לזכותו של ערוץ "לוגי" ייאמר שאי אפשר להתעלם מהברכה הטמונה באופציה להותיר את הילדים מול המרקע, לצאת לסידורים, ולדעת שארגון אל-אהבל, בראשות עודד מנשה וחבר מרעיו לערוץ הילדים, לא יחטוף את שאריות מוחו הענוג על מנת להכין ממנו חומוס מטמטם. לחובתו יצויין כי מבין שלל סוגי הרעל שמציעים ערוצי הטלוויזיה השונים, אחד הקטלניים שבהם זורם בעורקי "לוגי" (כן, כולל "בטריבונה" עם אבי רצון). כי כמו בכל דבר בחיים, הסכנה הגדולה ביותר נעוצה בהתמודדות מול אויב חכם.
"לוגי" הוא אויב ערמומי משום שגם אם בכל מקרה העולם יאלץ להתמודד בעתיד הקרוב עם מיליארדי תושבים שגדלו ביקום מופלא בו השמש היא מסך הטלוויזיה, ערוץ "לוגי" מעניק לכך את הגושפנקא הסופית. עובדה: אפשר ללמוד ממנו. קל לדמיין אמא יהודיה גאה שמצדדת במערכת היחסים שפיתח הבונבון שלה עם "לוגי" בעזרת המשפט "תראו איך הילד שלי למד שלשום מי זה כריסטופר קולמכוס". סליחה, המתוק מתכוון לקולמבוס. הידע אותו ניתן לצרוך ב"לוגי" אכן מרנין בכל טווח גילאים. לא תמיד, אך לפרקים רבים בלוח השידורים שלו, מדובר בבן הדוד הירושלמי של "ערוץ הילדים": הידעתם שבית החולים איכילוב עובד אך ורק על חשמל המופק מזבל? מנחה צעיר בישר זאת לי ולילדים החביבים שצפו בו אתמול.
אם ביום מן הימים גם הילדים שלכם ירצו להתמודד על מיליון דולר בהתפתחות האבולוציונית העתידית של "הכספת", אין לזלזל בכמות המידע שניתן להפיק מ"לוגי". הצרה היא שעל הלגיטימציה שמעניק "לוגי", עקב המימד האינטליגנטי שטמון בו, לויתור סופי ומוחלט על קריאת ספרים, עוד נשלם את המחיר. כי השאלה האמיתית היא לא כמות המידע שאתה צובר, אלא מה ערכו כשהמעטפת שמעשירה את המידע כבר מזמן נחה על משכבה בשלום. עם כל הכבוד לפיתוח היכולת להתמודד בשעשועוני טריוויה, "לוגי", תוך שימוש באצטלה אינטיליגנטית, מונע מהילדים את יכולת הדמיון והמחשבה המופשטת. ובכלל נראה שאלה יגדלו ללא יכולת התעמקות מעבר לתחום החצי שעה יכולת שנרכשת בעיקר מנבירה ספרותית.
הערוץ לילדים שחושבים שהם חושבים
בספרו המצויין, "בידור עד מוות", בוחן ניל פוסטמן את התדרדרות השיח הציבורי והפרטי ככל שעולם הספר איבד מחשיבותו. לא רק אצלנו, האזרחים הפשוטים. פוסטמן מוכיח כיצד גם בתרבות הפוליטית, המשפטית, ואף בעולם התיאטרון חלה נסיגה ככל שהתרבות, שהתבססה עד כה על אותיות, עברה לבסיס אלקטרוני. הפער בין דור הג'ורג' ג'פרסון לדור הג'ורג' בוש, או, אם נעתיק את הדיון לשדה הישראלי, בין דור הנעמי שמר לדור הנעמי בלומנטל, נפער, בין היתר, משום שהמימד הויזואלי של הטלוויזיה לעולם יהיה פחות ערך בהשוואה לטיפולוגיה של ספר באותה רמה. ההשתקעות במילה הכתובה, בדיון המופשט, מתחזקת יכולות אנושיות שילכו ויתנוונו ככל שבני אדם יצמצמו את אופקי מחשבתם לכיוון מרקע כלשהו.
על רקע העידן בו הילדים גדלים מינקות עם אלרגיה קולקטיבית לריח הדפוס, "לוגי" אינו רק רצועת ביטחון אינטליגנטית בשלל הערוצים על הממיר, אלא מלכודת ערמומית נוחה שעלולה לסכל סופית את נטייתם של ילדים לקרוא, להתעמק ולהבין דברים גם שלא דרך התקרובת המתקתקה שמגיש מנחה חינני. אף שגם כשהוא מתעסק בעניינים שברומו של עולם ה"שלום, כיתה ד'" יש לשי אביבי קסם מסויים.