וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

50 גוונים של אדום: הקווים האפורים של אובמה

נשיא ארה"ב הציב גבולות ברורים גם לאיראן וגם לסוריה, אך הקווים ממשיכים לזוז. וגם: האמריקאים מחפשים את צ'צ'ניה במפה ומספידים את פתרון שתי המדינות. סקירה מוושינגטון

גווני האדום של אובמה

נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, לא מבלף, אומרים בממשל האמריקאי. מעיד על כך גורלו של אוסאמה בן לאדן וכמה מעמיתיו. אך עם מספר הפעמים שזז לו "הקו האדום" על איראן, וכעת גם "הקו האדום" שהכריז הנשיא אובמה בנושא הנשק הכימי בסוריה - לא ברור, מדוע אובמה טורח בכלל לקבוע קוים אדומים. הוא אמר שהשימוש בנשק הכימי בסוריה או העברתו לידי טרוריסטים יהוו חציית קו אדום מבחינת ארצות הברית ו"ישנו את כללי המשחק".

אובמה נואם בטקס בבוסטון. AP
אמר שלא יאפשר לאסד "שימוש שיטתי" בנשק הכימי. אובמה/AP

הערכות המודיעין של מספר מדינות, כולל ארצות הברית עצמה, קבעו שנעשה שימוש בנשק כימי, אך ממשל אובמה מתעקש על חקירה יסודית יותר, במקביל לטענה שקשה לערוך חקירה מהסוג הזה כשהמשטר של אסד לא בדיוק מאפשר לפקחי האו"ם להסתובב חופשי בשטח ולאסוף ראיות. ביום חמישי האחרון שר ההגנה צ'אק הייגל אישר הערכה על "שימוש מוגבל" בגז סארין. ביום שישי, במסיבת העיתונאים המשותפת עם המלך הירדני, אובמה אמר שלא רק ארצות הברית, אלא גם העולם, לא יאפשרו לאסד "שימוש שיטתי" בנשק הכימי. כיצד יגיבו? זה יהיה תלוי בתוצאות "החקירה המקיפה" וההתייעצות בבעלות הברית. אחד הכתבים בתדרוך של מחלקת המדינה תהה ביום שישי, האם ארצות הברית שוקלת לפחות לסייע לאזרחים הסורים להצטייד במסכות גז.

איפה זה צ'צ'ניה?

"איפה באמת נמצאת העיר הזאת, בצ'צ'ניה או ברוסיה?", תהה חבר הקונגרס דנה רורבכר, ששימש ביום שישי בתור יו"ר הישיבה המשותפת של שתי תתי-ועדות של בית הנבחרים האמריקאי שניסו להבין האם האיסלאם הקיצוני בצפון הקווקז מהווה איום על אמריקה. "העיר הזאת" היתה בסלאן, שבה מחבלים צ'צ'נים השתלטו ב-1 בספטמבר 2004 על בית הספר המקומי ולקחו 1,128 בני אדם בתור בני ערובה - 334 נהרגו, כולל 186 ילדים. רורבכר הזכיר את בסלאן בשביל להדגים מיהם המוסלמים הקיצונים הפועלים בצפון הקווקז ("לא כל השותפים אידאלים, אך כל אנשי העולם החופשי צריכים לאחד מאמצים במאבק נגד אלה שהורגים ילדים - מקווה שזה ידחק בנו להדק את שיתוף הפעולה עם רוסיה במאבק נגד הטרור"). אך שאלתו - כמו גם כמה שאלות אחרות שנשמעו במהלך הדיון, חשפו חוסר התמצאות של המחוקקים האמריקאים בנעשה לאחרונה בצפון הקווקז. בסלאן נמצאת בצפון אוסטיה, חלק מהפדרציה הרוסית. צ'צ'ניה היא גם חלק מהפדרציה הרוסית.

sheen-shitof

עם הנחה בלעדית

השיער נושר? מכשיר הפלא האמריקאי ישים לזה סוף במהירות

בשיתוף HairMax
ג'וחאר צ'רנייב, המחבל השני מבוסטון נלכד ומובא על אלונקה לבית החולים. AP
האחים צרנייב ליד קו הסיום של מרתון בוסטון/AP

בימים אלה, ארצות הברית ממשיכה להתחבט בשאלה, האם כל המאמצים לשיפור התיאום בין גורמי אכיפת החוק והשירותים המיוחדים בשנים שחלפו מאז פיגועי ה-11 בספטמבר כשלו? מדוע האף-בי-איי לא התייחס ברצינות רבה יותר להתראה מרוסיה על האחים צרנייב, החשודים בביצוע הפיגוע הכפול במרתון של בוסטון ב-15 באפריל? מדוע קצין המכס שתפקידו היה לעבוד מול צוות המאבק נגד הטרור בבוסטון לא העביר לאף-בי-איי את המידע שקיבל על חזרתו של האח הגדול, טמרלאן צרנייב, לארצות הברית לאחר שהייה של חצי שנה בדגסטאן? האם התעלמות מאזור צפון הקווקז שהוזנח לגמרי בעשור האחרון על ידי השירותים החשאיים של ארצות הברית על רקע המלחמות בעיראק ואפגניסטן, היתה טעות?

המומחים שהעידו בישיבה הסבירו בסבלנות, שמנהיג האיסלאמיסטים בצ'צ'ניה שהכריז על "אמיראט הקווקזי", דוקו אומארוב, הבהיר שאינו במלחמה נגד ארצות הברית, ושדגסטאן עם השלטון המתפורר שלה וריבוי המטיפים הקיצונים מהמזרח התיכון, בעיקר ערב הסעודית, מהווה היום איום רציני יותר מאשר צ'צ'ניה תחת בן טיפוחיו של הנשיא פוטין, רמזאן קדירוב. אחד העדים, אנדרניק מיגרניאן העומד בראש סניף ניו יורק של המכון הרוסי לדמוקרטיה ושיתוף פעולה, גם אמר שלדעתו האף-בי-איי לא התייחסו ברצינות להתראה הרוסית לגבי טמרלאן צרנייב בגלל החשדנות כלפי רוסיה. "אני חושש שכשהרוסים ביקשו מהאף-בי-איי לבדוק את הבחור, זה נתקל ברעיון הנפוץ בארצות הברית שמדובר באיזה קשר רוסי, רדיפה, ולא מדובר בטרור. בכלל, המערב לא גילה מספיק הבנה למאבק הרוסי נגד הטרור בצפון קווקז - והיום יש צ'צ'נים שנלחמים נגד נאט"ו באפגניסטן, ויש שהגיעו גם לסוריה".

פרופ' פול גובל, מומחה לאירו-אסיה ששימש בזמנו בתור יועצו המיוחד של מזכיר המדינה ג'יימס בייקר, העיד בשימוע והזהיר שלא ליפול למלכודת של נסיון לפשט את המצב המורכב יתר על המידע. לפי גובל, כרגע ארצות הברית "מגששת בחדר חשוך" - ובלי מאמצים ראויים להבנת המצב בצפון הקווקז, ההבדלים בין המחתרת הלאומנית לקבוצות תומכי הג'יהאד, וסיבות ההקצנה, האמריקאים עשויים לשגות ולקדם מדיניות שרק תחמיר את הבעיה. "כיום דגסטאן מסוכנת יותר מצ'צ'ניה לרוסיה וגם לארצות הברית. האם זה יכול להוות איום על ארצות הברית? בוודאי, יש שם אנשים שלא מאחלים לארצות הברית שום דבר טוב. עלינו להכיר אותם ולעקוב אחר תנועותיהם, כדי להיות מסוגלים להתמודד עם המצב".

גוגל והצנזורה

מאז שחלק משמעותי מחיינו התמקם ברשת האינטרנט, אנחנו תקועים עם הסתירות המובנות: פוחדים מחשיפה - אך חושפים, לא רוצים ספאם והאקרים - אבל גם מתעצבנים על צנזורה, רוצים להשתמש בשירותים בחינם - אך מתעצבנים כשמישהו מוכר את הפרטים שלנו כדי להפוך את העסק לרווחי. הממשלות, שפיגרו שנים אחר ההתפתחויות בעולם המקוון, מתחילות להדביק את הפערים ומנסות להכניס כללים משלהן למשחק. כך, ביום חמישי "גוגל" פרסמה את "דוח השקיפות" שלה, השביעי במספר, עם אזהרה: "ביותר מקומות מאשר אי פעם בעבר, ממשלות ביקשו מאתנו לסלק תוכן פוליטי שאנשים פרסמו בעזרת שירותים שלנו", כתבה בבלוג הרשמי סוזן אינפנטינו, המנהלת המשפטית של החברה. במחצית השנייה של 2012, גוגל קיבלה 2,285 בקשות מהמדינות השונות לסלק 24,179 יחידות תוכן בלתי רצוי - בהשוואה ל-1,811 בקשות לסלק 1,8070 יחידות תוכן במחצית הראשונה של 2012. בין הבקשות היו גם החלטות בית משפט לסלק פרסומים בבלוגים, הכוללים ביקורת נגד פקידי ממשל או מקורביהם - אך גם תלונות על הסרט האנטי-איסלאמי "תמימות המוסלמים", בקשות להסיר סרטונים המעודדים אלימות, התאבדות או שימוש בסמים.

גוגל. AP
לטכנולוגיה יש גם צד חשוך, המאפשר איסוף המידע להידוק השליטה על האזרחים- מנכ"ל גוגל בספרו/AP

ארצות הברית היא שיאנית הבקשות - הן לסלק תוכן לא ראוי, וכן במספר הבקשות לחשוף מידע אישי על משתמשים ספציפיים. אך במחצית השנייה של 2012, 18 מדינות חדשות פנו לראשונה לגוגל בבקשה דומה - כולל איראן, מצרים, לוב, אמירויות ערב - וגם הרשות הפלסטינית, שנכנסה לרשימה של גוגל בתור "מדינה". כמה וכמה בקשות הגיעו גם מישראל.

בכנס המוקדש לעתיד חופש האינטרנט בוושינגטון, שאלתי את רוס לה ז'נס, האחראי על מדור חופש הביטוי והיחסים הבינלאומיים של גוגל, מה התחזית שלו. "במדינות רבות מספר הבקשות לצנזר תוכן עולה", הוא אמר. "אני לא חושב שבטווח הקרוב נראה שינויים לטובה בסין. אבל לטווח הארוך, אני אופטימי, כי פתיחות מביסה את הסגירות. התחלנו לפרסם את 'דוח השקיפות' כי ממשלות לא אוהבות כשמגלים כמה בקשות הן הגישו להסרת תוכן או חשיפת מידע של גולשים. אנחנו חושבים שאינטרנט חופשי זה טוב לחברה, זה מה שהמשתמשים שלנו דורשים. השטן חבוי בפרטים: אף אחד לא אוהם ספאם, אבל מי יקבע מה זה ספאם? כולם רוצים ביטחון בתחום הסייבר, אבל באיזה מחיר?".

גם כריסטופר פיינטר, מתאם ענייני הסייבר במחלקת המדינה, אופטימי - לטווח הארוך. "יש מדינות שאין להן ניסיון בניהול דיאלוג עם המגזר הפרטי והחברה האזרחית, שחקני מפתח בדיון על עיצוב מדיניות האינטרנט", הוא מעיר. "אנחנו רואים בחופש זרימת המידע את לבו של האינטרנט. ואנו מדגישים שאלה לא ערכים אמריקאיים, אלא ערכים אוניברסליים - חופש הביטוי, חדשנות. בהדרגה, מדינות שונות מתחילות לאמץ את המודל הזה, כשהן מבינות שזה תורם לכלכלה שלהן. זה נימוק חזק בעד החופש. ברור שיש נושאים דוגמת הפורנו של הילדים שלמדינות יש אינטרס לקבוע חוקים. אך הם צריכים להיות מוגבלים, ולאפשר גם דיון בשאלות האלה, כדי שהחוקים לא יהפכו לכלי למעקב אחר מתנגדי המשטר ודיכויים".

מזה בדיוק מזהיר בספרו "העידן הדיגיטלי החדש" אריק שמידט, יו"ר ועד המנהלים של גוגל, אותו חיבר יחד עם ג'רד כהן, מנהל מרכזי הפיתוחים "Google Ideas". שמידט, שביקר לאחרונה בצפון קוריאה, מזהיר שהמדינה נמצאת בראשית "משחק החתול ועכבר" בין משטרים דכאניים למתנגדיהם - וכי לטכנולוגיה יש גם צד חשוך, המאפשר איסוף המידע, כולל מידע ביומטרי - להידוק השליטה על האזרחים. הבעיה של אנשי האופוזיציה, מציין שמידט, היא שבלי תוכנית, המאבק שלהם לא מניב תוצאות. "לפתוח דף בפייסבוק - זו לא תוכנית", הוא מסכם.

קבורת פתרון שתי המדינות בגבעת הקפיטול

ביום שישי, אמר הנשיא אובמה במסיבת העיתונאים עם המלך הירדני, המבקר בימים אלה בוושינגטון, כי שניהם חושבים "שיש כאן חלון הזדמנויות שיש לנצל", ועל כן שניהם רוצים לדון באפשרויות לחידוש של משא ומתן רציני שיוביל להסכם עם ישראל בטוחה שנרמלה יחסים עם שכנותיה, ופלסטין הריבונית.

פגישת ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר ההגנה האמריקאי צ'אק הייגל. משה מילנר, לשכת העיתונות הממשלתית
"מינוי הייגל הוא מהסימנים החיוביים היחידים שפתרון שתי המדינות לא מת". נתניהו והייגל/לשכת העיתונות הממשלתית, משה מילנר

והנה מה שנאמר השבוע בגבעת הקפיטול (נסייג, זה לא באמת היה פאנל מייצג). בכנס המוקדש לעתיד ישראל ופלסטין של המועצה למדיניות המזרח התיכון דיברו אנשים שגורמים לעוויתות אצל תומכי ישראל הצרופים. אך הכנס נערך בגבעת הקפיטול, וכותרתו הבלתי רשמית היתה, כך נדמה, הספדים לפתרון שתי המדינות. סטיבן וולט, פרופ' ליחסים בינלאומיים מהרווארד, אחד ממחברי הספר השנוי במחלוקת על הלובי הפרו-ישראלי בארצות הברית, אמר שפתרון שתי המדינות מת או שחייו תלויים במכשירי החייאה, וכי מה שהביא למצב הנוכחי זה היעדר הדיון הפתוח בנושא - כמובן, באשמת הלובי, שבין היתר משמיץ את מבקרי ישראל ומחסל להם את הקריירה.

הסימנים החיוביים לדידו של וולט הם אישור מועמדותו של צ'אק הייגל לתפקיד שר ההגנה - למרות ההשמצות נגדו, התגברות הביקורת מצד כותבים ממוסדים כגון תומס פרידמן מה"ניו יורק טיימס", ספרו של פיטר ביינרט על משבר הציונות - וגם התחזקות הבלוגרים הביקורתיים כלפי ישראל. וולט משוכנע שצריך רק להמשיך ללחוץ בכיוון. "יש לנו קייס חזק", אמר. "אנחנו לא מנסים להשתיק אף אחד, אלא להשמיע דעה. ואמריקאים לא אוהבים כשמישהו מנסה לדכא דיון".

הבלוגר פיליפ וייס (Mondoweiss.net) קבל על כך שהמחוקקים האמריקאים לא מדברים על כיבוש השטחים - "זה משהו שהם היו צריכים לעשות כל הזמן" - וגם הכריז שפתרון שתי המדינות "מת", כי המתנחלים לא יזוזו לשום מקום.

הנרי זיגמן, נשיא "פרוייקט ארצות הברית - המזרח התיכון", אמר שבניגוד לדוברים האחרים הוא ציוני, אך שמייסדי הציונות "מתהפכים בקבר" לאור מה שיצא מהניסוי ההיסטורי שלהם. "תהליך השלום במזרח התיכון זו התרמית הגדולה בתולדות הדיפלומטיה המודרנית", אמר. "ההיסטוריונים העתידיים יהיו בתדהמה איך זה נעשה. הפלסטינים יכולים לקרוא לעצמם ממשלה, מדינה או אימפריה - אך הגדה המערבית תישאר תחת שליטה ישראלית מלאה. תהליך השלום נכשל כי ממשלות ישראל מראש תכננו למנוע הקמת מדינה פלסטינית בת קיימא. וזה לא היה רק הרעיון של הליכוד. פתרון שתי המדינות הוא היסטוריה, פרויקט ההתנחלויות הצליח".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully