מועמדת מספר 20 – חוגלה צייטלין

מי שדילג על עונה שלמה של "הטופ מודל הבאה" בניצוחה של טיירה בנקס וקפץ ישירות לפרק הסיום, לא הפסיד כלום. באחריות. האמת, גם להפסיד את כל הסדרה זה לא כזה אסון. שלוש הפיינליסטיות שנותרו היו איליס, רופאה לעתיד (פחחח), אדריאן, מלצרית מצטיינת, ושאנון, שהיא דבר כל כך יפה עד שמגיע לה רחוב על שמה (שאנון סטריט. זה בא לי לפעמים כשאני שותה).

איליס עפה על סעיף אובר-קואולופייד. כשאת מתחילה לזיין לשופטים את המוח על ספיגת כמויות גדולות של אסטרוגן ברחם והשפעתה על העוברית-דוגמנית לעתיד, מן הסתם תקבלי גבה מורמת וכרטיס הביתה.
בחורות שבינה בקודקודן לא רצויות בעולם האופנה - הן עוד עלולות לגלות כי הוא פיקציה, המצאה שנולדה במוחם המעוות של כמה צלמים עומואים ויצרני טקסטיל, ויש להיפטר מהן בטרם יפיצו את הבשורה לאנושות.

החלק היותר מעניין היה הקרב הסופי בין שאנון ואדריאן, על מסלול התצוגה הראשון שלהן. שאנון טרפה את המסלול, ואדריאן, ובכן, לא. בהתקרב רגע האמת התקשו השופטים להכריע בין השתיים. לשאנון היו בלונד זוהר, צרידות סקסית קלה, חיוך ממיס ויכולת להתבטא בקלילות. לאדריאן היו גבות מחרידות, מבט אדיש ומיואש לפרקים, הליכה של גבר וקסם אישי של כפכף-מדוזה (אותו הפגינה רק על המסלול ולפני השופטים, יש לומר לזכותה). נחשו מי זכתה בסוף?

אנדרדוגי-הריאליטי היכו שוב, מתברר. זוכרים את טינה ל"הישרדות 2", פיראס ל"פרוייקט וואי" הראשון, הראל מויאל לפני חודש וחצי? כולם זכו גם כשנדמה היה שהמקום הראשון יועד למישהו אחר. ב"טופ מודל" ברור היה בעליל כי ניצחונה של אדריאן יכול היה לשבת הרבה יותר טוב על שאנון, איליס, טסה או כמעט כל אחת מהפוסטמות האחרות, שניחנו בפרצוף הרבה יותר מסחרי ו/או מחוספס. בנקס עצמה הודתה בפני פאנל השופטים כי היא מופתעת שאדריאן צלחה בכלל את הסינון הראשוני. מדוע נבחרה איפוא? השופטים אומרים: יופי בלתי מעורער וייחוד שמתאים לאופנה עילית. ואני מוסיפה: אולי כדי לתת תקווה לאותן אלפי מלצריות שיכורות ועניות מסוגה שצופות בתוכנית. כמוני. אלוהים יודע שהן צריכות את זה. ואם אדריאן יכולה, האם חוגלה צייטלין, המלצרית הקטנה ממושב בית-עזרא, תוכל גם כן לגעת באושר ובעושר מתישהו? מהפה שלכם לאלוהים, אני אומרת, למה אני כבר לא עומדת בשכ"ד. סיפורי סינדרלה הם קלף מנצח, נינט יכולה להגיד לכם. שאנון, בכל אופן, יכולה לפחות להתנחם בזה שהייתי עושה אותה בכל יום בשבוע בלי לשאול שאלות, וגם זה משהו.