(צילום: רויטרס, קריינות: אילן שניג, עריכת וידאו: יאיר דניאל)
תומאס בלאט, אחד מהאסירים היחידים שהצליחו להימלט ממחנה ההשמדה בסוביבור, החל היום (שלישי) במתן עדותו במשפטו של ג'ון דמיאניוק. "אני לא מחפש נקמה. אני רק מחפש צדק", אמר בלאט בן ה-82 לכתבים לפני שנכנס לאולם בית המשפט, "המשפט הזה יהיה חשוב מבחינה היסטורית בעוד 200 שנים".
עדותו של בלאט, יחד עם זו של ניצול נוסף, פיליפ ביאלוביץ' בן ה-84, צפויה להישמע בשלושת הימים הקרובים. השניים השתתפו במרד שהתרחש במחנה באוקטובר 1943 והביא לסגירתו. בלאט הזמין כתריסר קציני אס-אס לבוא עמו לצריף בו הוחזקו אסירים יהודים, בהבטחה כי שם יקבלו מעילים חדשים. הוא הוביל אותם בזה אחר זה אל תוך הצריף, שם הרגו אותם יתר האסירים במכות גרזנים ופטישים. בלאט היה אחד מכ-50 אסירים ששרדו במרד, לאחר שהצליח לחצות את הגדר ולמצוא מחבוא, לא לפני שנורה על ידי איכר מקומי בניסיון הבריחה. הכדור שספג במהלך הבריחה עדיין תקוע, לדבריו, בלסתו.
לאחר מלחמת העולם השניה חזר בלאט לפולין, עלה לישראל ועבר לארצות הברית ב-1959 עם אשתו האמריקאית. מאז הוא פעיל לשימור זכר השואה, כותב ספרים ומקיים הרצאות על חוויותיו מהתקופה.
שני העדים, המשמשים גם כתובעי משנה במשפט, אמרו כבר במספר הזדמנויות שונות כי הם אינם זוכרים את פרצופו או שמו של דמיאניוק מהמחנה בסוביבור. מוקדם יותר השנה, בלאט הסביר כי הטראומה שעבר אינה מאפשרת לו לזכור את פרצופי השומרים במחנה: "אני אפילו לא זוכר את הפרצופים של ההורים שלי ושל אחי". למרות זאת, עורך דינו של דמיאניוק ניהל מאבק משפטי נגד עדותם וטען כי על פי החוק הגרמני הם אינם רשאים להעיד, כיוון שהיו מעורבים, כפקידים ממשלתיים, בחקירות שנוהלו נגד דמיאניוק. השופטים אמרו כי יתחשבו בהתנגדות עורך הדין מאוחר יותר והתירו את המשך העדות. לפני שנכנס לאולם בית המשפט אמר ביאלוביץ': "אני להוט לספר מה המשמעות של סוביבור".
"אין מישהו שעבד בסוביבור ולא היה מעורב ברצח. זה היה הצידוק היחיד לקיום המחנה", הסביר בלאט מדוע הוא משוכנע שדמיאניוק צריך להיות מורשע, "הוא לא יכול להגיד אני אפיתי לחם, אני טיילתי ליד הגדר. אני נעלתי את הדלתות בלילה. כולם שם היו רוצחים".