התנגדותי באה להגיב על סקרי הנוף והסביבה שהוגשו על ידי חברת רותם אמפרט.
אני מכיר את הנגב מאז 1949 מטייל וחוקר את החי ובמיוחד היונקים והעופות שבו. מאז 1971 אני חוקר בסביבות חצבה ונמצא בה כמחצית מזמני. אני מכיר יפה את אזור התוכנית הנדונה.
ארץ המכתשים בנגב היא מרקם גיאולוגי ביולוגי המציג מגוון עשיר של נופי המדבר בדרך מושלמת. תמונת מוזאיקה זו של שכבות סלע קשות ורכות, נטויות או מאוזנות, הרים ומכתשים, מדגים את הקשר שבין תשתית גיאולוגית לעולם החי והצומח ולתרבות האדם בצורה יוצאת דופן. אין ארץ מכתשים דומה במקומות אחרים בעולם.
ארץ זו הלכה ונדרסה מאז הקמת המדינה ורבים מערכיה נהרסו, ובמבט לאחור, ללא כל צורך חיוני למדינת ישראל בעבר, ולבטח לא במעמדה הכלכלי כיום. אם כי פגועה ופחות יפה בהרבה ממה שהייתה הרי היא עדיין יפה וחשוב לשמרה.
אם הרס נוף בצפון המיושב מוצדק בכך שניתן ליישב במקום אלפי אזרחים, הרי ברור כי מרחב ארץ המכתשים לא יפתור את בעיית צפיפות התושבים בישראל ומהצד השני, כאשר כל צפון ישראל, כולל אזור באר שבע ודימונה וסביבת אילת והערבה יהיו מיושבים בצפיפות יהווה הנגב ההררי והמדברי אזור הטיולים היחיד בעל ממדים גדולים הראוי להיקרא פארק לאומי, שיתן למליוני אזרחי המדינה מרחב טיולים גדול ללא מתיישבים בלי שהדבר יפגע, ולהפך, יתרום לכלכלת ישראל. כל פגיעה נוספת במרחב הזה מקטינה את ערכו לדורות. הוא גם יהיה המרחב היחידי בו יוכלו להמשיך ולהתקיים נמרים, זאבים עיטים עקבים ושאר חיות שאוכלוסיותיהן זקוקות למרחבים כדי להתקיים לאורך זמן.
סקרי הנוף המדעיים שהוצגו בפני הועדה על ידי רותם אמפרט טוענים שאין בשטח התוכנית אוביקטים מיוחדים שחשוב לשמרם.
נכון שלב ארץ המכתשים הוא המכתשים עצמם ובמיוחד בקירותיהם רבי העוצמה, אולם לא שומרים על לב ללא המסגרת הנופית שבה הוא נתון. הר צין העומד בין איי ההריסות הוא דוגמא לפיחות שחל בערך נוף כאשר סביבתו נהרסת. אין מוזיאון שיתלה תמונה ללא מסגרת סביבה ואף מוזיאון לא ירשה לפגוע בקטעי תמונות או מוזאיקה, שאינן מרכז התמונה ואין בהם דמות יחודית, למשל הבגד והפרחים שליד תמונת פורטרט, או המסגרת של האבנים הלבנות לרצפת מוזאיקה והאבנים הקטנות שמסביב לדמויות המצויות בתוכה, שאין להן כל ערך מיוחד. חצבה מערב היא חלק מהמסגרת הנופית של קמר הרמון והפגיעה בה היא פגיעה ללא תקנה במראה הקמר, פגיעה ששום פעולת שיקום לא תוכל לשנותה.
כזואולוג אני רוצה להגיב גם על הטענה שאין באזור צומח וחי מיוחדים. לעופות הדורסים המקננים במצוקי שבגיאיות של קמר הרמון, משמש השטח של חצבה מערב אזור ציד בו גדל הטרף שלו הם זקוקים למחייתם. הצבאים השפנים היעלים והמכרסמים שמהם חיים הנמרים והזאבים שברמון זקוקים לשטחי המדבר הגדולים כדי לקיים אוכלוסיות המשמשת מזון לטורפי על אלה שאינם יכולים להתקיים רק מהמזון המצוי בקניונים. אל השטחים השוליים האלה נמלטים הנמרים והזאבים שנפלטו מהאוכלוסייה המתרבה שבשטח המרכזי ההררי ומחכים באזורי השוליים לרגע שאלה שגירשו אותם ימותו והם יוכלו לחזור אל השטח האופטימלי למחייתם. כדוגמה אנושית לתהליך זה הוא השימוש שעשה דוד המלך במדבר יהודה כאשר ברח מפני שאול. ללא המדבר לא היה קיים בית דוד.
מחקרי רב השנים במדבר מלמד שעולם החי במדבר משתנה מהקצה אל הקצה בסדרות של שנות בצורת או שנות שפע. סקר של זואולוג שעבר בשטח בתקופה קצרה, יחסית, אינו יכול לבטא את ערך השטח לעולם החי.
כל מי שנסע על דרך מעלה העקרבים יכול לראות את ההרס שעשה אבק הפוספט לעצי השיטה והצומח בנחל סייף ובנחל היורד לעיר תמר. הנזק לעולם החי והצומח לא מסתכם רק בק"מ האחד שייהרס על ידי הכרייה בחצבה מערב. הוא ישפיע גם על השטחים הסמוכים ויהפכם לשטחים סטריליים מבחינת עולם החי המיוחד של המדבר.
כאדם המלווה את המאבקים לשמירת הטבע מאז הקמת המדינה, איני יכול שלא להצטער על שבזמנו יבשנו את אגם החולה הנהדר, בגלל הרצון להרחיב את החקלאות בגליל . כיום, בחוכמה שלאחר מעשה, ברור כי תרומת אגם החולה המיוחד בנופו למשק המים ולתיירות היתה יכולה להיות גדולה בהרבה מזה של תרומת החקלאות הנוספת לכלכלת הגליל, שלא לדבר על האובדן של בעלי חיים ייחודיים שהיו באגם ואבדו לנצח מכיוון שלא יכלו להתקיים בשמורה הקטנה ואפילו באגמון המשוקם. אלא שהדבר נעשה בתקופה בה גם אני לא ראיתי לפני כל דרך אחרת לקיים את המדינה פרט לחקלאות.
ערי החוף משמידות עולם חי מיוחד לחולות החוף. אלא שכאן קשה לעמוד בפני הפיתוח כי על כל דונם שנגזל מעולם החי תתקיימנה ערים.
לא כן במדבר בין המכתשים. כאן מציעים להמשיך ולהרוס את השטח לתמיד, למען רווח זמני, בלי שאפשר יהיה בעתיד לנצלו לכל מטרה שהיא למען תושבי ישראל. לכך אין כל הצדקה.
פרופ' אמוץ זהבי - זאולוג
16.10.2005 / 10:42