בכניסה לספרייה העירונית בקריית שמונה כבר לא מסובבים את השלט "סגור". בשעת צהריים רק קוראים בודדים מבין אלפי המנויים נמצאים בין שורות ארוכות של ספרים. אברהם לב, הספרן הוותיק, מחליף ספרים לקוראים כבר 23 שנים. כל ילד בעיר גדל על הסיפורים שלו, החליף אצלו ספרים ולמד לקרוא בין השורות את האיש שהספרייה זורמת בעורקיו. אתמול החליט בית המשפט כי בעוד שבועיים הוא יסגור בפעם האחרונה את הדלת. אלא שאחרי שנים של מאבקים, אברהם מסרב לוותר: "אני לא מאמין שיסגרו. כל עוד יש פתחים וחלונות ואפשר לפרוץ דרכים, אין כוח בעולם שיעצור אותי מלהיאבק. זה התפקיד שנועד לי, להילחם למען העבודה שלי ולמען התושבים בקריית שמונה".
על פי ההערכות, כשליש מתושבי העיר נעזרים בשירותי הספרייה. אברהם מצפה מהם לפעול למען הספרייה: "שיצאו, שיעשו מעשה. יש קוראים שאם יסגרו את הספרייה זה יפגע בבריאות שלהם, אני לא רוצה להיות אחראי לעניינים האלה". כעת נראה כי הקריאות נפלו על אוזן קשבת: קבוצת צעירים המכנים את עצמם צל"ע, "צעירים למען עירנו", החליטו לקחת את העניינים לידיים. בסוף השבוע האחרון הם נפגשו עם שר החינוך, גדעון סער, ובסוף השבוע הקרוב הם מתכננים להתחיל בפעילות מחאה.
אחד ממנהיגי הקבוצה, אביחי שטרן, אמר כי מדובר ביום שחור. "זו תעודת עניות לעיר, שמוכיחה את הפערים בין המרכז לפריפריה. במרכז זה לא היה קורה. הם זורקים אחריות מאחד לשני, אותי זה לא מעניין. לי חשוב שיפתחו מחדש את המתנ"סים. איך אפשר להסביר לילד בקריית שמונה שמציעים לו את הספסל בפארק כמקום שבו הוא יגדל וייחנך וייעצב אותו?".
עוד בוואלה!
"מה שלא רווחי - סוגרים"
"אני גדלתי במתנ"ס, החברים שלי גדלו בו", מתאר שטרן. "הם היו פעילים מאוד. מסתכלים על זה כגוף כלכלי, ומה שלא רווחי - סוגרים. זו לא ההגדרה הנכונה, הספרייה צריכה לספק צרכים למי שאין לו. הספרייה נותנת מענה למי שאין אינטרנט בבית ויכול לקבל את מינימום ההשכלה והחינוך. ביום שישי נשבית את העיר לזמן קצר, כי אם סוגרים את התרבות בעיר אנחנו נסגור את העיר. לפני ארבע שנים זכינו בפרס על פעילות הנוער במתנ"ס, איך בכלל הגיעו לגרעון כזה עצום? מישהו צריך לתת את הדין על זה. גרעון כזה עצום זה פשוט ניהול שהכניסו אנשים דרך הפוליטיקה לעבוד במתנ"סים".
סגירת הספרייה היא שלב האחרון בקריסת המתנ"סים בעיר. עובדי המתנ"סים נאבקים כבר שנים ארוכות לקבל את שכרם. בשנה האחרונה הם עבדו תחת מפרק, או אז לפחות קיבלו את השכר בזמן. אלה, שעובדת כבר עשר שנים בספרייה, לא קיבלה לעתים משכורת במשך חצי שנה. "אני לא חושבת הרבה על זה שייסגרו, אולי כי אני לא מאמינה לזה. אין עיר שתישאר בלי ספרייה. בשנה האחרונה קיבלנו משכורת, אבל לא הפרישו לנו את התנאים. דמי הבראה חייבים לנו כבר שלוש שנים".
עירית אדרי הגיעה לנהל את הספרייה רק לפני חצי שנה. היא ידעה שהיא נכנסת לתפקיד שעתידו לוט בערפל. "למרות הזמן הקצר שלי כאן, זה עדיין יום עצוב וקשה. אנשים נתנו פה את החיים, זה לא רק מקום עבודה עבורם. בחצי השנה האחרונה היה מתח, ידענו שיהיה משבר, זה לא נפל עלינו כרעם ביום בהיר. אבל הרשות המקומית תיקח את זה על עצמה. יש את חוק הספריות, ואי אפשר להשאיר את העיר בלי ספרייה".
עדכון ראשון: 21:20, 30.05.11)