20 שנה חלפו מאז אילנה גור פתחה בעצמה ובמיטב כספה מוזיאון ייחודי השוכן ביפו, ועדיין, הרבה מקומיים לא יודעים על קיומו. "בעיה שלהם" אומרת גור. "אנשים עסוקים בשגרה שלהם ובפרנסה, גם לי לקח שלושים שנה לראות את האמפייר סטייט בילדינג למרות שאני גרה בניו יורק".
הסגנון של גור לעומת זאת דווקא מוכר לכולם. עבודתה מאופיינת בברונזה, ברזל, גודל, מאסיבית ואפילו הומור בהרבה מהמקרים. היא מפסלת מפסלים קטנים ועד פסלי חוצות שפזורים ברחבי הארץ, מעצבת דלתות, גופי תאורה, רהיטים ואפילו מעקות. לגור יש גרופים שמקפידים לרכוש כמעט כל פריט חדש שהיא מייצרת. דונה קארן, היא אחת מהם וכשהפכה ללקוחה קבועה נולדה גם החברות העמוקה. "אין הרבה ישראלים שרוכשים את העבודות שלי, למעט איש העסקים רמי אונגר והגב' רוטשילד הצעירה. אנשים לא עומדים פה בתור. האספנים הגדולים שלי נמצאים בעיקר בארצות הברית ובקנדה".
הקריירה של גור המשתרעת על פני ארבעה עשורים, כוללת גם פריטי אופנה ותכשיטים שמעוצבים כולם באותו הדי אן איי. היא ממשיכה עדיין ליצור. לא נחה על זרי דפנה וגם לא מצפה שמישהו יעשה במקומה את העבודה. יש לה את המרץ לחדש ולהציג בתערוכות מעבר לים ולשאלה איך שומרים כל כך הרבה זמן על גחלת בוערת היא עונה: "ביום שאפסיק ליצור - אפסיק לחיות. אני קמה כל יום בשש בבוקר ומתעסקת. היצירה שלי היא מגרש המשחקים שלי. זה תענוג לא עבודה".
אז מה הכי מרגש אישה שראתה כמעט הכל? "הדבר שעוד לא עשיתי הכי מרגש אותי" עונה גור. "אני לא טיפוס של לימודים או ספרים, היצירה שלי נולדת מיצירה קודמת והריגוש נוצר תוך כדי. אם בכל זאת אני צריכה לבחור עבודה אחת שריגשה אותי, זה פסל הספינה שעשיתי כמחווה לאימא שלי והוא ניצב בטיילת שבטבריה".
יוצרת ללא הפסקה: אילנה גור יקירת העיר תל אביב יפו
18.3.2016 / 9:27