אלוהים לא מאמין במבחני מיצ"ב

>> הקרב על עתידה של מערכת החינוך בישראל מתנהל בימים אלה מתחת לאפכם. כרגיל, הקרבות החשובים באמת הם אלה הנסתרים מהעין, המתמקדים באותם פרטים טכניים-מקצועיים שהציבור אינו טורח להתעניין בהם. רק שאלוהים מצוי בפרטים, ובמקרה שלנו אלוהים הוא אכן הגיבור של הדרמה הזו.

כזהו המקרה בקרב על חוק ראמ"ה - הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך. ראמ"ה היא מחלקת המחקר והפיתוח של משרד החינוך - הגוף שעורך את כל המחקרים לגבי מצבם של תלמידי ישראל, תחושותיהם, הצלחותיהם והקשר בין הצלחתם לתפקוד בית הספר. כך, ראמ"ה היא הגוף המפעיל את מבחני המיצ"ב, הבודקים את רמת הלימודים של בתי הספר, והיא גם הגוף שבוחן את מידת ההצלחה של הפרויקטים הגדולים של מערכת החינוך. מי שיקבע, למשל, אם 5 מיליארד השקלים שמשקיעה המדינה מדי שנה ברפורמת אופק חדש מצדיקים את עצמם, היא ראמ"ה.



מאחר שאי אפשר לתכנן ולשנות מבלי לעקוב ולבדוק, ראמ"ה היא בפועל החולייה המרכזית בשיפור הניהול של מערכת החינוך. לכן היא הוקמה כיחידה נפרדת במשרד החינוך הכפופה ישירות לשר, ולא למנכ"ל. לכן הועמדה בראשה אישיות אקדמית בדמותה של פרופ' מיכל בלר. לכן מוצע בימים אלה חוק ראמ"ה, שנועד להבטיח את עצמאותה של ראמ"ה - כדי שגחמה של שר חינוך זה או אחר לא תביא לעיוות תוצאות המחקרים על מצבה של מערכת החינוך. כישלון במיצ"ב, למשל, הוא נתון שהרבה שרי חינוך ישמחו להסתירו - בשעה שהאינטרס הציבורי הוא שהנתון ייחשף ברבים, כדי שמערכת החינוך תהיה חייבת לפעול לשיפורו.



שר החינוך, גדעון סער, תומך בהבטחת עצמאותה של ראמ"ה, מה שאמור היה להבטיח כי החוק יעבור בקלות יחסית. זאת, עד שאלוהים נכנס לתמונה. כלומר, עד שהסיעות החרדיות - קואליציה מקיר לקיר של ש"ס ויהדות התורה - החלו לצעוק גוועאלד בשמו של אלוהים.



מה לאלוהים ולראמ"ה? תשאלו מה לאלוהים ולבחינות המיצ"ב, שהחרדים מסרבים להכניס אותן לתוך בתי הספר שלהם. זוהי הידרדרות חדשה. בעבר, שתי רשתות החינוך החרדיות הגדולות - מעיין החינוך התורני של ש"ס והחינוך העצמאי של יהדות התורה - נבחנו במבחני מיצ"ב. אמנם מבחני מיצ"ב חלקיים (רק שני מקצועות - מתמטיקה ועברית - בלי אנגלית ומדעים), ואמנם רק הבנות נבחנו, אבל לפחות היו בחינות כלשהן. בשנה האחרונה גם זה אינו מתקיים עוד, וראמ"ה מדווחת כי בתי הספר החרדיים חדלו להיבחן.



יש להזכיר כי שתי הרשתות החרדיות הגדולות, בניגוד לכל בתי הספר החרדיים האחרים, מתחייבות למערכת לימודים מלאה של משרד החינוך (לימודי ליבה), ובתמורה הן גם מקבלות מימון מלא - כמו של בית ספר ממלכתי לכל דבר. עם זאת, להבדיל מבתי הספר הממלכתיים, על הרשתות לא מתקיים כל פיקוח פדגוגי, כך שאף אחד לא באמת יודע אם הרשתות עומדות בהתחייבויותיהן למערכת לימודים מלאה. מעט הפיקוח היה בדמות מבחני המיצ"ב, שבדקו את הידיעה של הבנות החרדיות במתמטיקה ובעברית. כעת, גם המעט הזה אינו קיים יותר.



בפועל, רשתות החינוך החרדיות הכריזו על עצמאות ממדינת ישראל. הן אמנם מוכנות לקבל ממשרד החינוך מימון מלא על חשבון כספי הציבור, אך הן לא מוכנות למלא חובה כלשהי שהמשרד הטיל עליהן. כסף - זה יופי; לימודים חילוניים שיכשירו את התלמידים להיות אזרחים מועילים וטובים - זה כבר סיפור אחר.



המדאיג בהתנתקות הזו מישראל זה שהיא מצליחה להם. בפועל, רשתות החינוך החרדיות השילו מעליהן את אחרון החובות שמשרד החינוך הטיל עליהן - לבדוק את רמת הלימודים בבית הספר. מאותה סיבה בדיוק הן מתנגדות לחוק ראמ"ה, כי מה פתאום שגוף המחקר של המשרד ייכנס לבתי הספר החרדיים - הם הרי הכריזו עצמאות ואין למשרד זכות לדריסת רגל אצלם.



השלב הבא צפוי להגיע מהכיוון הבינלאומי - מבחני פיזה, המשווים את רמת הלימודים של מדינות העולם. כבר כיום החרדים משתתפים במבחני פיזה באופן חלקי בלבד, לפי רצונם הטוב. הכללים של פיזה קובעים כי אם בתי ספר שעלו במדגם של פיזה מסרבים להיבחן, המדינה מקבלת על כך הערה שלילית. לכל מדינה מותר לספוג מספר מסוים של הערות שליליות כאלה. ישראל נמצאת כבר על הסף של מספר ההערות המותרות לה. ההערכה היא כי ב-2015, לאור הריבוי הטבעי של האוכלוסייה החרדית, ישראל תחרוג ממספר הסירובים המותרים לה, ותוצא מפיזה.



בקהילה הבינלאומית אין חוכמות - או שכל התלמידים נבחנים באופן מלא לפי חלקם היחסי באוכלוסייה, או שאותה מדינה מוקאת מהקהילה הבינלאומית. הכניעה הנמשכת של ישראל לגחמות החרדים ולרצונם לשמור על עצמאותם (תוך שהם מתקיימים על חשבון תקציבי המדינה), תעלה בסופו של דבר לישראל בחברותה בקהילת המדינות המתקדמות.



הגיע הזמן לשים לזה סוף. הגיע הזמן להבהיר לחרדים שאין עצמאות דה-לוקס, ואם הם רוצים עצמאות - שיתכבדו ויממנו אותה על חשבונם. הגיע הזמן לעצור את ההידרדרות הנמשכת של החינוך החרדי. צריך להתחיל את המאבק בהתעקשות שחוק ראמ"ה יחול גם על בתי הספר החרדיים, ולאחר מכן לחזור ולחדש את התביעות לפיקוח, עמידה בבחינות מיצ"ב - ובסופו של דבר גם הסכמה על תוכנית לימודים (ליבה מצומצמת) מקובלת. אחרת, זה יעלה לנו ביוקר.