המועמדים לנשיאות ארצות הברית היו עסוקים השבוע בחיזור נמרץ אחר הקול היהודי. בוועידת איפא"ק (השדולה האמריקאית למען ישראל) הצהירו ג'ון מקיין, הילרי קלינטון וברק אובמה על מחויבותה הנצחית של ארצות הברית למדינת ישראל ועל האהדה שכל אחד ואחד מהם חש כלפי העם היהודי. הגדיל לעשות הסנאטור אובמה, בנאום חוצב להבות. הכרזתו כי "ירושלים צריכה להישאר בירתה המאוחדת של ישראל" עוררה סערה בעולם הערבי, אך גם בקרב הציבור הישראלי היו שהרימו גבה לנוכח הציונות המפתיעה שהפגין המועמד המתון מדינית.
האמת היא שוועידת איפא"ק, במועד הנוכחי שלה, נפלה לחיקו של אובמה כפרי בשל והיוותה את הזדמנות מושלמת לפתוח בחיזור אגרסיבי אחר ציבור הבוחרים היהודי, בדרך לבית לבן. איפא"ק נחשבת לשדולה השנייה בעוצמתה בקונגרס האמריקאי (לאחר שדולת יצרני הנשק הקל) והבטחת התמיכה של חבריה יקרה מפז עבורו. רק כדי לסבר את האוזן: באוגוסט 2007 הציג המגזין הניו יורקי GQ רשימה של חמישים האישים המשפיעים בוושינגטון הבירה. במקום הראשון דורגה מזכירת המדינה קונדוליסה רייס, ובמקום השישי הוצב נשיא איפא"ק, הווארד קוהר, שהקדים אישים בולטים כמו הילרי קלינטון וקרל רוב, סגן ראש מטה הבית הלבן דאז ויועץ מיוחד לנשיא בוש. קוהר וחבריו הם אנשים שתרצה לרצות, אם יש לך תקוות כל שהן לזכות בנשיאות ארה"ב.
תקציב שנתי של 33.4 מיליון דולר
איפא"ק (American Israel Public Affairs Committee) מורכבת בעיקר מיהודים-אמריקאים. לאורך ההיסטוריה נזקק העם היהודי לדמויות ייצוגיות שייאבקו על האינטרסים שלו בגולה, ובשנת 1951, לאחר קום המדינה, הוקם הוועד האמריקני-ציוני לעניינים ציבוריים (AZCPA), שב- 59' החליף את שמו ל"וועד האמריקאי-ישראלי לעניינים ציבוריים", או בקיצור: איפא"ק. מטרתו המוצהרת של הארגון היתה גיוס תרומות לישראל ותיאום והכוונה של פעולות ציבוריות המתבצעות על ידי התנועה הציונית-אמריקנית, תוך יצירת קשרים עם דרגים ממשלתיים ומקבלי החלטות, לשם הבטחת יחסי ידידות ורצון טוב בין ארצות הברית וישראל.
איפא"ק, ככל קבוצת שדלנות, מטרתה המעשית היא השפעה על גורמי השלטון בארצות הברית (בעיקר חברי הקונגרס) לתמוך בעמדות שלה, ובמקרה זה אלו המשרתות את העולם היהודי ומדינת ישראל. תקציב השדולה מגיע מתורמים פרטיים ומדמי חברות, ובאיפא"ק למעלה מ-80 אלף חברים, תקציבה השנתי עומד על 33.4 מיליון דולר, ובראשה צוות המונה 165 אנשים עם משרדים בוושינגטון, מדינות נוספות בארצות הברית ובישראל.
פעילות איפא"ק עוזרת להעביר בקונגרס למעלה ממאה יוזמות פרו-ישראליות בשנה, כגון גינוי אירן וקריאה להחרפת הסנקציות עליה, הגברת הסיוע הצבאי לישראל במשך האינתיפאדה, הפעלת לחץ עולמי על החמאס, הענקת הסמכות לנשיא להטיל סנקציות על סוריה בעקבות תמיכתה בטרור וכיוצא באלה. באתר האינטרנט של איפא"ק מדווח עוד על סיוע לישראל שהסתכם ב-2008 בכשלושה מיליארד דולר, ומימון מאמץ ישראלי-אמריקאי להקמת מערכת הגנה מפני נשק בלתי קונבנציונלי.
קידום אינטרסים במסדרונות השלטון האמריקאי נעשית על ידי הפעלת השפעה ולחץ על נבחרים בסנאט או על הנשיא, כאשר העוצמה הפוליטית מקורה מסיוע, בדרך כלל כספי, הניתן למפלגתו של המועמד. 50 חברי הדירקטריון של איפא"ק הם עירוב של דמויות רבות השפעה בשתי המפלגות הגדולות בארצות הברית, ומאז שנת 2000 תרם כל חבר דירקטריון 72 אלף דולר בממוצע לקמפיינים או וועדות פוליטיות שונות.
בעד ישראל, בעיקר הליכוד, בעיקר ביבי
תוך ניצול הכוח הרב שצברה וההשפעה שלה בזירה הפוליטית האמריקאית, איפא"ק נעשתה מעורבת עם השנים בתהליכי בחירות ומהלכי שלטון, באופן שחרג מהנורמה השתדלנית ויצר אנטגוניזם כלפי הנושאים למענם היא פועלת.
במרוצת הזמן, האנטגוניזם התפתח לביקורת עולמית גלויה על איפא"ק. נשמעות שלל טענות, שמורכבות מתפיסה פוליטית סותרת לגבי המדיניות הרצויה של ארה"ב במזרח התיכון, ומדאגה מההיבט הדמוקרטי לנוכח השפעה האדירה של הארגון. יש המוחים כי קידום האינטרסים של ישראל מביא את הממשל להזניח את בעלות בריתו האחרות ולפעול בחוסר שיקול דעת באזור. המלחמה בעיראק מהווה עבור המבקרים הוכחה ניצחת לכך שאג'נדה פוליטית שמושפעת מאיפא"ק פוגעת באינטרסים של ארה"ב, ובטווח הארוך גם בביטחון ישראל. יש המתנגדים לאיפא"ק בטענות של קידום מטרות לא ראויות, שמביאות לתפיסה גזענית, אימפריאליזם וכיבוש.
גם בישראל עלו קולות מתנגדים להשפעה הגדלה של איפא"ק על הפוליטיקה האמריקאית. הארגון הואשם בתמיכה גלויה בליכוד ובמיוחד בבנימין נתניהו. קולות אלו טוענים כי המיליארדרים המממנים את השדולה הם אותם האנשים המממנים את ההתנחלויות ואת הימין הקיצוני בישראל.
ח"כ יוסי ביילין, שותף ביוזמת ז'נבה, אמר בזמנו כי לאיפא"ק אג'נדה משלה שלעיתים סותרת את מדיניות הממשלה הישראלית המכהנת. לדבריו, יש הרואים באיפא"ק את הזרוע הארוכה של ישראל בארצות הברית אך זוהי תפיסה מוטעית מיסודה. חבר הקונגרס האמריקאי דיוויד ר. אוביי, התומך במפלגת העבודה, אומר כי איפא"ק "דוחפת את מדיניות הליכוד ומעלימה תוך כדי כך את כל הקולות האחרים בקהילה היהודית".
ביקורת חריפה ביותר עלתה בספרם של ג'ון מרשיימר, מרצה בכיר למדעי המדינה באוניברסיטת שיקגו, ושותפו לכתיבה פרופ' סטיבן וולט, מבית הספר לממשל על שם קנדי באוניברסיטת הארוורד. "השדולה הישראלית ומדיניות ארה"ב" ( The Israel Lobby and U.S. Policy), הוא שמו של הספר שראה אור בשנה שעברה, ובו גורסים המחברים כי הלובי הישראלי בארצות הברית הוא בעל השפעה מכרעת ומזיקה על יחסי החוץ של המעצמה. "מאז סיום המלחמה הקרה, הפכה ישראל להיות נכס המכביד מבחינה אסטרטגית על ארה"ב. אולם אף פוליטיקאי שאפתן לא יעז להודות בכך בפומבי או אפילו להעלות את האפשרות לכך, בשל כוחו של הלובי הפרו ישראלי. לב לבו של הלובי מורכב מיהודים-אמריקנים שעושים מאמצים כבירים מיד יום ביומו להכפיף את מדיניות החוץ של ארה"ב. רבים מהארגונים בלובי למען ישראל מנוהלים על ידי אנשים הדוגלים בגישות נוקשות ולרוב תומכים במדיניות ההתרחבות של מפלגת הליכוד".
לטענת וולט ומרשיימר, ראוי לקיים דיון ציבורי ולבחון עד כמה הלובי למען ישראל מועיל או מזיק לארצות הברית. לדבריהם בשל פועלו של איפא"ק, ארה"ב חסמה את ישראל מלהיכנס למו"מ עם סוריה ועם גורמים מתונים באיראן, ואיפא"ק הוא זה שהשפיע על מדיניות החוץ האמריקנית שתמכה בישראל במהלך מלחמת לבנון השנייה, ולא אפשר את עצירת הלחימה בשלב מוקדם יותר.
אתה נגדנו? עצור, אתה אנטישמי!
ביקורת דומה הושמעה רק בשבוע שעבר על ידי אחד מתומכי אובמה, שהאשים חברים בממסד היהודי-אמריקאי ב"מקארתיזם", בכל הקשור ליחסם למבקרי ישראל. זבינייב בז'ז'ינסקי, לשעבר היועץ לביטחון לאומי בממשל קרטר ואחד מאדריכלי הסכם קמפ דייויד ב-1979, טען כי הלובי הפרו ישראלי בארה"ב חזק מדי ונוטה לשלוף את "קלף האנטישמיות" בכל פעם שמישהו מעז לבקר את השפעתו.
גם בז'ז'ינסקי טען כי הלובי היהודי המשפיע ביותר, איפ"אק, מפריע למאמצי השלום במזרח התיכון. "איפ"אק התנגד בצורה עקבית לפתרון שתי המדינות לשני עמים, וחברי קונגרס רבים מפחדים להתנגד להם", אמר בראיון ל"טלגרף" הבריטי. "זוהי איננה תופעה ייחודית ללובים היהודים, אולם שם יש גורמים שאינם מתווכחים עם עמדותיך, אלא עולבים בך, משמיצים ומציגים אותך כמרושע", כך בז'ז'ינסקי. "הם מהר מאוד קוראים לך אנטישמי. קיים אלמנט של פרנויה בנטייה הזו לראות כל ניסיון רציני לשלום של פשרה כמהלך שמופנה כנגד ישראל".
לנוכח הדברים הללו, לא קשה להבין מדוע חש ברק אובמה, בנאומו בוועידת איפא"ק השבוע, צורך עז להצטייר כידיד גדול של ישראל. אחת מנקודות השפל במערכת היחסים הקצרה בינו לבין הציבור היהודי בארצות הברית הייתה כאשר התגלה כי יועצו והמומחה למזרח התיכון רוברט מאלי קיים שיחות עם בכירי חמאס. גם תמיכתו של אובמה בקיום דיאלוג עם אירן ומנהיגים מוסלמים אחרים לא עוזרים לו אצל יהודי ארה"ב. ההתבטאות האחרונה של בז'ז'ינסקי הגבירה עוד יותר את החשדנות, כך שמעתה ואילך, עד לסיום הקמפיין לבית הלבן, אובמה צפוי לקרוץ לקהל היהודי במחוות פומביות לרוב. ועידת איפא"ק השבוע היתה השלב הראשון.