מחממים את הפארקט: אורלנדו מג'יק

תחילה, דבר המערכת:

אנחנו ממשיכים בפרוייקט פתיחת העונה המסורתי שלנו, בו נסקור בזו אחר זו, מדי יום, את 30 קבוצות הליגה. העונה, למי שפספס, נפתחת ב-2 בנובמבר.

בפרק 13 אנו מתלווים אל רונן קרני, שניסה לגלות מה קורה באורלנדו אחרי קיץ של מפץ גדול, וגילה סגל שיכול להרכיב שתי קבוצות NBA, ועם קצת מזל יכול להחזיר את הקסם אל פניהם היגעות של קשישי פלורידה.

פעילים מאז 1989 תחת אותו שם באורלנדו.

15 שנים, הרבה רגעים ושחקנים קסומים, אבל נטיה קלה למאניה-דיפרסיה.

ילד בגיל שחרור מצה"ל ועם נוכחות של פלוגת מרכבה הגיע לאורלנדו ב-1992 והפך את המגי'ק באופן כמעט מיידי לגורם בליגה ולקבוצה עם אוהדים ברחבי העולם. בעונה השלישית של שאקיל בליגה, עם הגארד פני הארדווי כחצי השני של ה-וואן-טו-פאנץ' והרכב עמוק, הגיעו המג'יק עד לסדרת הגמר, כשבדרך הם מעיפים את שיקגו וג'ורדן המתקאמבק. כל זה, רק בשביל לקבל סוויפ מיוסטון של אולאג'ואן בגמר. כי באורלנדו, אחרי המאניה בדרך כלל באה הדיפרסיה. בשנה לאחר מכן (95'/96'), העונה הרגילה טיפסה לשיא של 60 נצחונות, והסיום שוב היה עגום, עם הפסד בסוויפ לבולס (בתחילת התריפיט השני שלהם) בגמר המזרח. הקיץ הגיע, ושאקיל, שלא מיהר לחדש חוזה קודם, נעלם להוליווד. מאז, למרות שתמיד היה כשרון באורלנדו, התחושה היא שזה לא זה.

בעונה המקוצרת של 99' סיימו עם המאזן הטוב במזרח (במשותף עם מיאמי ואינדיאנה), אבל עפו בסיבוב הראשון של הפלייאוף מול פילי. עונה לאחר מכן הגיע המאמן דוק ריברס, ואחרי עוד עונה הגיעו גרנט היל וטרייסי מקגריידי שהיו אמורים להוביל אותה (בסדר הזה) הכי רחוק שאפשר. מקגריידי, פעם הבן דוד של וינס, הדהים את הליגה כשהפך לסופר-סטאר אמיתי, אבל היל, שעל הנייר היה יכול להיות סקוטי פיפן משופר, גילה שלקרסוליים שלו תכניות אחרות. כל זה הספיק לארבע עונות של מעט מעל ה-50 אחוז וארבע הדחות בסיבוב הראשון של הפלייאוף, האחרונה שבהן אחרי איבוד של יתרון 3:1 מול הפיסטונס. ואז הגיעה העונה האחרונה.

מאזן 61:21, מקום אחרון, מכל כיוון שלא תהפכו את הטבלאות, והמאזן הכי גרוע של הקבוצה מאז הימים שלפני שאקיל.

למרות אחד השחקנים הכי מלהיבים בליגה, שבמשחקי החוץ הספיק לאורלנדו כדי לתפוס את המקום ה-19 בכמות הקהל שבא לראותם, בבית, האוהדים לא קנו את השואו ללא תכלית, והמג'יק דורגו רק במקום ה-27 בליגה בממוצע הצופים במשחקי הבית (14,359) ו-21 באחוזי התפוסה (83.3%).

גרנט היל צוות לרשימת הפצועים מההתחלה, אבל אחרי עונת מלך סלים של טי-מאק ותחושה שרק חוסר בשלות מנע הצלחה בפלייאוף הקודם, המג'יק הגיעו לעונת 2003/04 עם שאיפות לדגדג יותר ברצינות את צמרת המזרח.

את ההבדל המקצועי יועד לעשות ג'ואן הווארד הוותיק, שביחד עם דרו גודן היה אמור להרכיב קו קדמי של שני פאואר פורוורדים מגוונים, שייצרו בעיות מיס-מץ' ליריבות ויורידו לחץ מטי-מאק. לדרל ארמסטרונג הוותיק נתנו ללכת וטיירון לו שובץ לתפקיד הפועל השחור בקו האחורי, כששולי הסגל עבור תהליך הצערה.

שבועיים בתוך העונה, המג'יק כבר היו ב-7:1 ומקגריידי צוטט בעיתונות המקומית כמי שמדבר על מחשבות פרישה בסוף העונה, כשהוא זורק יותר מרמזים כי המהלכים בהרכבת הסגל שביצעה ההנהלה הוציאו לו את החשק מהמשחק (בעיקר, ההבטחות הלבתי מתממשות לחזרה של היל והטרייד עונה קודם על חבור הטוב, מייק מילר). אחרי עוד שבוע זה היה 10:1, וגלן ריברס כבר לא היה דוק. "אנחנו בעסק של מבחן התוצאה", הסביר הג'נרל מנג'ר ג'ון גבריאל ששלח הביתה את מאמן העונה של שלוש שנים קודם לכן. העוזר ג'וני דייויס קיבל את הקבוצה, ועד שהצליח להפיח בה רוח חיים כבר היה רשום על העונה שיא מועדון של 19 הפסדים ברציפות אחרי נצחון (על הניקס בהארכה) במשחק הפתיחה. עוד לפני סיום העונה, הג'.מ גבריאל למד את המוטו שלו על בשרו, כשנשלח לדרכו, ותחתיו מונה ג'ון וויזבורד.

על הפארקט, לא הרבה השתנה. המג'יק אמנם התחילו לשחק ופה ושם אפילו נתנו כמה רצפים, אבל בסה"כ זה לא נראה כמו כלום. הווארד עשה את שלו, אבל על חשבון גודן, שהלך לאיבוד ונראה לפעמים כאילו הוא עושה טובה שהוא מוריד את הטרנינג. הסנטר הצעיר סטיבן הנטר הוכיח סופית שאפשר להוריד מעליו את תגית ההבטחה, פאט גאריטי ישב בחוץ 80 משחקים בגלל הברך ודשון סטיבנסון שהגיע מיוטה במקום גיריצ'ק לא נתן שום דבר מיוחד. טי-מאק, שלפעמים נראה כמו שחקן שיכול לעשות נקודות מתי שבא לו (כולל שיא קריירה מדהים בקלילותו, של 62 נק' מול הוויזרדס) והוכתר שוב כקלע המוביל של הליגה, נראה לעתים יותר קרובות כמו שחקן שלא מאמין ביכולת שלו לנצח עם ההרכב שלצדו ולא בעתיד שלו בקבוצה.

מהפך זאת לא מילה גסה, אפילו עדינה אם מנסים לתאר את מה שעבר הקיץ על הסגל של האורלנדו מג'יק, שערב העונה נראה כאחד העמוקים בליגה. פעם שניה תוך פחות מעשור שאורלנדו נפרדת מאחד השחקנים הטובים בליגה כשהוא בשיאו, וכמו במקרה של שאק, גם הפעם למג'יק לא נותרה הרבה ברירה אחרי המסרים שטי-מאק העביר להם כבר מתחילת העונה שעברה. אלא שהפעם הם לא התכוונו לחכות לסוף החוזה שלו כדי להישאר עם כלום. גם תוצאות הלוטרי, שהבטיחו לאורלנדו בחירה ראשונה בדראפט שהציע שני שחקני פנים עם פוטנציאל רציני באמת, לא שינתה את ההחלטה של מקגריידי. הבחור רצה לשחק עם סנטר דומיננטי כבר עכשיו והיה למעשה זה שבחר את היוסטון רוקטס כתחנה הבאה שלו.

באורלנדו כבר התקבלה החלטה ללכת בדראפט על הפורוורד דוויט הווארד ועם מקגריידי נשלח ליוסטון גם ג'ואן הווארד הוותיק, כשהגארדים טיירון לו וריס גיינס משלימים את החבילה. המג'יק קיבלו את הקו האחורי של הרוקטס בשנים האחרונות, סטיב פרנסיס וקטינו מובלי והדבר הכי דומה לסנטר אמיתי שהיה להם להציע, קטינו מובלי.

פרנסיס, אולסטאר שבחמש עונותיו בליגה עדיין לא התקרב למימוש הפוטנציאל שלו, היה גם הוא אחרי עונה של בדרך החוצה. העימותים המקצועיים עם קואץ' ואן גנדי, שהעדיף להתבסס על יאו מינג, וכמה תקריות משמעתיות (כמו הברזתו מטיסה קבוצתית לטובת יציע הסופרבול) הבהירו כי מי שנחשב לעתיד של הרוקטס עד להגעתו של מינג, ינסה להגשים את עצמו במקום אחר. מממוצע של 21 נק' למשחק ב-2002/03, ירד סטיבי ל-16.6, וגם שאר הקטיגוריות הסטטיסטיות ירדו או נעצרו, כולל אחוזי הקליעה. ועדיין, מדובר בשחקן הרביעי בתולדות הליגה, אחרי רוברטסון, מג'יק ואחד, גרנט היל, שרושם בחמש עונותיו הראשונות ממוצעים של 15, 5, 5. מובלי, למרות שזכה איכשהו לדימוי של שחקן אפור, הוא אחד השחקנים המגוונים בליגה בעמדה שלו (ש.גארד), שכבר נתן עונות של 20+ נקודות לערב, ובגיל 29 הוא נמצא בשיאו.

לבחירה של הווארד בדראפט אתייחס בהמשך, אבל הבונוס האמיתי הגיע עם הבחירה השניה של המג'יק בסיבוב הראשון (דרך דנבר, בזכות עסקת עבר), בו היא קיבלה את הפוינט גארד הכי טוב במכללות בשנתיים האחרונות, ג'אמיר נלסון, שבעיקר בגלל גובהו (ה-1.83 מ' שהליגה רשמה לו הוא לארג'י במיוחד), צנח עד למקום ה-20.

חוץ מזה, ג'.מ וויזבורד היה פעיל בשוק השחקנים החופשיים. אדונל פויל, הסנטר של גולדן סטייט, סומן כמטרה ראשונה, אבל נשאר עם הווריורס ולבסוף ההחתמה הרצינית ביותר היתה דווקא של גארד-פורוורד נוסף, הידו טורקוגלו הטורקי, עבורו לא נמצא מספיק כסף בסן אנטוניו. במקום פויל צירפה אורלנדו את הסנטר טוני באטי, שהגיע מקליבלנד תמורת דרו גודן, שאיכזב מאוד בעונה שעברה (ולבנות עליו באותה עמדה של הווארד בכל מקרה היה בעייתי). סטייסי אוגמן הוותיק, הגיע כדי לתרום מהיד הרכה מחצי מרחק, היכולות ההגנתיות ובעיקר התכונה אותה אוהבים האמריקאים לתאר כ-"מנהיגות חדר הלבשה".

מה עוד היה לנו? הגארד קית בוגנס, אחרי עונת רוקי מפתיעה לטובה, נשאר ברוטציה ומיועד לתפקיד "האיש למשימות מיוחדות". דשון סטיבנסון, באותה עמדה, הושאר בעיקר כביטוח למקרה של פציעות ולא צפוי לראות הרבה פארקט. בשורה טובה היתה החלמתו המלאה של פאט גאריטי, השריד היחיד משנות ה-90 של המגי'ק ואולי הבשורה הגדולה מכולן - גרנט היל בריא. אחרי שנה שהוקדשה לשיקום אינטנסיבי, היל עומד בינתיים בעומס האימונים ומשחקי ההכנה ויפתח את העונה בחמישייה.

אתו, זאת החמישייה והרוטציה שצפוי קואץ' דייויס להריץ:
פ.גארד: פרנסיס (נלסון יגבה מהספסל)
ש.גארד: מובלי (בוגנס וטורקוגלו מהספסל)
ס.פורוורד: היל (טורקוגלו ואוגמן מהספסל)
פ.פורוורד: הווארד (גאריטי מהספסל, באטי גם יראה דקות בעמדה)
סנטר: קאטו (באטי ודקלרק מהספסל)

מאזן משחקי ההכנה (נכון לשעת פרסום הידיעה) - 3:1.

1. מה היתה הדקה? סגל עמוק כמו של המג'יק מעניק לדייויס שפע של אופציות, אבל כמובן שמסבך את בניית ההיררכיה בקבוצה, בהנחה שלא שילמת עשרות מיליונים לשחקנים כדי שיחממו את הספסל. הידו טורקוגלו, שחקן שחי על בטחון, יהיה אבן הבוחן הטובה ביותר לעניין. במשחק אחד, איך שלא תהפכו את זה, אם אין הארכה, יש למאמן 240 דקות לחלק בין השחקנים. המתמטיקה פה מדבר בעד עצמה: 9 השחקנים ששיחקו בעונה שעברה ואמורים להשתלב ברוטציה (כולל סטיבנסון), רשמו אשתקד ממוצע משותף של 250 דקות לערב. על זה תוסיפו את היל (38 דקות, ממוצע קריירה) וגאריטי (32) שחוזרים, הווארד שיהיה שחקן חמישייה ונלסון, שאמור לקבל דקות. בעולם בו גורלות שחקנים וסוכניהם נחרצים על פי השורה הסטטיסטית שלהם, הצוות המקצועי של המג'יק יצטרך הרבה יצירתיות (המגמה המתגבשת, לרוץ וללחוץ עם צוות כזה, היא מתבקשת) ורואה חשבון טוב כדי לשמור אפילו על מרבית שחקני הרוטציה מרוצים. איש המפתח כאן כמובן הוא המאמן ג'וני דייויס, מאמין גדול ברוטציה רחבה, שיזדקק למלוא אמונתו.

2. גרנט היל. אתם יכולים לשחק בפרפראזות שונות ומשונות על השם שלו, שיתאימו לסוגיה, אבל בשורה התחתונה - כמה קרוב הוא יכול להגיע לשיאו ולמשך כמה זמן, יקבע את מדובר בקבוצה שיכולה מקסימום לדגדג פלייאוף או בקבוצה שיכולה, גם אם לא העונה, ללכת עד הסוף. ולא משנה כמה פעמים יגידו במג'יק שהם בנו את הסגל שלהם בהנחה שהיל לא יוכל לשחק. לא אתחיל למנות את המעלות של היל כשחקן, אבל עם הגיוון האדיר וחכמת המשחק שלו, שלישייה שכוללת אותו (בשיאו), את פרנסיס ואת מובלי היא אולי השלישייה האחורית הטובה בליגה. אתם יכולים בעצם לוותר על האולי. בלעדיו? עזבו, למה לבאס.

3. מי אתה, סטיב פרנסיס? סטיבי לא ידע איך לאכול את הפיחות ממעמד כוכב על ביוסטון לשחקן משלים מוביל. באורלנדו מתכוונים לתת לו את ההזדמנות, אבל לצד היל (אליל נעוריו, על פי עדותו) וכשאיש העתיד הוא ילד גבוה בן 18, לך תדע איזה פרנסיס נראה - קודם כל סקורר, קודם כל מנהל משחק או קודם כל סתם ילד מפונק? אם הוא יתחיל לשחק משחקים, אל תתפלאו לראות את ג'אמיר נלסון, עוד מכונת טריפל-דאבלים בפוטנציה (עם יתרון הנומך), מקבל יותר דקות בחלק השני של העונה.

4. הניחוש הנכון? דילמה לא קלה עברה על וויזבורד ושות' ערב הדראפט. מצד אחד, היה להם ילד בן 18, שאומרים עליו שהוא הדבר הכי קרוב שראינו לקווין גארנט. מצד שני, אלוף מכללות שמסוגל לשחק כסנטר, ומזכיר את אלונזו מורנינג כבר עכשיו. אצל שחקני פנים, היכולת לנבא פוטנציאל בגיל העשרה היא תמיד בגדר ניחוש, גם אם מחושב. אין (כמעט) ספק שבטווח הקצר אוקאפור בעל האיכויות ההגנתיות המוכחות, היה יכול לתרום יותר, ועוד בעמדת הסנטר דלת הכשרונות בליגה, אבל באורלנדו התרשמו מאוד לא רק מהכשרון של הווארד, אלא גם מהפרסונה, ומה שהכריע בסופו של דבר היה ההיסטוריה הרפואית שהספיקה להירשם לגב של אוקאפור עוד בימי המכללות. לא מעט אוהדים/פרשנים כיסחו את הנהלת המגי'ק על שויתרו על מי שמקצועית נראה מניה בטוחה, פסק הדין ינתן רק על ידי סמכות השיפוטית הגבוהה ביותר בליגה - מיסטר טיים.

המטרה: 1. עיצוב בסיס מגובש לסגל הרחב וקידום הצעירים, בעיקר הווארד. 2. פלייאוף. בסדר הזה.

התסריט הטוב: היל-און-טופ-אוב-דה-היל. מכאן זה הולך בקלות - פרנסיס פורח כמנהל משחק, המג'יק מתישים את היריבות עם המשחק המהיר והרוטציה הרחבה, קאטו, באטי ודקלרק מצליחים לתת ביחד 15-20 נק', 15-20 ריב' ו-5 גגות כל ערב, והווארד מוריד את סימן השאלה. 50 נצחונות ומאבק על המקום השלישי במזרח.

התסריט הרע: אין היל, אין היררכיה, אבל יש הרבה דמעות מול המשחקים של אוקאפור בשארלוט ושפע סיפורים מלוכלכים לעיתונות על מה שקורה בחדר ההלבשה. ועדיין, עם כמות הכשרון השנה, רצפים של 10+ הפסדים לא יראו באורלנדו. 30-32 נצחונות יספיקו בשביל כשלון צורב.

התחזית: תקראו לי אידיוט, תקראו לי אופטימיסט חסר תקנה, אבל בתור מי שהתרסק עם התחזית למג'יק בעונה שעברה, יש לי תחושה טובה לגבי היכולת של היל לחזור לעצמו ולהישאר על המגרש. הסבלנות שפיתחו לגביו המג'יק תעזור בעניין. בלי קשר ליכולת של הווארד, אם דייויס לא יתברר כפלופ על הקווים, אנחנו מדברים על קבוצה ששווה 45 נצחונות. אם היל בריא והווארד מתגלה כתותח, עוד שנתיים יש באורלנדו מועמדת לגיטימית לאליפות.

ג'אמיר נלסון
פ.גארד
1.83 מ', 86 ק"ג
נולד: 09/02/1982
רוקי (לקח את סט. ג'וזפס הקטנה אל סף הפיינל פור בעונתו הרביעית במכללה. בעונה האחרונה רשם ממוצע של 20.2 נק', 4.7 ריב' ו-5.4 אס' למשחק)

סטיב פרנסיס
1.91 מ', 91 ק"ג
נולד: 21/02/1977
עונה שישית בליגה (5 ביוסטון)
עונה אחרונה: 16.6 נק', 5.5 ריב', 6.2 אס' ו-1.76 חט' ב-40.4 דקות למשחק. שותף ב-79 משחקים.

דשון סטיבנסון
ש.גארד
1.96 מ', 95 ק"ג
נולד: 03/04/1981
עונה חמישית בליגה (3 וחצי ביוטה, חצי עונה באורלנדו)
עונה אחרונה: 11.4 נק', 3.7 ריב' ו-2 אס' ב-30.6 דקות למשחק. שותף ב-80 משחקים.

קית בוגנס
ש.גארד
1.96 מ', 98 ק"ג
נולד: 12/05/1980
עונה שניה בליגה
עונה אחרונה (באורלנדו): 6.8 נק', 4.3 ריב' ו-1.3 אס' ב-24.5 דקות למשחק. שותף ב-73 משחקים.

קטינו מובלי
ש.גארד
1.93 מ', 98 ק"ג
נולד: 01/09/1975
עונה שביעית בליגה (6 ביוסטון)
עונה אחרונה: 15.8 נק', 4.5 ריב', 3.2 אס' ו-1.34 חט' ב-40.4 דקות למשחק. שותף ב-80 משחקים.

הידו טורקוגלו (טורקיה)
גארד-פורוורד
2.08 מ', 100 ק"ג
נולד: 19/03/1979
עונה חמישית בליגה (3 בסקרמנטו, 1 בסן אנטוניו)
עונה אחרונה: 9.2 נק', 4.5 ריב', 1.9 אס' ו-1 חט' ב-25.9 דקות למשחק. שותף ב-80 משחקים.

סטייסי אוגמן
גארד-פורוורד
2.03 מ', 97 ק"ג
נולד: 01/08/1968
עונה 14 בליגה (5 באטלנטה, חצי בדטרויט, 4 וחצי בפורטלנד, 3 בהורנטס)
עונה אחרונה: 5.8 נק', 2.5 ריב' ו-1.2 אס' ב-20.5 דקות למשחק. שותף ב-69 משחקים.

גרנט היל
ס.פורוורד
2.03 מ', 102 ק"ג
נולד: 05/10/1972
עונה 11 בליגה (6 בדטרויט, 4 באורלנדו).
עונה אחרונה: לא שיחק בשל פציעה. ממוצע קריירה: 21 נק', 7.8 ריב', 6.1 אס' ו-1.52 חט' ב-38.4 דקות למשחק.

קורסלי אדוארדס
פורוורד
2.06 מ', 125 ק"ג
נולד: 05/03/1979
רוקי (נבחר בסיבוב שני ב-2002 על ידי הקינגס, אבל לא שיחק בליגה)

דוויט הווארד
פ.פורוורד
2.11 מ', 109 ק"ג
נולד: 08/12/1985
רוקי. בחירה מספר 1 בדרפאט האחרון (בוגר התיכון הנוצרי של דרום מערב אטלנטה. ממוצעיו בעונה האחרונה: 25 נק', 18 ריב', 8 חס' ו-3.5 אס'. שחקן השנה בתיכונים)

מייקל בראדלי
פ.פורוורד
2.08 מ', 102 ק"ג
נולד: 18/04/1979
עונה רביעית בליגה (2 וחצי בטורונטו, חצי עונה באטלנטה)
עונה אחרונה: 0.9 נק' ו-1.4 ריב' ב-6.1 דקות למשחק. שותף ב-16 משחקים.


פאט גאריטי
פ.פורוורד
2.06 מ', 108 ק"ג
נולד: 23/08/1976
עונה שביעית בליגה (1 בפיניקס, 5 באורלנדו)
עונה אחרונה: הושבת אחרי שני משחקים בשל פציעה בברך. בעונת 2002/03: 10.7 נק', 3.8 ריב', 1.5 אס' ב-31.9 דקות למשחק. שותף ב-81 משחקים.

טוני באטי
פורוורד-סנטר
2.11 מ', 109 ק"ג
נולד: 11/02/1976
עונה שמינית בליגה (1 בדנבר, 5 וחצי בבוסטון, חצי עונה בקליבלנד)
עונה אחרונה (בוסטון וקליבלנד): 5.6 נק' ו-4.9 ריב' ב-20.2 דקות למשחק. שותף ב-73 משחקים.

אנדרו דקלרק
סנטר
2.08 מ', 116 ק"ג
נולד: 01/02/1973
עונה עשירית בליגה (2 בגולדן סטייט, 1 וחצי בבוסטון, 1 וחצי בקליבלנד, 4 באורלנדו)
עונה אחרונה: 3.2 נק' ו-4.5 ריב' ב-17.1 דקות למשחק. שותף ב-71 משחקים.

קלווין קאטו
סנטר
2.11 מ', 125 ק"ג
נולד: 26/08/974
עונה שמינית בליגה (2 בפורטלנד, 5 ביוסטון)
עונה אחרונה: 6.1 נק', 6.8 ריב', 1 אס'2 ו-1.39 חס' ב-25.3 דקות למשחק. שותף ב-69 משחקים.

מריו קאסון (קרואטיה)
סנטר
2.16 מ', 118 ק"ג
נולד: 05/04/1980
רוקי. נבחר בסיבוב השני ב-2002 על ידי הקליפרס, אבל לא שיחק בליגה.

מאמן ראשי: ג'וני דייויס

בן 49. עונה שניה בתפקיד, ראשונה מלאה למאמן השישי בהיסטוריה של המגי'ק.

עשרות שנים של נסיון NBA וחיוך רחב, אלו הדברים הברורים היחידים שאפשר להגיד על דייויס. מי שהוביל קבוצה מוגבלת בעונה הראשונה של אלן אייברסון בפילדלפיה, למאזן חיוור של 60:22, קיבל בנובמבר שעבר קבוצה מפורקת מנטלית במצב של 10:1 והצליח להדביק את הפאזל הבלתי אפשרי שקיבל רק באופן חלקי, כשהוא מנצח 20 מ-71 המשחקים שלו כבוס על הקווים. האני-מאמין של דייויס, אחד האנשים הצנועים ונעימי ההליכות בליגה, הוא קבוצה שהיא קודם כל קבוצה, כמו זאת שהיה חלק ממנה תחת ג'ק ראמזי ב-1977.

שימש כעוזר מאמן בליגה במשך 12 עונות, עם ההוקס, הקליפרס, הבלייזרס והנטס, ומאז 1999 עם המג'יק.

כשחקן, עשה קריירה לא מבריקה אבל יציבה למדי כגארד פותח או מחליף, עם 10 עונות במדי פורטלנד, אינדיאנה, אטלנטה וקליבלנד. בעונת הרוקי שלו (77') היה שותף לאליפות ההיסטורית של הבלייזרס.

יהיו עזר כנגדו:
פול ווסטהד (30 שנות אימון. שימש בעבר כמאמן ראשי של הלייקרס, הסאנס, הבולס והנאגטס. לקח אליפות עם הלייקרס)
רון אקר (בן 60, שימש שנתיים כעוזר בקליבלנד, אחרי 10 שנים בצוות של המברקיס)
כריס ג'נט (בן 33, אשתקד עוזר מאמן בסיקסרס)