מחממים את הפארקט: סקרמנטו קינגס

הפעם, נפתח בדבר המערכת:

אנחנו ממשיכים בפרוייקט פתיחת העונה המסורתי שלנו, בו נסקור בזו אחר זו, מדי יום, את 30 קבוצות הליגה. העונה, למי שפספס, נפתחת ב-2 בנובמבר (אור ליום רביעי הקרוב בישראל).

בפרק ה-24 ייקח אתכם גיל קדרון לטיול בחצר המלוכה של קליפורניה. ליד השולחן העגול כבר לא כל כך צפוף, וגם לא כל כך נקי, אבל כשהם יוצאים לדהור, עדיין מדובר פה בחבורה אצילית למדי.

(הכתבה הבאה - על מינסוטה - תפורסם בבוקר שישי)

במקור: רוצ'סטר רויאלס, ששיחקו ב-NBL בשנות ה-40' והיו אחת מ-17 הקבוצות שייסדו את ה-NBA ב-1949. עברו ב-1957 לסינסינטי עדיין כרויאלס ועם המעבר לקנזס (71', תמורת 5 מיליון) שינו את שמם ל'סיטי-אומהה קינגס' שקוצר בהמשך ל'סיטי-קינגס'. ב-1985 עברה הקבוצה לסקרמנטו (תמורת 10.5 מיליון דולר), שם היא פעילה מאז באותו שם.

אליפויות: 1 (1951)

למרות כמה שמות גדולים על הפארקט (אוסקר רוברטסון, ג'רי לוקאס, נייט ארצ'יבלד ועוד) המועדון המלכותי מעולם לא הצליח לשמור על עקביות בצמרת והעביר את הזמן בין בצורת פלייאוף אחת לאחרת.

השינוי החל עם הגעתו של הג'נרל מנג'ר ג'ף פיטרי בקיץ' של 95'. תוך שנתיים וחצי בנה פיטרי את הקבוצה מחדש, כשההתחלה הייתה הבאתו של ריק אדלמן, הקפטן שלו בקבוצה הראשונה של פורטלנד ב-1970. אליו צורף כעוזר פיט קריל האגדי, שאימן את פיטרי במכללת פרינסטון.

את הסגל הפך פיטרי לגמרי. מיץ' ריצ'מונד וחבורתו שוחררו ולסקרמנטו הגיעו אחד אחרי השני כריס וובר, צמד הסרבים ולאדה ופג'ה, דאג כריסטי, מייק ביבי, בובי ג'קסון ואחרים. בעונת 2001/02 רשמה הקבוצה מאזן שיא של 61 נצחונות, כשהיא מציגה את הכדורסל הטוב ביותר – ובעיקר היפה ביותר - בליגה. סקרמנטו כבר הובילה 2:3 על הלייקרס בגמר המערב, אבל הפסידה את הסדרה ואת האליפות במשחק שביעי בבית. צופים נייטרליים יותר ופחות (כולל עבדכם הנאמן) מתעקשים עד היום שהשיפוט במשחק השישי היה מהגרועים והחד-צדדיים ביותר אי פעם, ואחד הגורמים המרכזיים להפסד. בשנה שאחר כך, הפציעה של וובר חיסלה את הסיכויים של המלכים לזכות באליפות וסאק-טו הודחה בידי דאלאס בסדרה נפלאה של שבעה משחקים.

צמד האנשים שעשו את כל מה שהם יכולים על מנת לאפשר לפיטרי ואדלמן לעשות את העבודה כמו שצריך הם הבעלים ג'ו וגאבין לבית מאלוף, אחים מולטי-מיליונרים שבבעלותם קזינו משגשג בלאס וגאס.

עונת 2003/04 של הקבוצה מבירת קליפורניה היתה עונה של הפוך על הפוך. על הפוך. השורה התחתונה הייתה מקום רביעי במערב ושני בבית הפסיפי עם מאזן של 55 ניצחונות ו-27 הפסדים. בפלייאוף: נעצרו בחצי גמר המערב על ידי מינסוטה (4:3).

זה התחיל בצורה מופלאה, עם מאזן של 15:43 בחמשת החודשים הראשונים של העונה, למרות שמלך השולחן העגול, סי-ווב ישב בצד בגלל אותה פציעה מהפלייאוף הקודם. פג'ה היה זה שנטל לעצמו את תפקיד הגו-טוגאי והציג יכולת MVP לכל דבר, עם ממוצע של 24 נק' ב-48% מהשדה ו-43% מאחורי הקשת; ביבי היה יציב; בראד מילר, עליו אמרו כי הצליח במזרח רק בגלל חולשת הגבוהים שם, הפתיע הרבה אנשים כשהתחבר לקבוצה כמו כפפה ליד, עם אחוזים טובים מהשדה, יכולת מסירה מצויינת, ושאיבת ריבאונדים בקצב מרשים (ונבחר לאולסטאר גם מהחוף המערבי). ניהול המשחק של הגבוהים מהטופ-אוף-דה-קי, מהלכי הבאק-דור, חיפוש השחקן הפנוי עם האקסרא-פאס שהמאמנים כל כך אוהבים, הכימיה המדהימה והפרגון – הכל העלו את סקרמנטו אל המקום הראשון בליגה והפכו אותה למועמדת הבכירה לאליפות. הכל היה ירוק (או ורוד) אצל החבר'ה של אדלמן.

חזרתו של כוכב הקבוצה, כריס וובר, הייתה אמורה להביא את הפאזל לשלמות. הרי צליפה מבחוץ ופרגון זה נחמד וטוב, אבל בפלייאוף אדלמן זקוק לקצת מאסה בצבע ולמישהו שמסוגל לקלוע עם הגב לסל. ואסור לשכוח שבדרך אל התואר עומדים שאק ודאנקן. ברקע נשמעו קולות של כמה פרשנים שאמרו שסי-ווב ידפוק את הכימיה הקבוצתית ויחזיק את הכדור יותר מדי בידיו, אבל אלו היו קשקושים של חבר'ה ששכחו שהפורוורד של הקינגס הוא אחד המוסרים הטובים בליגה לתפקידו. סתם כדי לסבר את העין: את 2002/03 סיים סי-ווב עם ממוצעים של 23, 10.5, 5.4, 1.6 סטילים ו-1.3 בלוקים.

אלו ממוצעים של MVP, אז מה כבר יכול להשתבש?

הו הו, מסתבר שדי הרבה. ב-23 המשחקים עם וובר ניצחו הקינגס רק 11 פעמים והידרדרו בצורה מדהימה ממש מהמקום הראשון בליגה למקום הרביעי במערב. ההידרדרות כללה ארבעה הפסדים בחמשת המשחקים האחרונים, כשההפסד במשחק האחרון נגד הווריורס (שכבר סיימו את העונה) היה זה שהעלה את הלייקרס למקום הראשון בבית הפסיפי. מאז חזרתו, קלע וובר 18.7 נק' ב-41%, הוריד 8.7 ריב' ומסר 4.6 אס', אבל הסטטיסטיקה לא תספר לכם את מה שקרה שם באמת. פג'ה הפך לצל של הצל של עצמו, דיבאץ' ומילר הפסיקו לנהל את העניינים וחדוות המשחק שסימלה את הקינגס נעלמה לה כליל. וובר אפילו נאלץ לשמוע את הקהל המקומי המסור כל כך שורק לו בוז בכמה פעמים (במיוחד כשהציג את אחד המשחקים הנוראיים ביותר בהיסטוריה עם 2 מ-21 מהשדה), וזאת למרות המאמץ העילאי שעשה על מנת לחזור אחרי פציעה כל כך קשה בברך.

בפלייאוף הממוצעים של וובר ירדו רק במעט, אבל פג'ה הפך מבחינתי לאכזבת העונה, עם 17.5 נק' ב-38%, ונפקדות בכל פעם שהכסף היה על השולחן. בובי ג'קסון לא הצליח לחזור מפציעה ולאחר ניצחון 1:4 על המאבס בסיבוב הראשון, נאכלו המלכים על ידי הזאבים במשחק שביעי מורט עצבים שבא לאחר סדרה לא איכותית אך מלאה באקשן. במשחק הזה קלע פג'ה 3 מ-12 מהשדה בדרך ל-8 נק'.

עם היציאה לפגרה, החלו בסקרמנטו לעשות דברים שהיינו רגילים לראות רק מהאחות הגדולה מקריית מלאכי – להאשים אחד את השני ולריב. והכל בתקשורת.

לפניכם תקציר אירועי הפרקים האחרונים:

כולם האשימו את וובר בכך שהרס משהו שעבד כל כך טוב ובכך שהתנועה המוגבלת שלו (בלשון המעטה) פערה חור גדול בהגנה; באדלמן הטיחו שעשה טעות בדרך שבה שילב את אותו וובר; האחים פיטרי כעסו על בובי ג'קסון מכיוון שלדעתם יכול היה לחזור מהפציעה שלו בשרירי הבטן מוקדם יותר; ובתגובה זעמו מקורבי ג'קסון וטענו שאין הוא יכול להסתכן בפציעה חמורה יותר שתמנע ממנו לפתוח את העונה הבאה – עונת חוזה.

אבל הריב שפער את הסדק הגדול ביותר בתוך חדר ההלבשה התחיל כאשר סי-ווב טען כי ישנם שחקנים בקבוצה שאינם משחקים חזק ואינם באים למשחקים הגדולים. שמות לא הוזכרו, אבל כל אחד שאוזניו בראשו הבין שהמטרה היא סטויאקוביץ'. הקש ששבר את גבו של הסרבי היה אי-החתמתו של דיבאץ', חברו הטוב ביותר של הקלע המחונן, והמנהיג בחדר ההלבשה. פג'ה יצא מיד לעיתונות ודרש שיעבירו אותו בטרייד לקבוצה אחרת בטענה שלא כיף לו יותר לשחק בעיר המלכים.

הלו, זה סקרמנטו זה?

גם רודני ביופורד, אנתוני פילר וטוני מאסנבורג עזבו ומי שהגיע במקומו של ולאדה היה לא אחר מאשר גרג אוסטרטג (בעלות דומה לזו שהייתה משאירה את הסנטר הסרבי). גם קורטני אלכסנדר ומיודענו דייויד בלות'נטאל הצטרפו למחנה האימונים, אבל הראשון עלול להיחתך בגלל פציעה והשני בגלל קושי לייצר לעצמו מצבי קליעה במשחקי הקדם עונה. אז מה נשאר לנו?

ביבי יפתח בפוינט, כשמאחוריו יעלה ויבוא בובי ג'קסון. דאג כריסטי יאייש את עמדה מספר 2, כאשר, אלא אם כן אלכסנדר יפתיע בקצב ההתאוששות, ג'קסון הוא שוב האופציה הריאלית היחידה מהספסל. פג'ה יצלוף כסמול פורוורד, וכריסטי יוכל לתת לו זמן לנוח כשאדלמן יעבור להרכב נמוך. וובר יצטרך להביא את הפאואר, וסונגאליה ינסה לעזור לו. בראד מילר יקבל את עמדת הסנטר, כשמאחוריו הדחליל גרג.

1. סביר להניח שכבר הספקתם לשים לב שמהקבוצה הכי עמוקה בליגה נשארה בקושי שישייה רצינית, ועוד לא הזכרנו את הספק לגבי כשירותם של כריסטי ואוסטרטג לפתיחת העונה. קואץ' כבר נשמע אומר שלקבוצתו "אין שום מרווח לטעות" בגלל הסגל הקצר שהעמיד עבורו פיטרי. תוך שנה, הידו עזב, ג'ים ג'קסון עזב, קיאון קלארק עזב, ג'ראלד וואלאס עזב, פילר עזב - ואף אחד אחר לא הגיע כדי למלא את החלל. כשפג'ה יירד לנוח, אדלמן יצטרך לבחור בין בלות'נטאל, הרוקי אריק דניאלס ובחור בשם מאט בארנס, לו ממוצע קריירה של 4.5 נק' - ועוד במדי הקליפרס. מדהים, אבל זה כל מה שיש למלכים להציע. לכן ייאלץ אדלמן להשתמש בכריסטי בסמול. גם בעמדת הגארד העניינים לא נראים הרבה יותר טוב, כשמלבד השלישייה המובילה, יש רק נגרים כמו קווין מרטין, ריקי מינארד ומוריס אבאנס. ממש נבחרת חלומות. כל אחד ואחד מהקינגס יצטרך להיות לא רק בכושרו הטוב ביותר, אלא גם בשיא הבריאות – וזה לא אחת הנקודות החזקות של החבר'ה הללו.

2. והופ, הגענו לנקודה השנייה – מה יעשו בסאק כשוובר יפצע (והוא ייפצע)? ומה יקרה אם פג'ה או בראד מילר יחסירו כמה משחקים? לאדלמן לא נותרו שפנים בכובע ופציעה ארוכה תחסל לו את העונה כולה. לזכותם של המלכים ייאמר שעד היום הם הצליחו להישאר בצמרת למרות פציעות ממושכות בזמן כזה או אחר של כמעט כל שחקן חמישייה, ושהספסל אמנם קצרצר, אבל אין אף קבוצה עם שישייה חזקה יותר (כשהערך המוסף הוא סונגאליה).

3. נשק כימי, מותר? וובר אמר שמעכשיו הוא ייתן את הטון בחדר ההלבשה והעביר מסר שהוא וחבריו צריכים להשאיר את הכיף בבית ולהראות יותר קשיחות בכל משחק ומשחק. התגובה של פג'ה לא איחרה לבוא: "לכל שחקן יש את הרעיונות שלו והוא יכול להגיד מה שבא לו". שאק וקובי, שימו לב - וובר ופג'ה מאחוריכם. בעיתון 'סקרמנטו בי' ניתחו את המצב החברתי-פסיכולוגי בקבוצה וראיינו מספר פסיכולוגים שעוסקים בנושא ספורט. אלו הסבירו שכדי לשנות גישה בקבוצה מבוגרת (ממוצע של כמעט 28) חייב לבוא שינוי גדול מבחוץ, אחרת כל העסק מתפרק. בייחוד במקרה שמי שמנסה לקחת מנהיגות נתפס אצל יתר השחקנים כמי ש-talks the talk מבלי באמת to walk the walk .

4. מה שמביא אותנו לשאלה הבאה: האם וובר גמר את הסוס? האם הוא יכול לגלות צדדים של לוחם רחבה אה-לה קרלוס בוזר? בעונה שעברה זה נראה רע ועצוב מאוד, אבל מבקרים במחנה האימונים העידו שהבחור זז הרבה יותר טוב מבשנה שעברה. מצד שני, אפילו השייח' יאסין זז ביתר קלילות מוובר מודל 2003/04. אף אחד לא מדבר על חזרה לממוצעים של MVP לאורך 82 משחקים, כי זה באמת לא יהיה ריאלי. אדלמן לבטח יסתפק בשורה של 20, 9 ו-5 במשך 70 משחקים. אם אתם שואלים אותי, 60-65 משחקים הם המקסימום שהברכיים שלו יחזיקו מעמד. מי שיצטרך לשאת את העול במשחקים שבהם הסטאר ילבש חליפת שלושה חלקים יהיה דריוס סונגאליה, ולי נראה שהוא יכול להגיע לגבולות הדאבל דאבל כשהוא מקבל דקות. אחת הטענות שהועלו נגד סי-ווב בעונה שעברה (ובעצם לאורך רוב הקריירה) היא שהבחור נוטה להסתפק בג'אמפים מחצי מרחק ונמנע מלהתלכלך במאבקים מתחת לסל - אז מדוע שהכל ישתנה דווקא עכשיו כשהוא כבר בצד השני של הגבעה ובן 31?

5. סטויאקוביץ' רוצה לעזוב, אבל האחים מאלוף לא מתכוונים להזיז אותו לשומקום. החוזה של הסרבי מסתיים בעוד שתי עונות, מה שנותן לפיטרי מספיק זמן לבחון את המצב לטווח הארוך. אבל במידה והבעיות בחדר ההלבשה יפגעו ביכולת על המגרש (סטיב קר, פרשן Yahoo Sports, מהמר שהם לא יראו פוסט-סיזן), המועדון ייאלץ לעשות איזשהו מהלך כדי לשמור על מעמדו בצמרת. המועמד המוביל לראות את דלת היציאה הוא דווקא וובר, אבל חוזה המיליונים שלו הופך אותו ללא-סחיר. לפג'ה חוזה יותר אכיל, בשווי 6 מיליון דולר, ולכן ניתן יהיה לשלוח אותו (יחד עם כריסטי אולי) לקבוצה שמחפשת חיזוק מיידי בקליעה מבחוץ (אינדיאנה היתה מוכנה כנראה לשלוח את ארטסט תמורתו, פיטרי סירב). לא יחסרו קונים. כל עוד הסרבי נשאר, אנחנו מדברים על הקלעי הכי טוב בליגה, ועל בחור שזקוק רק לאלפית השנייה על מנת לשחרר את הזריקה המשונה שלו. השנה הוא יועמד במבחן (שוב) וינסה להראות לנו שהוא מסוגל לעמוד תחת הלחץ. הלוואי שהתשובה תהיה חיובית, כי אחרת נחזה בנבילתו האיטית של השחקן הסימפטי הזה.

6. שלישיית הקו האחורי של הקינגס נראית בירידה. א. מאז הפליאוף הנהדר מול הלייקרס ב-2002, ומאז החוזה בשווי 80 מיליון, אנחנו לא רואים את הביבי שלו ציפינו. הבחור אמנם סולידי, אבל ציפו ממנו להיות אולסטאר. ב. בובי ג'קסון הוא שחקן נפלא – קולע בצרורות, שומר חזק, פייטר, ווינר ועושה רושם של בחור טוב. אבל האם הוא מסוגל להתאושש מהפציעה שהשביתה אותו לכל כך הרבה זמן? ג. דאג כריסטי נכנס העונה לשנתו ה-13, ועכשיו לא יהיה לו הרבה גיבוי מהספסל. האם הוא עוד מסוגל לסחוב למשך 35-40 דק' כל ערב?

המטרה: בסקרמנטו, למרות הסגל המקוצץ, עדיין מדברים על אליפות. אף אחד לא יהיה שם מרוצה משום דבר אחר.

תסריט אופטימי: סי-ווב מגיש בקשה לאזרחות סרבית ומבטיח להצטרף לנבחרת יוגוסלביה לקראת מוקדמות אליפות אירופה, פג'ה מתרגש ומחזיר לו ב-30 נק' למשחק ו-70% מהשלוש, וביבי נבחר לאולסטאר. רופאי הקבוצה מפוטרים בגלל חוסר עבודה והצדק סוף סוף נעשה בפליאוף הזה, כשהמלכים דוהרים כל הדרך אל התואר. רציתם אופטימי, קיבלתם.

תסריט פסימי: הקבוצה הזו יכולה ללכת לשתי קיצונויות, אז בצד הפסימי נתאר מציאות של פציעות, ריבים וטריידים. אין פליאוף ואין בטיח. האחים מאלוף מתבאסים ומשכנעים את סטרן להעביר את הקינגס ללאס-וגאס.

התחזית: אני מאמין בכשרון שיש לסאק-טו ומקווה שהם יידעו להתעלות מעל חילוקי הדעות שלהם. בכל מקרה, היריבות העיקריות שלהם בבית הפסיפי הם הלייקרס והסאנס, אז אין שום סיבה שחניכיו של אדלמן לא יסיימו במקום הראשון בבית, מה שיציב אותם במקום השלישי במערב. במצב של יתרון ביתיות, הארקו ארינה יוכל לסחוב אותם כל הדרך אל הסיבוב השני. אבל כדי להגיע רחוק יותר, משהו דרסטי יצטרך לקרות בקבוצה הזו - סולחה פומבית, טרייד מוצלח, או אולי עונה ללא אף פציעה. במידה ואף אחד מאלו לא יקרה, אני מהמר שוובר יהיה זה שיעזוב (במהלך העונה או בקיץ הבא) ואז הכל תלוי בכישוריו של פיטרי לבנות מחדש.

מייק ביבי
פ.גארד
1.85 מ', 86 ק"ג
נולד: 13/05/1978
עונה שביעית בליגה (שלוש בגריזליס, שלוש בסקרמנטו)
עונה אחרונה: 18.4 נק', 5.4 אס' ו-1.37 חט' ב-36.3 דקות למשחק. שותף ב-82 משחקים.

בובי ג'קסון
גארד
1.85 מ', 84 ק"ג
נולד: 13/03/1973
עונה שמינית בליגה (אחת בדנבר, שתיים במינסוטה, ארבע בסקרמנטו)
עונה אחרונה: 13.8 נק', 3.5 ריב' ו-2.1 אס' ב-23.7 דקות למשחק. שותף ב-50 משחקים.

קורטני אלכסנדר
ש.גארד
1.96 מ', 93 ק"ג
נולד: 27/04/1977
עונה חמישית בליגה (חצי עונה בדאלאס, עונה וחצי בוושינגטון, שתיים בניו אורלינס)
עונה אחרונה: לא שיחק בגלל פציעה.

דאג כריסטי
גארד-פורוורד
1.98 מ', 93 ק"ג
נולד: 09/05/1970
עונה 13 בליגה (שתיים בלייקרס, אחת וחצי בניקס, ארבע וחצי בטורונטו, ארבע בסקרמנטו)
עונה אחרונה: 10.1 נק', 4 ריב', 4.2 אס' ו-1.84 חט' ב-34 דק' למשחק. שותף ב-82 משחקים.

פרדראג סטויאקוביץ' (סרביה-מונטנגרו)
ס.פורוורד
2.08 מ', 104 ק"ג
נולד: 09/06/1977
עונה שביעית בליגה (כולן בסקרמנטו)
עונה אחרונה: 24.2 נק', 6.3 ריב', 2.1 אס',.33 1 חט' ב-40.3 דקות למשחק. שותף ב-81 משחקים.

דיוויד בלות'נטאל
ס. פורוורד
2.01 מ', 102 ק''ג
נולד: 18/7/80
רוקי (היה עוף זר ומוזר בקבוצה של עיר ומדינה קטנה לחופי הים התיכון, וכשנתנו לו, התברר שהוא יודע לעוף)

אריק דניאלס
ס. פורוורד
2.03 מ', 97 ק"ג
נולד: 1/4/82
רוקי (ממכללת קנטאקי)

דריוס סונגאליה
פורוורד
2.06 מ', 113 ק"ג
נולד: 14/02/1978
שנה שנייה בליגה
עונה אחרונה (בקינגס): 4.6 נק' ו-3.1 ריב'. 13 דק' ב-73 משחקים.

כריס וובר
פ.פורוורד
2.08 מ', 111 ק"ג
נולד: 01/03/1973
עונה 11 בליגה (אחת בגולדן סטייט, ארבע בוושינגטון, שש בסקרמנטו)
עונה אחרונה: 18.7 נק', 8.7 ריב', 4.6 אס', 1.35 חט', 0.87 חס' ב-36.1 דקות למשחק. שותף ב-23 משחקים.

בראד מילר
סנטר
2.13 מ', 118 ק"ג
נולד: 12/04/1976
עונה שביעית בליגה (שתיים בהורנטס, עונה וחצי בשיקגו, עונה וחצי באינדיאנה ועונה אחת בקינגס)
עונה אחרונה: 14.1 נק', 10.3 ריב', 4.3 אס' ב-36.4 דקות למשחק. שותף ב-72 משחקים.

גרג אוסטרטג
סנטר
2.18 מ', 127 ק"ג
06/03/1973
עונה עשירית בליגה (עד השנה שיחק רק ביוטה)
עונה אחרונה: 78 משחקים, 27.6 דקות, 6.8 נק', 7.4 ריב', 1.78 חס'.

מאמן ראשי: ריק אדלמן

עונה שביעית בתפקיד, המאמן ה-19 בהיסטוריה של המועדון.

מאמן של כדורסל התקפי ומהיר. הוביל את פורטלנד לשתי הופעות בסדרת הגמר בתחילת שנות ה-90', ולמרות שעדיין לא הצליח לעשות אותו דבר עם סקרמנטו, נחשב לסיפור הצלחה עם הקינגס. הפך קבוצה שבמשך שני עשורים לא חיברה שתי עונות עם מאזן חיובי למועמדת לאליפות ולקבוצה הכי מלהיבה בליגה. לאליפות, כאמור, זה לא הספיק וכעת הולך ועולה הספק אם זה אי פעם יספיק. הקיץ קיבל קואץ' את ה"גיבוי מההנהלה" הידוע לשמצה, וכשלון עשוי לשלוח אותו ללשכת האבטלה.

14 שנים היה אדלמן חלק מהפורטלנד טרייל בלייזרס, שלוש כקפטן הראשון של הקבוצה (1970-73), חמש כעוזר מאמן ומ-1989 עד 1994 כמאמן ראשי שהוביל את הבלייזרס הכי קרוב שהגיעו לאליפות מאז 1977. לאחר מכן אימן במשך שנתיים את גולדן סטייט ללא הצלחה ופוטר.

כשחקן (גארד), לא עשה קריירה מפוארת במיוחד, אבל בתחילת דרכו, עם הסן דייגו רוקטס, שיחק עם הכוכב אלווין הייז והכוכב על הקווים לעתיד, פט ריילי. אחרי שלוש שנותיו עם הבלייזרס, שיחק בשיקגו, ניו אורלינס ופרש במדי הקינגס, אז בקנזס.

יהיו עזר כנגדו:
אלסטון טרנר (עונה שלישית בצוות. היה עוזר בפורטלנד 4 שנים אחרי 8 שנים כגארד בליגה)
פיט קאריל (עונה שביעית בצוות, בן 72. אגדת כדורסל אמריקאית וגורו של מאמנים רבים, נבחר ב-97' להיכל התהילה. לפני שהגיע לקינגס, צבר 30 שנות אימון במכללות, רובן כמאמן הראשי של מכללת פרינסטון. מעצב שיטת משחק המדגישה מעורבות של כל שחקני הקבוצה והנעת כדור תכופה דרך הגבוהים. בין חניכיו: דייויד בלאט)
טי.אר. דאן (שימש בעבר כעוזר מאמן בדנבר ובהורנטס)