הטיעון עם מנכ"ל הע"ל לשעבר, יצחק רוסו. כמו כן, בסביבתו טוענים שהתקשורת והפרקליטות עשו לו עוול כשקשרו בין המזומנים שקיבל לבין מעילת המיליונים בהע"ל. לדבריהם, מדובר בשתי פרשות שונות.

על פי האישום נגדו, בין 1998-2005, כשכיהן כיו"ר הע"ל, נגנבו מכספי הארגונים כ-12.3 מיליון שקל בידי בכיריהם. כמחציתם נגנבה על ידי מנהל אגף הכספים, עובדיה כהן, בעבור אחיו, דוד כהן, שעבד כשליח בניל"י והסתבך בחובות.

הירשזון נאשם, בין היתר, כי בין 2000-2003 קיבל לידיו במזומן 25 אלף שקל בחודש, המסתכמים בכ-1.2 מיליון שקל; פעמיים בשנה היה מקבל 10-30 אלף שקל כ"מענק חג"; כ-500-750 אלף שקל בעבור נסיעות לחו"ל; וכן כ-600,000 שקלים שמימנו את הפריימריז שלו לליכוד ב-1998 וב-2002. בנוסף, מיוחסות לו הוצאות רכב מנופחות, קבלת אלפי שקלים בעבור ארוחות, אך האישומים שמטרידים יותר מכל את סנגוריו הם בדבר התשלומים החודשיים והפריימריז.

בחקירתו במשטרה הכחיש הירשזון קבלת כספים במזומן, אך בתגובתו לכתב האישום שינה את גרסתו. הוא הודה בקבלת התשלומים החודשיים וטען כי כשנבחר לכנסת, החוק אסר עליו לקבל משכורת נוספת. לכן, במטרה לא לנתק את רצף עבודתו, גיבש הסדר שלפיו הוא יקבל תשלום חודשי, שיירשם עד להתחשבנות הסופית כהלוואה על חשבון תנאי פרישתו, או שיקוזז ממשכורתו אם יחליט לשוב לעבוד בהע"ל. הוא טען שהכספים הועברו לו במזומן משום שחשש שהעברה מדווחת תיראה כמשכורת. את הכחשתו במשטרה הסביר בכך שחשש ששמו ייכרך בגניבה של דוד כהן.

בחודשים האחרונים עלו מזכירות, שליחים, מנהלי חשבונות בזה אחר זה על דוכן העדים וסיפרו איך עברו דרכם צ'קים ומעטפות מזומנים שמנות, כיצד משכורות עובדים נופחו ומאזנים כוזבים נחתמו. עדותו של עובדיה כהן, שהפליל את הירשזון, היתה אמורה להיות שיאה של פרשת התביעה. הוא היה אמור לשפוך אור על חלקו של הירשזון במעשים. אך בשל המורכבות שבעדות נגד חבר גרמה הוא לא סיפק את הסחורה.

כך למשל, לא נתן לתובע, עו"ד אלי שורץ-שואף, למשוך אותו בלשונו כדי לומר כמה פעמים הירשזון טס בשנה ובעבור כמה מהטיסות קיבל החזרים. הוא גם סירב לאשר שהירשזון קיבל תשלום בעבור נסיעות פרטיות. סנגוריו של הירשזון, עוה"ד יעקב וינרוט, ישראל וולנרמן ואלירם בקל, ניסו לרמוז שהנסיעות לוועידת התביעות ולמצעד החיים נעשו בתוקף תפקידו. עובדיה אישר זאת ללא היסוס, רק שכח לציין שמדובר בתפקיד אחר. למצעד החיים ולוועידת התביעות אין קשר לתפקידו בהע"ל.

טשטוש הגבולות בין תפקידיו של הירשזון והכיס שאמור לממן אותם בא לידי ביטוי כשעובדיה ניסה להסביר למה שילם לכנס שהירשזון ערך לחברי הליכוד. "אי אפשר לתת לח"כ וליו"ר ההסתדרות שצ'קים שלו יחזרו", אמר לשופטת. "מה זאת אומרת אי אפשר?", הקשתה השופטת. "הוא יכול להיות מוגבל!", הזדעק. "נו?", שאלה השופטת, "מה לזה ולהסתדרות?", היא שאלה.

אך גם להירשזון הוא לא עשה חיים קלים. עו"ד וינרוט ביקש ממנו לאשר שהירשזון לא היה מודע לגניבות בשביל דוד כהן עד שזה סיפר לו. עובדיה, חשב קצת, וענה: "לא בטוח". כשווינרוט הקשה, ענה: "לא אמרתי שהירשזון הוא חלק מהמעילה, אלא אמרתי שהוא לקח".

על הקלות הבלתי נסבלת של הלקיחה, סיפר עובדיה כשהעיד איך החליטו לחלק לעצמם מענקי חג מנופחים: "כשעבדנו בהע"ל לא קיבלנו לא משכורת 13 ולא תוספת משכורת", סיפר, "אז יום אחד ישבנו, ואמרנו שאנחנו נקבל פיצוי בחג". בזמן שעובדי הע"ל קיבלו 220 שקלים לחג, הם החליטו לחלק לעצמם בין 5,000 ל-20,000 שקל. את הסכומים רשמו במרוכז עם כל הוצאות החגים. "רצינו להסוות את זה בפני המאזן", הסביר.

זו לא היתה ההסוואה היחידה. לטענתו, לבקשת הירשזון לווה פעמיים כסף למימון הפריימריז שלו ממלווה מסתורי מצרפת, שלטענתו מגייס כספים בעבור ישיבות. את הכסף החזיר לו מכספי הארגונים, אך במקום הסכם הלוואה ערך לו הסכם העסקה פיקטיווי, שלפיו יקבל שכר בעבור הקמת משרד בצרפת שיופקד על "יצירת קשר ושיתוף פעולה בין ניל"י ליהדות צרפת", לא פחות.

סנגוריו של הירשזון הטילו ספק באמינות גרסתו, ורמזו שההלוואות נלקחו בעבור דוד ועובדיה. הם הראו שהמלווה טען במשטרה שהלווה את הכסף בשנים אחרות משטען עובדיה, ושבמועד בו נתבקשה, לכאורה, הירשזון לא יכל לדעת שעומדים להיות פריימריז.

ראיה לכך שאולי הצליחו לערער את ביטחון הפרקליטות מצאו הסנגורים בכתב האישום המתוקן שנערך לרוסו בהסדר הטיעון. בעוד באישום המקורי נכתב עליו בעמימות כי הוא "שותף בסוד העניינים", בכתב האישום המתוקן בו הודה והורשע, נכתב במפורש כי הוא ידע שההלוואה יועדה להירשזון.

"אני מכיר רק סוג אחד של אנשים שנותן הלוואות בלי חשבונות, בלי קבלות", אמר עו"ד וינרוט. "אבל קיבל צ'קים, זה לא קבלה?", תהה עובדיה. בתגובה לדברים נזפה בו השופטת: "צ'ק? צ'ק זה קבלה מר כהן? אתה בתפקיד בכיר בהסתדרות!". הוא לא היחיד שכישוריו הוטלו בספק - כמה עובדים הודו שלא היו בעלי ההכשרה המתאימה לביצוע תפקידם. דבר שהקל על ביצוע המעילה. כך, למשל, אילן לביא, עובד אחזקה, מונה לחבר בוועדת הביקורת מבלי שידע לקרוא דו"חות כספיים; מנהלת הכספים, רונית גרטי, מונתה למנהלת חשבונות ללא הכשרה - "למדתי הנהלת חשבונות סוג 2", אמרה. "יש דרגה יותר נמוכה?", שאל השופט דוד רוזן. "לא", ענתה. "מי שמינה אותה ידע למה הוא ממנה אותה", אמר השופט.

סנגוריו של הירשזון טוענים כי כשהתמנה לכנסת ופרש מהע"ל לקח 100% פיצויים ולא יותר, כמקובל. כך, קיבל פיצוי של 600 אלף שקל בעד 40 שנות עבודתו בארגון. לטענתם, אלמלא פרש ולקח פיצויים היה זכאי לפנסיה תקציבית, שסכומה עולה על הסכום שקיבל במזומן.

הסנגורים יבקשו להיבנות מעדות חשב ניל"י, אמציה בונר, שסיפר כי עובדיה ביקש ממנו לערוך להירשזון דו"ח שקרי על מצבה של ניל"י. "הבנתי אז ואני מבין היום שאת רוב הכסף הוא לקח לעצמו", אמר בונר על עובדיה, "החלק של הירשזון בכל התמונה הוא לא גדול כפי שעובדיה תיאר, אבל הוא קיים".