דו"ח: מפוני גוש קטיף הפכו לפליטים במולדתם

ועדת החקירה הממלכתית בנושא הטיפול במפוני גוש קטיף וצפון השומרון, בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס אליהו מצא, פרסמה בצהרים (שלישי) את מסקנותיה הסופיות. המסקנה העיקרית שעולה מדו"ח הוועדה היא שממשלות ישראל כשלו בטיפול במפונים. עם זאת, האחריות למצבם העגום רובצת גם על חלק מהמפונים, שהערימו קשיים על הרשויות בשיקומם. הדו"ח הוגש לראש הממשלה בנימין נתניהו, לנשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, ליו"ר הכנסת ראובן ריבלין וכן ליו"ר הוועדה לביקורת המדינה יואל חסון (קדימה).

נתניהו אמר לחברי ועדת החקירה הממלכתית בעת הגשת הדו"ח, כי בכוונתו להמשיך לפעול באינטנסיביות כדי ליישם את המלצותיו ולהשלים את הטיפול במפונים. "מטרתנו היא להביא כל אחד ואחד מהמפונים לבתי הקבע שלהם - זאת המחויבות שלנו כממשלה. כפי שמראה הדו"ח, הממשלה בראשותי פעלה ותמשיך לפעול להביא לסיום הטיפול במפונים. כל המעורבים צריכים להתכנס למסקנותיו ולא נאפשר התבזרות והתארכות הדיונים".

נכון להיום, חמש שנים מאז ביצוע תוכנית ההתנתקות, שיקום מרבית המפונים טרם הסתיים, וקיים מצב של "אזרחים שהמדינה עצמה הפכה אותם לפליטים במולדתם", קובע הדו"ח. הוועדה שהחלה בעבודתה לפני למעלה משנה, קיימה עשרות דיונים וחקרה עשרות עדים בהם את ראש הממשלה לשעבר אולמרט, שרים, מנכ"לים, נציגי התושבים וראשי מנהלת סל"ע. חברי הוועדה, השופט בדימוס אליהו מצא, פרופ' ידידיה שטרן וד"ר שמעון רביד, גם סיירו בשטחים בהם מתגוררים המפונים בקרוואנים ובאזורים בהם אמורים לקום היישובים החדשים.

מבחינת אחריות המדינה לטיפול במפונים קבעה הוועדה כי המדינה, כאמור, כשלה בטיפול במפונים: רוב המפונים מתגוררים באתרי קרוואנים זמניים, בניית מרבית מבני הקבע טרם החלה, שיעור האבטלה בקרב המפונים כפול מזה שבאוכלוסייה הכללית ורבים מהמפונים זקוקים לסיוע של רשויות הרווחה. הדו"ח קובע, כי מלאכת שיקומם של המפונים "רחוקה מסיומה". לדעת מחברי הדו"ח, המדינה כשלה בטיפול במפונים בראש ובראשונה משום שלא התייחסה לשיקומם של המפונים כ"משימה לאומית דחופה", אף כי ראשי הממשלה הצהירו על כך חזור והצהר. "נוצר פער ניכר בין הרטוריקה הגבוהה של כל ראשי הממשלה לבית התפקוד המעשי של המדינה", נכתב בדו"ח, "רבים מבין משרדי הממשלה ראו את משימת השיקום כמשימה שגרתית".

בנוסף לכך שאחת הבעיות החמורות היתה, לדברי הוועדה, שרשויות המדינה לא ראו בשיקום משימה לאומית דחופה, עולה מהדו"ח כי המדינה נכשלה בהפעלת האמצעים שעמדו לרשותה לצורך שיקום המפונים. כך למשל, מתוך העלות הכוללת לשיקום מפוני ההתנתקות שנאמדה על ידי משרד האוצר בכ-7 מיליארד שקלים, רק 3.8 מיליארד שקלים ניתנו מתוקף חוקי, והיתרה הוצאה מכוח החלטות מנהליות והסכמים. המדינה נאלצה לבחור בנתיבים "עוקפי חקיקה" במטרה להשלים את המשימה שהיא עצמה הגדירה.

עוד נקבע כי המדינה העריכה הערכת חסר את מספר המפונים המעוניינים להעתיק את יישוביהם בכללותם, וכתוצאה מכך לא נקבעו בחוק הסדרי ההעתקה. כך למשל, התברר כי בשל העובדה שניסוח החוק היה כללי בלבד, קבוצה של כ-20 בני אדם, ללא קשר מוקדם ביניהם, היו יכולים באופן תיאורטי להעתיק את מקומם "לכל מקום ובכל תקציב". לדברי מחברי הדו"ח, הדבר גרר "מירוץ לקבלת הטבות" ולכך שתכלית השיקום לא הושגה. "מנגנון ההעתקה הקהילתית, כפי שחוקק וכפי שייושם, היה נגוע בכשלים והיווה אחד הגורמים העיקריים לעיכוב שיקומם של המפונים".

בדו"ח נקבע עוד כי הקמת מנהלת סל"ע היתה צעד חיובי, אולם היא חסרה סמכות שלטונית וניסיון בהתיישבות. "משימת יישובם מחדש של המפונים היתה צריכה להיעשות על ידי החטיבה להתיישבות", נאמר בדו"ח, אלא שזו התנגדה ליטול על עצמה את האחריות למשימה. "בשל התנגדות אידיאולוגית לתוכנית ההתנתקות, נאותה החטיבה להתיישבות לסייע לפני הפינוי בעקיפין בלבד, בביצוע עבודות מטה ובהמצאת נתונים, ואולם בכך לא יצאה ידי חובתה".

יחד עם זאת, מציינת הוועדה, כי האחריות על מצבם של המפונים, מוטלת גם על כתפיהם. "גם לחלק מן המפונים עצמם היתה תרומה משמעותית להתהוות המציאות העגומה הנוכחית", נכתב. "יש מהמפונים שבחרו להתמהמה במקום שבו יכלו להזדרז – בבחירת יישוב הקבע, בקבלת מגרש מהמדינה, בהגשת תוכניות בנייה, ובביצוע הבנייה של בתיהם", נכתב בדו"ח. בנוסף, נקבע, כי המפונים העלו לעתים דרישות מופרזות מהמדינה, דבר שהיה "בעוכריהם ועיכב את שיקומם".

בנוסף, הקושי בהידברות עם המפונים טרם ביצוע תוכנית ההתנתקות גרם לפגיעה בטיפולם בידי המדינה. במהלך השנה וחצי שקדמו למימוש התוכנית, נכתב בדו"ח, עשתה הממשלה מאמצים רבים לקיים דיאלוג עם המתנחלים, אולם אלה לא ניאותו לשתף פעולה, מסיבותיהם. יחד עם זאת קובעת הוועדה שעל הממשלה היה לצפות זאת מראש ולהיערך בהתאם. "המפונים הם האחראים לקשיי ההידברות. אין באמירה משום גינוי למפונים ואין בה כדי להסיר את האחריות מעל הממשלה לתוצאות הפינוי".

מבחינת האופן בו נהגו המועצות האזוריות שפונו, מודגשת בסימון אדום המועצה האזורית חוף עזה, שמהדו"ח עולה שסירבה לשתף פעולה עם תוכניות המדינה, "ובכך זנחה את תפקידה כזרוע שלטונית שאמורה לפעול לקיום החוק ולטובת תושביה". בדו"ח צוינה לטובה המועצה האזורית צפון השומרון שהכינה את המתיישבים "תוך הכנה לקראת העתיד".

מהדו"ח עולה כי מפונים רבים התלוננו על כך שמשרדי הממשלה והרשויות המקומיות הערימו מכשולים רבים בפני המפונים. רבים דיווחו על קושי בצורך בקבלת החלטת ממשלה ואישורי ועדת הכספים גם על תקצוב סכומי כסף קטנים, בצורך לשוב ולתקצב מידי שנה בשנה, בהקפדה דווקנית ונוקשה על פי חוקי המכרזים, בקשיים בפעילות בין-משרדית, בקושי של המנגנון הממשלתי להפגין גמישות ובנטיית פקידי הממשלה להימנע מהחלטות הכרוכות בסיכון כספי ציבור מחשש שיפגעו באופן אישי.

בנוסף, החילופים של לא פחות משלוש ממשלות ונושאי תפקידים בכירים פגעו בטיפול המתמשך בשיקום. "במהלך תקופת הטיפול במפונים התחלפה שלוש פעמים צמרת השלטון בישראל, לרבות מנכ"ל משרד ראש הממשלה – הממונה על הטיפול במפונים", נכתב. זאת ועוד, הוועדה קובעת כי חלק מהחלטות הממשלה נמנעה המדינה מלבצע – דבר שפגע בעיקר במחיקת החובות של המפונים.

בסופו של הדו"ח ממליצה הוועדה על החלת לוח זמנים קבוע וקשיח לטיפול בבעיות המפונים שעדיין נותרו. מחברי הדו"ח ממליצים שבתוך תקופה של שלושה חודשים מיום הגשתו, תסתיים עבודת המטה, ושמעבר המפונים לבתי קבע יסתיים עד סוף שנת 2011. "על הממשלה לכלול הוראה מפורשת לכל זרועותיה להתייחס למימוש אחריותן לטיפול במפונים כאל משימה לאומית דחופה, הנמצאת בראש סדר העדיפויות הממשלתי, ואשר קודמת למשימותיהן השוטפות האחרות", נאמר בדו"ח.