וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מי באמת צריך את תשדירי הבחירות?

אלכס פולונסקי

9.1.2013 / 0:30

תשדירי הבחירות הם לא יותר משריד אנרכרוניסטי ובזבזני ששייך לתקופה שבה הטלוויזיה היתה צינור מידע מרכזי; כיום הם לא יותר מהפוגה קומית פשוטה, וגם זה בקושי

בשנת 2013, כשחלק גדול מהאוכלוסיה מחובר לפיד כלשהו (פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם), שעה של תעמולה טלוויזיונית בערוץ 1 ובערוצים המסחריים היא לא יותר מסתם פגיעה בזכייניות, שבתום המערכה יישארו עם פחות כמה עשרות מיליוני שקלים בהכנסות שהיו יכולים להגיע מפרסומות.

אין כאן רחמים על תאגידי ענק, אלא דווקא תמיהה על מי הם אותם אנשים שתשדירי בחירות יכולים להיות רלוונטיים עבורם, לגרום להם לשנות את דעתם או לעזור לגבש אותה. זה היה נכון לתקופה שבה טלוויזיה היתה צינור המידע הכמעט יחיד וללא ספק המרכזי, זה שבו המועמדים בבחירות קיבלו בעצם את הדרך היחידה שלהם להתבטא ולהציג את עצמם – בתקופה הנוכחית, כשלכל מפלגה קיקיונית יש חשבונות פעילים ברשתות החברתיות ומיתוג מפונפן, זמן המסך הזה הוא פשוט לא רלוונטי.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
הפוגה קומית? אפילו כבר זה לא. מתוך תשדירי הבחירות 2013/מערכת וואלה, צילום מסך

בימים שבהם לא משודרות "ארץ נהדרת", "מצב האומה" או "בובה של מדינה" (ותודה על כל יום ללא האחרונה), תשדירי הבחירות הם ההפוגה הקומית-סאטירית הקלאסית לצופים, אבל לא מעבר לכך. העולם מתקדם, ממשלות קמות, מתפרקות, בחירות מתקיימות, ואילו התשדירים נשארים זהים – לא משנה כמה מפלגה תשקיע בקמפייני גרילה ובשיווק ברשתות חברתיות, בסופו של דבר הדיבור יתמקד דווקא בתשדירים הטלוויזיוניים.

קצת כמו האירוויזיון, תשדירי הבחירות ישודרו, יצליחו לייצר דיבור, להביא אחוזי צפייה כלשהם ולגרום לעומדים מאחוריהם לחשוב שיש כאן טוויסט, פיצוח ופעילות שמצדיקה את ההשקעה מאחוריה. בפועל, מדובר בריטואל מקושקש שממשיך מכוח האינרציה; ציפי לבני הטיבה לנסח זאת היטב בעמוד הפייסבוק שלה כשהחלה מחאת הגולשים כש"מצב האומה" היתה אמורה לרדת משידור מוקדם מהצפוי בגלל התשדירים: " עדיף שהציבור ישפוט אותנו באופן בלתי אמצעי ולא דרך תעמולה מטעמנו. ובכלל, צריך לחשוב מחדש על בזבוז כספי הציבור בשביל שידורי תעמולה שמעטים צופים בהם".

סרטון הבחירות של עוצמה לישראל.
מקסימום להקצין, לא יותר מזה. מתוך תשדירי התעמולה

אמנם אמירתה של לבני חוטאת באופן מסוים לכל קמפיין בחירות, או בכלל, לכל סוג של פרסום מוצר/אישיות/שירות. מעבר לכך, כאמור, רוב ההפסד הוא דווקא של הזכייניות ושל המפלגות שבוחרות להשקיע משאבים בחומרים עבור התשדירים הטלוויזיוניים במקום למחזר את אלה שכבר הכינו עבור שימוש ברשת. אבל הנקודה ברורה – תשדירי בחירות הם לא מדורת שבט (אם כבר, הם עדות לפערים ולא להתלכדות שבטית), מהווים בעיקר גורם מבדר, כזה שתופס שלוש שעות שידור במצטבר ואולי יהיה מקור לשיחות בפינת העישון, בטוח יביא לצחוקים בפייסבוק (לא שחסרים חומרים כדי לייצר כאלה, בטח בתקופה הזו).

שידורי טלוויזיה לא יגרמו למי שחשב להצביע ימין לפנות פתאום לשמאל, מקסימום רק להקצין. אלה שהבחירה שלהם בקלפי באמת חשובה עבורם, ויש בליבם ובראשם מקום לדאגה והתלבטות, כבר יעשו את המחקר שלהם באינטרנט, שם מצעי המפלגות זמינים, הפרשנויות מאיימות להטביע והשיח לא נפסק לרגע. ובינתיים, על המסך, שעה של תשדירים פה, פה, והיי – גם שם, בערוץ 1, זה שבמילא אומרים שאף אחד לא צופה בו, אבל לפחות עכשיו יש לו שותפות גורל עם שני המתחרים הגדולים – כולם נתקעו עם תוכן מיותר.

מה אתם חשבתם על תשדירי התעמולה? ספרו לנו בפייסבוק

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully