מחממים את הפארקט: אטלנטה הוקס

ראשית, דבר המערכת:

הקיץ עבר לו, בבקרים מתחילים להריח מרחוק את החורף ובמה שהופך למסורת, אנחנו פותחים בפרוייקט חימום הפארקטים והנשמות של עכברי ה-NBA אשר בציון (וכן, גם שלכם, אחינו הגולים).

גם הפעם יגישו לכם כתבינו פרופילים מקיפים של כל קבוצות הליגה (מהשנה, 30 במספר), שיפורסמו בזה אחר זה עד לכדרור הראשון ב-2 בנובמבר. סקירת הקבוצות תיעשה בסדר עולה - מהנמושות עד למועמדות לאליפות, כשבהמשך נשתדל לפנק אתכם בהפתעות נוספות. אתם מוזמנים לשפוך את ליבכם בתגובות לכתבות ומי שרוצה לשתף את ההמונים בהגות משובחת, נשמח לקבל מכם טקסטים אלטרנטיביים (שלא ייראו כמו הכתבות שלנו) לתיבת הדואר שלנו (ב"כתבו לנו" פה למטה).

לסיפתח, קבלו את אטלנטה הוקס.

חג שמח, ושתהיה לכם עונה ושנה של סלאם-דאנק.

נוסדה ב-1946 ואחרי 3 שנים ב-NBL הצטרפה ל-NBA כ'בלקהוקס' (הנצים השחורים) של שלוש הערים - מולין ורוק איילנד, אילינויז ודבנפורט השכנות אשר על שפת נהר המיסיסיפי.

1951-55 מילווקי הוקס
1955-68 סנט לואיס הוקס
מ-1968 אטלנטה הוקס

אליפויות: 1, ב-1957/58 (שנתיים אחר שויתרו על אחד מגדולי השחקנים מעולם, ביל ראסל, אשר נבחר על ידיהם בדראפט ונשלח בטרייד לבוסטון).

מאזן כל הזמנים בעונה הרגילה: 2170 ניצחונות ו-2168 הפסדים.
מאזן כל הזמנים בפליאוף: 117 ניצחונות ו-152 הפסדים.
אולם: פיליפס ארינה. תפוסה: 20,000.

בעוד שבסנט לואיס החמיצו ההוקס רק פעם אחת את הפלייאוף, באטלנטה היו לקבוצה שנים יבשות בין תקופות של הצלחה, הבולטת שבהן בחלק השני של שנות ה-80', מאחורי יכולת הקליעה והוירטואוזיות של דומיניק ווילקינס. בסוף שנות ה-90 נתנו ההוקס עוד כמה עונות טובות תחת ווילקינס אחר - המאמן לני ווילקינס, אבל מאז העונה המקוצרת ב-1999/00, בה סיימו עם מאזן 19:31, כל שנה נהרסת ונבנית הקבוצה מחדש. השנה הזו אינה יוצאת דופן וסביר להניח שהלופ יימשך ונכתוב אותו דבר גם בשנה הבאה.

ובכל זאת, קצת אור בקצה המנהרה: אחרי בלגן בכל החזיתות, וסחבת של שנה בתהליך מכירת הקבוצה, החליפה חברת טיים-וורנר כיוון ומכרה את הקבוצה לידי קבוצת משקיעים בראשות איש העסקים ברוס ראטנר מבוסטון, במקום לאיל ההון המקומי, דיוויד מקדיוויד. במבצע סוף עונה הוסיפה טיים-וורנר לחבילה גם את קבוצת ההוקי של העיר, הטראשרס. כשאתה במיץ של הזבל כל שינוי הוא לטובה.

מאזן: 28 ניצחונות ו-54 הפסדים, מקום שביעי בבית המרכז, ו-12 במזרח כולו.

כאמור, עוד עונה שקשר בינה לבין כדורסל תחרותי היה כמעט מקרי ובלתי רציף בעליל והוקדשה, למעשה, להמשך הפירוק לקראת הבניה מחדש. ההוקס דשדשו מהפתיחה, מהר מאוד היה ברור שהסגל הנוכחי לא יוביל את הקבוצה לשומקום, והג'נרל מנג'ר, בילי נייט, שקיעקע את צמד המילים "עונה פיננסית" על המצח, פתח במסע מפרך לפינוי מקום תחת תקרת השכר.

כוכב הקבוצה, שאריף עבדור-רחים (שלהזכירכם הגיע מהגריזליס בעסקת ליל דראפט מפוקפקת בתמורה לזכויות על פאו גאסול), נשלח יחד עם הסנטר תיאו ראטליף ודן דיקאו לפורטלנד. את הדרך ההפוכה עשו ראשיד וואלאס ו-ווסלי פרסון, שני שחקנים עם חוזים נגמרים. אוהדי ההוקס הבודדים שמיהרו וקנו גופיה של 'שיד', זכו ככל הנראה בפריט אספנים נדיר ביותר, מכיוון שלאחר משחק אחד בלבד התבצעה עסקה משולשת עם בוסטון ודטרויט ובובי סורה, מיודענו זליקו רבראצ'ה וכריס מילס הגיעו העירה, בעוד וואלאס הלך להשלים קבוצה אלופה. מה משותף לשלושת השחקנים שהגיעו? ניחשתם נכון, החוזים שלהם הסתיימו הקיץ והעונה יש להם כתובת חדשה.

דווקא כאשר הסגל של המאמן טרי סטוטס נראה כמו שעטנז והיה ברור שנצחונות, או ליתר דיוק - היעדרם, לא לגמרי מטריד מישהו בהנהלה, החלה הקבוצה להתרומם. מן הסתם הרוח במפרשיה היתה המוטיבציה של השחקנים שעמדו לסיים חוזה להעלות את ערך המניה שלהם לקראת פתיחת עונת המלפפונים. סטיבן ג'קסון לא הפסיק להפגיז, סורה הפך למכונת טריפל-דאבלים, ואפילו כריס קרופורד החל להראות שדווקא יש לו כדורסל. זה נגמר כמובן רחוק מהפלייאוף, לקראת עוד קיץ של תקווה לעתיד טוב יותר.

מחוץ לפארקט, ביצעו הבעלים החדשים כבר במרץ צעד קטן, אבל כזה שעשוי להיות משמעותי לאחת המשימות החשובות שלהם - לשנות את התדמית הרעועה של הקבוצה ולזכות באמון האוהדים. לשם כך הובא דומיניק ווילקינס, כנראה הכוכב הכי גדול בתולדות הקבוצה, לשמש כסגן הנשיא לענייני כדורסל. סמכויותיו של האגדה החיה עדיין אינן מוגדרות לחלוטין (משמש כ"יועץ מקצועי") ונראה שתפקידו העיקרי יהיה להיות הפנים החדשות של ההוקס ואיש הקשר עם הקהילה. יודעי דבר מספרים שהכרך באטלנטה צמא לכדורסל טוב וכי ישנו בעיר בסיס אוהדים פוטנציאלי גדול ביותר, אבל מבט קצרצר על השורות הבאות יגלה לכם שההוקס היו כשלון כלכלי גדול בשנה שעברה (ובשנים האחרונות בכלל), כאשר משכו את מספר האוהדים הקטן ביותר בליגה.

בממוצע הגיעו למשחקי הבית של אטלנטה 13,798 צופים, כלומר 69% תפוסה (מקום אחרון בליגה). במשחקי החוץ מולאו כ-83% מהמושבים (מקום 26 בליגה).

הצטרפו: אל הרינגטון, אנטואן ווקר, טוני דלק, קני אנדרסון, ג'ון בארי, פרדראג דרובניאק, וקווין וויליס.

עזבו: סטיבן ג'קסון, ג'ייסון טרי, אלן הנדרסון, בובי סורה, ווסלי פרסון, ג'ואל פרזביה, ז'ק ווהן, מייקל בראדלי, טרוויס הנסן.

לא בטוח שבהנהלה שמחו על רצפי הניצחונות לקראת סוף העונה, כי אלו הקטינו את כמות הכדורים עם הלוגו של הקבוצה בלוטריה של נמושות הליגה. בילי קינג החזיק אצבעות, אבל הבחירה הראשונה בדראפט הלכה לאורלנדו וההוקס צנחו עד המקום השישי. בקבוצה כבר מזמן סימנו את כוכב התיכונים המקומי, דוויט הווארד, כשחקן שצפוי להיות הפרנצ'ייז פלייר הבא ובדקו כל עסקה אפשרית במטרה לקבל את אחת משתי הבחירות הראשונות. אולם, המג'יק העדיפו לשמור על מקומם בדראפט ולקחת את הווארד, והנצים המאוכזבים נאלצו להסתפק בג'וש צ'ילדרס, הסמול פורוורד ממכללת סטנפורד.

צ'ילדרס הוא שחקן מגוון, שיכול לתרום גם בריבאונד, גם בקליעה מבחוץ וגם בהגנה, והאוהדים (המעטים) שיגיעו לפיליפס ארינה לבטח ישמחו לגלות שמדובר בבחור שמסוגל לתרום כבר כאן ועכשיו. מה שלא לגמרי ברור הוא למה את הבחירה הכי משמעותית שלהם הקדישו ההוקס לבחירת שחקן לעמדה אליה הביאו זמן קצר לאחר מכן את אל הרינגטון, אליו עוד נגיע. מה שהפך את העניין לתמוה עוד יותר היתה העובדה שגם שלוש מארבע הבחירות הנוספות שלהם, כולל זו של התיכוניס המוכשר ג'וש סמית במקום ה-17, היו לאותה עמדה. שני הצרכים הבסיסיים ביותר של הקבוצה (ושל כל קבוצה בעצם) – שחקן פנים ומנהל משחק, לא נענו אפילו בכאילו.

בהמשך הקיץ הסגל פוזר לכל עבר ובטרייד הקודם-כל-מקצועי היחיד שעשו הקיץ באטלנטה, הגיע מאינדיאנה הסווינגר אל הרינגטון בתמורה לסטיבן ג'קסון (שהתכוון לעבור דירה בין כה וכה). בצל הכוכבים המועדפים באינדיאנה, הרבה הרינגטון להתלונן על דקות משחק ומקום בהתקפה וטען שהוא עשוי מחומר של פרנצ'ייז פלייר. עכשיו לבחור יהיו אינסוף דקות וזריקות לנסות ולהוכיח שהוא שחקן של 20 ו-10 וגו-טו-גאי שאפשר לבנות עליו.

הבנאדם היחידי שעלול לנגוס בכמות הזריקות של הרינגטון הוא לא אחר מאשר "מר לבנה", אנטואן ווקר, שהגיע מדאלאס - יחד עם החוזה הנגמר שלו - בתמורה לג'ייסון טרי. ווקר מגיע עצבני לאחר עונה עם המאבריקס, שהורידה את מעמדו מאולסטאר לשחקן שערכו נמדד אך ורק בשחרור הכספי שהחוזה שלו ייתן לקבוצה שזוכה בשירותיו. אז עכשיו, כשהקבוצה הזו היא אטלנטה, ווקר ירצה להילחם על החוזה הבא ויעשה כל מה שהוא יכול על מנת לשקם את עצמו וכמובן - לרפד את הסטטיסטיקה. למזלו, אין לקבוצה אף אחד אחר שינהל את המשחק, יזרוק שלשות או ייקח ריבאונדים, אז צפו למספרים שיזכירו את התקופה הטובה תחת אובריאן בסלטיקס.

טוני דלק הגיע באותו טרייד עם דאלאס, ושוב ינסה להוכיח (ככל הנראה בחוסר הצלחה) שהוא יכול להיות רכז בליגה. המחליף שלו יהיה קני אנדרסון הותיק, ואל תתפלאו אם הנסיון לעשות מווקר מג'יק ג'ונסון, שלא הצליח בעבר, ייבדק גם באטלנטה.

בצבע, הכל אפור. דרובניאק הוא הדבר הכי דומה לסנטר שיש בסגל המוזר של ההוקס, כשמי שעומד מאחוריו הוא לא אחר מאשר קווין וויליס הקשיש, שבחר לחזור הביתה למקום בו עשה את שנותיו היפות ביותר.

בימים האחרונים החל להתאמן בקבוצה אדי גריפין הכשרוני והבעייתי. מאז שנבחר גריפין בדראפט הוא לא הפסיק להסתבך בצרות והואשם בכך שהכה וירה לעבר חברתו לאחר שזו תפסה אותו במיטה עם אישה אחרת. בשנה שעברה עשו איתו הנטס ניסיון קצרצר שהסתיים בביטול החוזה ויציאתו של גריפין לגמילה. לא בטוח שזה הבחור שנייט (שקיבל תואר נוסף - סגן נשיא בכיר וחוזה אורך טווח) רוצה שזה המודל שיראו מקרוב כל הרוקיס הצעירים שלו.

1. האם המאמן הרוקי מייק וודסון, סימן שאלה בפני עצמו, יצליח להתגבר על חוסר האיזון הבולט בסגל שלו ולהעמיד משוה שדומה לקבוצת כדורסל? האם שעם המורה שהיה לו והצוות שסביבו, בטווח הארוך הוא עשוי בהחלט להפתיע לטובה.

2. 'טואן'. יסייע או יהרוס? ווקר מסוגל לשקם את עצמו ולחזור להיות אולסטאר בדיוק כמו שהוא יכול להמשיך ולצנוח. והאם הוא ידרוך על הרגליים של הרינגטון?

3. ואם אנחנו כבר מדברים על אל - האם הוא באמת מסוגל להוביל קבוצה? המספרים שלו יטפסו למעלה, זה בטוח, אבל להנהיג, לתת תפוקה ערב אחרי ערב, כשהיריבות מתמקדות בך, זה סיפור אחר לגמרי מלתת הבזקי כשרון של כמה דקות פה וכמה דקות שם. יש בהחלט סיכוי שמתישהו באמצע הדרך יצטער הרינגטון על כך שויתר על מעמדו כשחקן שישי במדי מועמדת לאליפות בתמורה למעמד של שחקן מפתח בקבוצת לוטרי. באותה נקודה, אטלנטה עלולה למצוא את עצמה עם עוד חוזה שקצת תקוע לה בגרון.

המטרה: לא להפוך לגמרי לבדיחה (35 נצחונות יתקבלו בברכה), לטפח את הכשרונות הצעירים ולפנות בסופו של דבר עוד קצת מקום תחת התקרה למען המחר.

התסריט הטוב: כל הברגים בראש של ווקר מסתדרים, הרינגטון הופך לפרנצ'ייז פלייר וג'ון בארי גם לוקח את צ'ילדרס תחת חסותו וגם מכניס מוטיבציה והתלהבות בחבריו. וודסון מוכיח שיש לו את זה והאוהדים חוזרים לאולם כדי לראות את הסמול-בול של ההוקס סוחב אותם עד הפליאוף. נשמע מופרך, אבל כבר קרו דברים מעולם.

התסריט הרע: ווקר מעדיף להפגיז מהשלוש במקום להיכנס לסל ולנהל, הרינגטון תופס דכאון מההפסדים בעוד הרוקיס מאבדים כיוון. המחסור ברכז ובשחקני פנים מדרדר את ההוקס לתחתית בית הדרום-מזרח.

התחזית: קרוב יותר לתסריט הרע - בלגן אחד גדול שבקושי מספיק ל-25 ניצחונות, כשהעיניים נשואות כל העת אל עבר האוף-סיזן הבא. האוהדים באטלנטה ימשיכו להתנחם בזה שהקבוצה באמת הכי מצליחה בספורט, זאת של קוקה קולה, עדיין נמצאת אצלם בעיר.

קני אנדרסון
פ.גארד
1.85 מ', 76 ק''ג
נולד:9/10/70
עונה 14 בליגה (ארבע עונות ראשונות בניו ג'רזי, אחת בשארלוט, עונה בפורטלנד, חמש עונות בבוסטון, חצי עונה בסיאטל וחצי בניו אורלינס ועונה אחת באינדיאנה)
עונה אחרונה: 6 נק' ו-2.8 אס' ב-20.6 דק' משחק. שותף ב-44 משחקים.

טוני דלק
גארד
1.88 מ', 85 ק''ג
נולד: 28/1/74
עונה תשיעית בליגה (שתי עונות בשארלוט, אחת בגולדן סטייט, אחת בסקרמנטו, שתיים בפיניקס, אחת בבוסטון ואחת בדאלאס)
עונה אחרונה: 6 נק' ב-38% מהשדה ו-0.8 אס' ב-15.3 דק' משחק. שותף ב-33 משחקים בלבד.

ג'ון בארי
גארד
1.96 מ', 95 ק''ג
נולד: 25/7/69
עונה 13 בליגה (שלוש עונות במילווקי, אחת בגולדן סטייט, אחת באטלנטה, אחת בלייקרס, שלוש בסקרמנטו, שתיים בדטרויט ואחת בדנבר)
עונה אחרונה: 6.2 נק' ו-37% מהשלוש ב-19.3 דק' משחק. התחיל את העונה פצוע ושיחק רק ב-57 משחקים.

רויאל אייבי
גארד
1.91 מ', 90 ק''ג
נולד: 20/12/81
רוקי (טקסס)

דנטה סמית'
גארד
2.01 מ', 97 ק''ג
נולד: 27/11/83
רוקי (סאות'איסטרן אילנוי)

בוריס דיאו (צרפת)
גארד-פורוורד
2.03 מ', 98 ק"ג
נולד: 16/4/8
עונה שנייה בליגה (שתיהן באטלנטה)
עונה אחרונה: 4.5 נק' ו-4.5 ריב' ב-25.3 דק' משחק. שותף ב-76 משחקים.

ג'וש צ'ילדרס
גארד-פורוורד
2.03 מ', 95 ק''ג
נולד: 20/6/83
רוקי (סטנפורד)

ג'וש סמית'
פורוורד
2.06 מ', 102 ק''ג
נולד: 5/12/85
רוקי (בוגר התיכון אוק היל אקדמי)

אל הרינגטון
פורוורד
2.06 מ', 113 ק''ג
נולד: 17/2/80
עונה שביעית בליגה (שש הראשונות באינדיאנה)
עונה אחרונה: 13.3 נק' ו-6.4 ריב' ב-30.9 דק' משחק. שותף ב-79 משחקים.

אנטואן ווקר
פורוורד
2.06 מ', 111 ק''ג
נולד: 12/8/76
עונה תשיעית בליגה (שבע הראשונות בבוסטון והשמינית בדאלאס)
עונה אחרונה: 14 נק', 8.3 ריב' ו-4.5 אס', 42.8% מהשדה, 26.9% מהשלוש ו-55.4% מהעונשין. שיחק 34.6 דקות בממוצע ושותף בכל 82 המשחקים.

כריס קרופורד
פ. פורוורד
2.06 מ', 107 ק"ג
נולד: 13/5/75
עונה שמינית בליגה (כולן באטלנטה)
עונה אחרונה: 10.2 נק' ו-3.1 ריב' ב-15.8 דק' משחק. שותף ב-56 משחקים, כמעט כולם לאחר הטרייד של עבדור-רחים, שהוביל לשיפור חד ביכולתו.

ג'ייסון קולייה
פ.פורוורד
2.13 מ', 118 ק''ג
נולד: 8/9/77
עונה חמישית בליגה (שלוש ביוסטון ואחת באטלנטה)
עונה אחרונה: 11.3 נק' ו-5.6 ריב' ב-27.3 דק' משחק. שותף ב-20 משחקים, רובם ככולם לאחר הטרייד של עבדור-רחים.

פרדראג דרובניאק (סרביה-מונטנגרו)
סנטר
2.11 מ', 123 ק''ג
נולד: 27/10/75
עונה רביעית בליגה (שתיים בסיאטל ואחת בקליפרס)
עונה אחרונה: 6.3 נק' ו-3.2 ריב' ב-15.6 דק' משחק. שותף ב-61 משחקים.

קווין וויליס (מישיגן-סטייט)
סנטר
2.13 מ', 111 ק''ג
נולד: 6/9/62
עונה 20 בליגה (עשר הראשונות באטלנטה, חצי עונה במיאמי וחצי עונה בגולדן סטייט, שתי עונות ביוסטון, שתי עונות בטורונטו, עונה בדנבר, שוב עונה ביוסטון ושתי העונות האחרונות בסאן אנטוניו)
עונה אחרונה (בספרס): 3.4 נק' ו-2 ריב' ב-7.8 דקות למשחק. שותף ב-48 משחקים.

מאמן ראשי: מייק וודסון

המאמן העשירי בהיסטוריה של האטלנטה הוקס, רוקי כמאמן ראשי בליגה.

שימש בעונה שעברה כעוזר בכיר בצוות של לארי בראון בדטרויט ובשתי העונות שקדמו לה היה עוזרו בפילדלפיה. לפני כן היה בצוות האימון של הקאבס והבאקס ונחשב למאמן שמתמחה בהגנה. וודסון שיחק בשבע קבוצות NBA שונות במשך כ-11 עונות, בהן קלע 14 נק' בממוצע למשחק. הג'נרל מנג'ר בילי קינג הקיף את המאמן הצעיר בצוות רחב ומנוסה ביותר.

עזר כנגדו:
לארי דרו (עונה ראשונה בקבוצה, ניסיון של 11 שנים כעוזר מאמן ו-10 כשחקן)
הרב בראון (אחיו המבוגר של לארי בראון ומאמן בעל ותק של ארבעה עשורים. בשנה שעברה שימש יחד עם וודסון כעוזר בצוותו של האח לארי בדטרויט. היה בעברו גם מאמן ראשי)
בוב בנדר (עונה ראשונה באטלנטה לאחר שתי עונות כעוזר בפילי. נסיון של 13 שנים כמאמן ראשי במכללות)
גרג בלארד (ניסיון של עשר שנים כעוזר מאמן, רובן ככולן תחת פליפ סונדרס במינסוטה)
דיוויד פיזדייל (שימש במשך חמש עונות עוזר מאמן בליגת המכללות. בעונה שעברה היה בצוותו של אריק מאסלמן בגולדן סטייט)