לא בכל יום מגיע ראש ממשלה לספסל הנאשמים. אהוד אולמרט נבחר לעמוד בראש מדינת ישראל בבחירות דמוקרטיות והודח מתפקידו בהחלטה של היועץ המשפטי לממשלה. ברגע שבו הוחלט להגיש נגדו כתב אישום, על אחת כמה וכמה בחשד למעשי שחיתות, אולמרט לא יכול היה להישאר על כסאו. במקרה כזה ישנה חשיבות ציבורית ראשונה במעלה, שמשפטו של אולמרט יהיה פתוח לציבור עד כמה שניתן. אירוע כה קריטי במדינה דמוקרטית אינו יכול להיות מסוקר אך ורק על ידי עיתונאים, מקצועיים ככל שיהיו, ויש לפתוח את דלתות בית המשפט לרווחה ולשדר את משפט אולמרט בשידור חי לכל בית ישראל
הצבת מצלמות בתוך אולם בית המשפט תהפוך את ההליך למשפט ראווה, וטוב שכך. אם אמנם סרח ראש הממשלה הרי שראוי בהחלט להפיץ את מעשיו, שקריו וחטאיו לתוך כל סלון של כל בית ישראל, וזאת ללא מגע ידיהם המזהם של יועצי התקשורת. מאידך, אם יצליח אולמרט להוכיח שמדובר בעלילה ושכתב האישום לא היה צריך להיות מוגש מלכתחילה, הרי שמני מזוז והפרקליטות צריכים לקבל את הזובור ישירות, ללא סינון מקהלת המעריצים שביום שאחרי תכתוב מאמרי פרשנות מקלים.
בלי מתווכים, בלי טובות
כיום, לשני הצדדים טוב שהדברים מתנהלים ללא מצלמות טלוויזיה ולמעשה רחוק מעין הציבור, וזו סיבה טובה נוספת לשדר את המשפט. כך נזכה לראות באופן מיידי וללא פערי תיווך את העדויות, את הראיות, את הטיעונים ואת דרך ניהול המשפט. אף גורם לא יחמוק מהביקורת של האזרחים. לא השופטים המכובדים, לא עורכי הדין היקרים והכוחניים, לא הפרקליטות וכמובן לא הנאשם. אם יש צדק, זה הזמן להראות אותו בזמן אמת לכולנו, רצוי ללא פרסומות.
אלו שחוששים שהכנסת מצלמות תהפוך את אולם בית המשפט לקרקס, יכולים לשתות מים ולהירגע. הרי גם ככה הקרקס יתנהל מול השופטים, עם ליצנים, מאחזי עיניים ועיתונאים, כאלה מהחצר, חלק עם אג'נדה וחלקם בלי שום הבנה משפטית - כמתווכים. ההבדל היחיד שאם המשפט ישודר נראה את הכל בעצמנו. זה הזמן להושיב את הילדים מול מסך הטלוויזיה ולתת להם את שיעור האזרחות של החיים: מדינה שמעמידה ראש ממשלה נבחר למשפט ואינה מפחדת להפיץ אותו לכל מקלט טלוויזיה. זה הריאליטי של אולמרט בשידור חי, אלו החיים בישראל של 2010. אקשן.