הצעדה של ויקי

ויקי פרץ בן ה-52 נראה צעיר מכפי גילו. שיערו הלבין מזמן ופניו חלקות, השפם גולח והמראה הנערי משתלב היטב עם העובדה שהוא מאמן את נבחרת נערים ב' של ישראל. בניגוד לכוכבי העבר הקודמים שהספקנו לראיין, החיים של פרץ לא נעצרו לפני עשרים שנה, בשיא הקריירה. ויקי ממשיך ללכת. ובניגוד למרבית שחקני העבר, הוא לא חושב שהדור הנוכחי על הפנים. קשה להאמין, אבל הוא שומר על אופטימיות לגבי עתידו של הכדורגל הישראלי.

החלוץ האימתני של מכבי ת"א היה אחראי לדאבל ההיסטורי ב-77, עם 17 שערים ("אז היו שחקנים במכבי ששיחקו בשביל הסמל. אני הייתי עולה עם זריקות", הוא מפציץ במשפט סוונטיז בלתי נמנע). היום הערכים השתנו, הוא טוען: "הקהל של מכבי ת"א צודק, הוא רואה שחקנים שלא משחקים בשביל הסמל. אני בקבוצות ששיחקתי תמיד ידעתי שיש איתי בקבוצה שיעשו הכל בשביל הסמל. היום מעניין אותם בעיקר הכסף".

פעם, כשפרץ החל את הקריירה ברמת עמידר, הוא ראה בנבחרת הלאומית חלום. עד היום, הזימון שלו לנבחרת הנוער הוא בעיניו האירוע המרגש בקריירה: "הייתי השחקן היחיד מהליגה השניה שזומן". פרץ החל את הקריירה ברמת עמידר ועבר למכבי ת"א. לאחר שנתיים מעולות, עם שתי אליפויות וגביע, הוא מצא עצמו בשטרסבורג מהליגה הצרפתית, אז ליגה עם כוכבים ענקיים.

הסיפור הזכור ביותר של פרץ מהתקופה הצרפתית אירע במחזור השלישי בעונה הראשונה, עת יצאה הקבוצה בטיסה ללאנס. השעון המעורר לא העיר את הישראלי. הוא מיהר לשדה התעופה רק כדי לגלות שם חבורה עצבנית, שחיכתה רק לו. המאמן לקח אותו לצד ואמר לו שיהיה רגוע, כי הוא יעלה בהרכב ויכבוש צמד. שטרסבורג ניצחה 1:2. פרץ כבש את שני השערים לקבוצה האורחת.

לאחר משחקים גדולים מול מישל פלאטיני, ג'וני רפ ושיתוף פעולה פורה עם ריימונד דומאנק (מאמנה הנוכחי של נבחרת צרפת בכדורגל) ירד פרץ לליגה השניה בצרפת. הוא כבש 17 שערים והעלה את ראן לליגה הראשונה. כשבאמתחתו 45 שערים ושפם מטופח עם שיק צרפתי, חזר החלוץ ארצה. בביצה המקומית הוא המשיך לשחק בשמשון, בית"ר נתניה, הפועל לוד וסגר מעגל בקבוצתו האחרונה, השקמה - השכונה שליד הבית.

אגב, את הקשר עם הכדורגל הצרפתי הוא לא איבד אף פעם. הילד משחק באקדמיה בשטרסבורג ( אלא מה) ואין מצב שהוא מחמיץ שידור חי מהליגה הצרפתית. "כל המאמנים שם חברים שלי, בני הדור שלי" הוא אומר ולא מסתיר את הגאווה. החברים מעידים שפרץ הוא אכן אליל אמיתי בעיר: "לפני עשר שנים הייתי איתו במשחק בשטרסבורג" מספר יוסי פרנהיימר, מי ששיתף פעולה עם פרץ ברמת עמידר, "הכרוז הודיע שיש לנו אורח מיוחד מישראל, ואיצטדיון שלם עמד על הרגליים ומחא כפיים לויקי".

ולמרות שהוא מודע לאיכויות של הדור החדש, פרץ בכל זאת חוטא בנוסטלגיה. "אתה יודע מה? כשחושבים על זה, באמת היו פעם יותר כוכבים. ואתה יודע למה? כי היה מי שילמד אותם. לותיקים היה זמן ורצון להסביר לצעירים. שם המשחק הוא אחד: סבלנות", יורה פרץ את משנתו, לוגם מהאספרסו וממשיך: "מאמנים צריכים להיות אנשי כדורגל, פרשנים צריכים להיות אנשי כדורגל. אני יושב לפעמים בבית ושומע פרשנים שאני לא מצליח להבין. תשמע, אני הייתי כדורגלן ואני לא מבין. אולי זו שפה של טלוויזיה, אולי זה שייקספירית. אבל אנשים צריכים להבין שכדורגל זה מהרחוב".

אז היום הוא עובד עם הילדים. לאחר גיחות קצרות להפועל ת"א בתפקיד עוזר מאמן, פרץ יודע שלא לכולם יש מקום בבוגרים וצריכים להסתפק לפעמים גם בגילאים האחרים: "אני מסביר להם שלימודים זה דבר חשוב יותר מכדורגל. כי אתה לא יכול לדעת מה צופן העתיד. כדורגל זה קריירה קצרה".

- שפם הם כבר לא מגדלים היום.

"תשמע, פעם זה היה באופנה. שפם, שיער אפרו. היינו עושים את זה בשביל להפחיד את המגינים (צוחק). כשהורדתי את השפם הרגשתי נקי ככה. מי יודע, אולי האופנה של השפמים עוד תחזור".

שלושת השחקנים הישראלים הגדולים ביותר שפרץ שיחק מולם: "הבלם אבי כהן, גיורא שפיגל וכמובן גידי דמתי, שהיה שחקן ברזילאי לכל דבר ועניין".

שלושת השחקנים בעולם: "פלה, קרויף ופלאטיני".

שערים בנבחרת הלאומית: 14.

שערים בליגה הלאומית: 81 ב-250 משחקי ליגה.