קתרין רצתה מכנסיים. ושיער קצר. ואחר כך משאיות וחרבות. בגיל שנתיים היא כבר התעקשה: "אני בן" - ולא הייתה מוכנה לשמוע על כל אפשרות אחרת. הוויכוחים עם ההורים רק גברו וגברו, בכל נושא - ביגוד, רחצה, שחייה, אכילה, משחק, בשילוב התקפי זעם ובכי כמיטב היכולת של פעוטות. היא אפילו לא הייתה מוכנה לשחק עם ילדות אחרות. כשהגיעה לגיל שלוש, ניסתה אמה של קתרין להציג לה איורים של ילדים וילדות מספר על גוף האדם. "את רואה?", אמרה לה. "את ילדה. יש לך איברים של ילדה". קתרין הישירה מבט אל אמה, הבעה של חוסר הבנה נסוכה על פניה, ושאלה: "מתי שיניתם אותי?".
בסופו של דבר, איבחן פסיכולוג כי הילדה סובלת מ"הפרעה בזהות המינית" (gender identity disorder) - והבהיר להורים, ג'יין וסטיבן, כי המצב לא הולך להשתנות, וכדאי להתחיל להתרגל אליו. בעקבות זאת, נכנעו ההורים, והחלו לגדל את קתרין כילד כילד.
גם את שמה של קתרין שינו ההורים לשם אחר. השם הזה, כמו גם שם המשפחה המתגוררת בוושינגטון, נותר שמור במערכת העיתון "וושינגטון פוסט", שפירסם היום (ראשון) את סיפורה המדהים, כדי לשמור על פרטיותה של המשפחה מפני התעניינות של הציבור ואמצעי התקשורת (בקהילה בה היא חיה, סיפורה כבר מוכר היטב). תחת זאת, מכונה הילד בכתבה "טיילר" - השם שהיו בוחרים לו הוריו מלכתחילה, לו היה נולד להם בן. הכתבה כוללת כם גלריית תמונות של הילד-ילדה, וסרטון וידאו המתעד אותו. צפו בכתבה: