המרוץ לנשיאות סיפק לרעיית הנשיא לעתיד לשעבר ג'ודי ניר מוזס שלום הזדמנות לנשיאת מונולוגים ארוכים בזכות סילבן שלום ש"כל חייו שירת את המדינה" (גילוי נאות: סילבן שלום הוא בעלה). חבר הכנסת איציק שמולי הגדיר את פואד כמי "שנתן את החיים שלו בשביל המדינה". התפיסה של עבודה וקריירה בשירות הציבורי על כל זרועותיו כ"נתינה למען המדינה", שלא לומר "הקרבה למען המדינה", מקובלת על ידי כלל הציבור כמו על ידי המשרתים עצמם וקרוביהם.
המרוץ לנשיאות - כל הכתבות
ארבעה מתוך חמשת המועמדים לנשיאות הינם אנשים שבחרו להיות עובדי ציבור כל חייהם, והם מדגימים עד כמה התפיסה הזאת מופרכת. פואד היה איש צבא קבע. המסלול הזה תיגמל אותו היטב בכסף. אולי כחייל קרבי היה חשוף בחלק מן הזמן לסכנת חיים, אך לא יותר מחייל או איש מילואים קרבי העושים זאת ללא תגמול כספי יאה ופנסיה נדיבה. הקריירה הצבאית העניקה לפואד בהמשך את הפוליטית, שם זכה בתפקידים נחשקים, שכישוריו להם אינם ברורים, שביצועיו בהם אינם ברורים, על סמך קריירה צבאית שהישגיו בה אינם ברורים.
דליה איציק היתה מורה, ומשם הגיעה לקריירה פוליטית. מה תרמה היא למדינה? מה היה בכישוריה כמורה שהכשיר אותה לעשייה ניהולית? מה היתה עשייתה הניהולית? על איזה הישג חתומה איציק? לא הכול ניתן למדידה, אך המשכורות הנאות שלה בהחלט. אלו משכורות שהרוויחה בדין וללא שחיתות, אך בוודאי לא משקפות שמץ של אלטרואיזם מצדה. היא בסך הכול מצאה ג'ובים טובים והפיקה מהם את מלוא התגמול. אין שום סיבה להגדיר אותה כאישה שנתנה את חייה בשביל המדינה ועכשיו מגיע לה לנוח עם הרגליים למעלה בבית הנשיא.
ברקת ובנט הם יוצאי דופן
נכון, יש מספר מצומצם של אנשים שסיימו לעשות לביתם במגזר הפרטי, ופנו לעשייה פוליטית. ניר ברקת ונפתלי בנט, ובמובנים מסוימים גם את יאיר לפיד הם דוגמאות לכך. הם לא חיפשו לעצמם עבודה משתלמת, אלא עניין אישי חדש או אידיאולוגי. וגם אצלם, נראה שאלטרואיזם אינו נכלל במשוואה. יש כמובן אנשים אחרים, ידועים פחות, שיכלו לבחור במגזר הפרטי, ולהרוויח הרבה יותר, ובכל זאת העדיפו לעבוד במגזר הציבורי, אף הם מתוך אידיאולוגיה או עניין, אך הם אינם הרוב.
השירות הציבורי מורכב מסוגים שונים של עיסוקים. חלקם כמו רפואה, הוראה, כספים, הנדסה ורבים אחרים דורשים הכשרה וכישורים מיוחדים וביצועיהם מדידים. המדינה מתגמלת על כך יפה מאוד בכסף, במעמד, בכוח, בביטחון תעסוקתי ובעתיד מובטח ומסודר. בסקר שנעשה לאחרונה בקרב משקיעי נדל"ן בישראל, התברר כי מרבית רוכשי דירות שניות להשקעה באים מקרב עובדי המגזר הציבורי. הפנסיות של הפוליטיקאים, אנשי הצבא ושאר עובדי הציבור מקרב המועמדים לנשיאות, שנחשפו עכשיו, מתבטאות בסכומי עתק של עשרות אלפי שקלים בחודש עד סוף החיים.
השירות הציבורי הוא מקום עבודה מגונן, בטוח ופעמים רבות מפנק. לאנשים רבים מאוד, חסרי כישורים, כישרונות ותעוזה, הוא מפלט. מי שעובדים בו, אינם ראויים לכל הוקרה מיוחדת על "נתינתם למדינה", בטח לא צריך לתפור להם משרות מכובדות לערוב ימיהם. הם נתנו? אולי. לא תמיד אפשר למדוד את זה. הם קיבלו? מספיק. מספיק והותר.
הכותבת היא סאטיריקנית
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד