שורשי המהפכה שאנו רואים כעת בלוב נמצאים בתהליך שהחל אי שם בשנות ה-60 המאוחרות. לאחר סילוקו של המלך אידריס הראשון על ידי מועמר קדאפי ב-1969, הפכה לוב להיות פונדמנטליסטית, תומכת בארגונים מהפכניים שונים בעולם, ומצאה עצמה מבודדת מן העולם יותר ויותר.
משטרו של קדאפי נתמך על ידי משמרות המהפכה שהקים ושירותי "המחוברת" (שרותי בטחון חשאיים) ענפים, שהצליחו לשמר את המשטר ולדכא כל ניצן של אופוזיציה (שאכן רחשה מתחת לשטח) ולא נתנו לה להרים ראש, במשך כ-42 שנות שלטונו. רק לאחר מלחמת ארה"ב בעירק, חל מהפך במדיניות של קדאפי, שעל מנת להתקבל למשפחת העמים, הצהיר על ויתור על הנשק להשמדה המונית.
בעקבות זאת, חודשו היחסים בין ארה"ב ולוב והמדינה האפריקאית החלה להיפתח במעט למערב. השקעות מחו"ל החלו להגיע, ולוב שהייתה נתונה באבטלה גדולה החלה בהאצה כלכלית וניצול נכון יותר של משאבי הנפט שלה.
סכנה למלחמת אחים
למרות השגשוג הכלכלי במדינה השבטית, האופוזיציה של קדאפי בערה מתחת לפני השטח. בעיר קירנייקה שמרו לו התושבים טינה על הדחת המלך אידריס, בן לשבטי הסנוסייה שבקירנייקה, בעוד שקדאפי (אף שנולד בסבחה) גדל בשבט הגד'פה, שנמצא באזור סירת. לכן, לא בכדי, המהומות החלו דווקא בקירנייקה ומשם החלו להתפשט גם לאזור טריפוליטניה.
במהומות אלה, נוטלים חלק צעירים רבים, שפתוחים לדמוקרטיזציה והמודרניזציה העולמית, באמצעות האינטרנט ואמצעי התקשורת השונים. רבים מהם בוגרי אוניברסיטאות בבנגזי ובטריפולי הבירה, אך חלקם עדיין מובטלים והם אינם מוצאים עדיין את מקומם בכלכלת המדינה.
בהיעדר דמות אופוזיציונית סמכותית, היכולה ליטול מידית את רסן השלטון, המדינה עלולה להיקלע לכאוס. אם משטרו של קדאפי לא יצליח לדכא את המהומות ויתמוטט, צפויה לוב להיקלע למלחמת אחים בין שבטית עקובה מדם.
* הכותב הוא מנהל המכון ללימודים ולמחקר יהדות לוב
וחבר הנהלת הארגון העולמי של יהודים יוצאי לוב