וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

סקרי הבחירות בארה"ב: מה באמת מסתתר בנתונים?

נתן גוטמן, וושינגטון

10.10.2012 / 11:48

הסקרים הארציים נחמדים, אך לא הם קובעים את זהות הנשיא. מרביתם ממילא מתבססים על מודל מ-2008 וחלקם מבוצעים בשיטות שנויות במחלוקת. ומה יכול לעשות צרכן החדשות בישראל?

לפני שלושה שבועות, קבע סקר של מכון פיו (PEW) שנשיא ארצות הברית, ברק אובמה, מוביל על יריבו, מיט רומני, ב-8%. באותו יום, התפרסם סקר של מכון גאלופ, לפיו שני המועמדים שווים. השבוע, שוב תרחיש דומה, אבל התוצאות הפוכות. פיו העניק לרומני יתרון ראשון זה חודשים על פני אובמה. אצל גאלופ, עדיין שוויון, ואצל מכון איפסוס אובמה מוביל. מדובר בארגוני מחקר גדולים, מיומנים ורציניים שמתמחים בסקרים פוליטיים, ובכל זאת, ההבדל בתוצאות הסקרים האחרונים הוא ההבדל בין צהלות שמחה במטה רומני בבוסטון ב-6 בנובמבר, להשקת כוסית של בני הזוג אובמה בבית הלבן באותו לילה.

אז מה באמת שווים הסקרים הפוליטיים האלה? ראשית, יש לציין את המובן מאליו. נחמד כמובן לעקוב אחרי הסקרים הארציים, אבל לנתון המתייחס אל הציבור האמריקני כולו אין משמעות רבה בקביעת הנשיא הבא. בסופו של דבר, מי שנבחר הוא זה שמקבל יותר אלקטורים, אותם נציגים וירטואליים המייצגים את משקלה היחסי של כל אחת מ-50 המדינות של ארצות הברית. ניצחון של 51% במדינה מסוימת שווה בדיוק לניצחון של 99% מתושביה, והמנצח מקבל את כל האלקטורים של המדינה. זה אולי ברור לאמריקני הממוצע, אבל לאומות העולם, שלא ניחנו במערכת בחירות סבוכה כמו זו של ארצות הברית, זו נקודה שיש להזכיר.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
אין תמונה/מערכת וואלה!, צילום מסך

ככלל, כדאי לבחון בכל סקר אם המשיבים מגיעים מכלל הציבור, או מתוך הבוחרים הרשומים או מבין הבוחרים הוודאיים. מובן שהסקרים שמתחשבים רק במשיבים שאכן מתכוונים להצביע ביום הבחירות הם האמינים יותר. סוגיה נוספת עמה מתחבטים מכוני הסקרים, היא שאלת הטלפונים הסלולריים. בעבר נעשו כל הסקרים רק בשיחות לטלפונים קוויים, אבל כעת, מקובל להניח שבעלי הקווים הנייחים אינם מדגם מייצג. כרבע מהאמריקנים משתמשים רק בטלפון נייד, ומדובר בדמוגרפיה שונה מעט - יותר צעירים, ויותר מיעוטים אתניים. אבל סקרים סלולריים הם עניין יקר, ורוב החברות משתמשות בשירות מענה ממוחשב לראיונות הטלפוניים, שבו המשיב מדבר עם מכונה ולא עם בן אנוש. עם זאת, החוק האמריקני אוסר על שיחות אוטומטיות לקווים סלולריים, יש לדאוג למראיין בשר ודם, וזה כבר עולה יותר. שיעור הטלפונים הסלולריים יכול לומר הרבה על הטיה של סקרים, כאשר הנחת היסוד היא שצעירים ומיעוטים יצביעו יותר עבור הדמוקרטים.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

לראשונה טיפלו בסיבה בגללה חליתי בפיברומיאלגיה ולא בסימפטום

בשיתוף מרכז איריס גייר לטיפול דרך אבחון בגלגל העין
הפגנה במיאמי בעד מיט רומני, לצד הפגנה בעד ברק אובמה. פלורידה, 22 בספטמבר 2012. Joe Raedle, GettyImages
מי באמת מוביל? הפגנה במיאמי נגד אובמה - ובעדו/GettyImages, Joe Raedle

ישנה בעיה גדולה עוד יותר. כיצד משקללים את הסקרים? איך הופכים אלף או 2,000 משיבים למדגם שמייצג את אמריקה כולה? התשובה היא במודלים, בשקלול הנתונים הגולמיים לפי מידע שמצוי אצל הסוקרים. למשל, אם ב-2008 מחצית מהצעירים הלכו לקלפי, יש לדאוג שהמדגם ייצג זאת. כך גם לגבי שיוך פוליטי, דתי, אתני וגיאוגרפי.

וכאן מתחילות התלונות. הרפובליקנים טוענים, עוד מראשית הקמפיין, ששיטת הסקרים מוטה נגדם, מכיוון שהמכונים השונים מתבססים על מודל בחירות 2008, בהן שיעור עצום של צעירים ושחורים הלכו לקלפיות. השנה, טוענים אנשי רומני, המודל הזה לא יהיה תקף, ולכן, לדבריהם, הסקרים מוטים לטובת אובמה. אגב, במפלגה הדמוקרטית לא השמיעו תלונה דומה השבוע, כשהסקרים הראו על יתרון לרומני.

נשיא ארה"ב, ברק אובמה, בפיירפקס, וירג'יניה. 5 אוקטובר 2012. AP
עדיין כאן. הנשיא ברק אובמה בווירג'יניה, בשבוע שעבר/AP

עניין נוסף הוא שאלת המועד. למשל, הסקר המדובר של מכון פיו, שהעניק יתרון לרומני, נערך ברובו מיד אחרי העימות הנשיאותי הראשון, כשהרושם שהותיר נצחונו של הרפובליקני עוד היה טרי. לו היו עורכים ראיונות רבים יותר, אחרי עוד יום או יומיים, יתכן שתוצאות היו שונות, בעקבות דו"ח האבטלה המעודד, והביקורת הנרחבת על כך שרומני לא דייק בטענותיו במהלך העימות.

השורה התחתונה היא שעבור צרכן החדשות הממוצע, הסקרים האלה לא שווים הרבה. גם במטות הבחירות, אגב, ממעטים להסתכל בשורה התחתונה של הסקרים. שם, בודקים בעיקר מגמות שעולות מחתכים דמוגרפיים ומשאלות נקודתיות: האם יש שינוי בדפוסי ההצבעה של הנשים? (כן, רומני מתחיל לסגור את הפער); האם הנשאלים מחבבים את המועמד? (את אובמה האמריקנים מאוד אוהבים, אבל יותר ויותר אמריקנים מתחילים לחבב גם את רומני). וכמובן, כיצד האמריקנים רואים את שני המועמדים בשורה של נושאים מסוימים: כלכלה, אבטלה, ביטחון לאומי ומדיניות חוץ. תשובות אלה מאפשרות ליועצי הקמפיין לחדד מסרים, ולכוון אותם לקבוצות מסוימות באוכלוסייה.

מיט רומני בעצרת בחירות באבינגדון, וירג'יניה. 5 באוקטובר 2012. Justin Sullivan, GettyImages
ממהר לחגוג? רומני בווירג'יניה, בשבוע שעבר/GettyImages, Justin Sullivan

אז מה יכול הקורא בישראל לעשות? ראשית, כדאי להתבונן רק בסקרים של החברות הגדולות ובסקרים המשותפים לרשתות הטלוויזיה ולעיתונים המרכזיים. תמונה טובה באמת של הסקרים ניתן למצוא באתר המצוין realclearpolitics, שמשקלל נתונים מכל הסקרים ומתעדכן עם כל מדגם חדש. כדי לתת משמעות לנתונים האלה, כדאי לפנות לנייט סילבר, המומחה שמארח ה"ניו יורק טיימס", שבמדורו "538" בונה תחזיות על בסיס נתוני הסקרים. סילבר, עם שיעורי הניבוי המרשימים שלו, הוא הגאון התורן של המערכת הפוליטית האמריקנית. כשמסתכלים על המספרים אצלו, אפשר להבין קצת יותר טוב מה קורה. כן, רומני סוגר את הפער, וכן מצבו טוב יותר מאי פעם, אבל לפי הנתונים הנוכחיים, יש סיכוי של למעלה מ-70% שאובמה יזכה בכהונה נוספת, אך גם הנבואה הזו, כמובן, יכולה עוד להשתנות פעמים רבות עד 6 בנובמבר. וכמו תמיד, מי שמעדיף קצת יותר דרמה על חשבון פרספקטיבה, מוזמן לצפות ברשת פוקס, ששדרניה תמיד ינפקו נתונים דרמטיים, המבשרים מהפך קרוב.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully