דרושה מהפכה בחינוך: בגרות - לא לכולם

חגי תשרי שזה עתה הסתיימו הם הזדמנות טובה להתבונן לאחור ולבחון האם עמדנו במטרות שהצבנו לעצמנו: האם פגענו במישהו? האם שימחנו את האנשים שסביבנו? האם תרמנו להתפתחותם וצמיחתם של אחרים? יום הכיפורים הוא היום הרשמי בישראל לחשבון נפש, אבל רבים זקוקים לו יותר מפעם בשנה, והם יודעים מדוע. אחד מהם הוא שר החינוך, גדעון סער, המייצג בעיניי את כל שרי החינוך ב-20 השנים האחרונות. יסלח לי מר סער על השימוש בשמו כמייצגם של אחרים, אולם הוא האיש שעומד כיום בראש הפירמידה שאחראית ומשפיעה יותר מכל על הילדים שלנו.

השר סער היקר, אילו היית עומד בראש חברה עסקית הנבחנת על פי התוצאות העסקיות בתום השנה, כבר מזמן היית מפוטר בבושת פנים. אמנם התוצאות שאתה מציג כשר חינוך מביכות ומבישות, אולם לא על כך פיטוריך. נכון, 52% מילדינו מסיימים את הלימודים במערכת שאתה אמון עליה בכישלון עמוק, ללא זכאות לתעודת הבגרות הנכספת שהיא חזות הכל מבחינתך, אולם כולנו יודעים שהנתונים הקשים הללו לא נולדו עם מינוייך לתפקיד. נתונים אלה היו מנת חלקנו גם לפניך. נכון, יותר ממחצית הנערים המסיימים תיכון ומתחילים את חייהם הבוגרים יעשו זאת עם תחושת דימוי עצמי נמוך, על שלא עמדו בציפיותיך להשיג בגרות.

אך גם זו לא הסיבה לפיטוריך. כולנו יודעים עד כמה קשה להזיז הרים ולהילחם בתחנות רוח, ומי כמונו יודע שאתה אכן נלחם בתחנות רוח, מבזבז את כוחך ואת זמננו לשווא. הסיבה האמיתית לפיטוריך, היא שלא השכלת להציג תכנית אחרת, אמיצה, פורצת דרך, משנה סדרי עולם, שתוביל לשינוי הנתונים העסקיים הקשים כל כך שקיבלת בירושה מקודמיך.

כמי שעומד בראש ארגון כושל, מצופה ממך הרבה יותר מאשר לשמור על הכישלון באותה הרמה. מדינת ישראל מצפה ממך להנהיג דרך חדשה, להוביל מחשבה אחרת. מאז המינוי שלך לשר חינוך, עשית הרבה דברים טובים וחשובים, אך אינני מוצאת לנכון להזכירם כעת. מדוע? מכיוון שכל הדברים הללו הם שוליים.

עליך, כשר החינוך, מוטלת האחריות להביא את ילדינו לקו הסיום של התיכון כשהם חזקים, מאמינים בעצמם ועם כלים לכבוש את העולם. אבל לעתים, נדמה שכל מה שחשוב לך זו תדמיתך. והאמת, מבחינה תדמיתית כבר מזמן לא היה בישראל שר חינוך כמוך, שמקיים מסיבות עיתונאים חדשות לבקרים, מבלי להציג שום הישגים משמעותיים. כל הכבוד לך על הצלחתך לפלס את דרכך היטב בין כל הגורמים, מבלי להכעיס אף אחד יותר מדי. הדוגמה המובהקת לכך היא שכמעט שכחנו את מסורת השביתות בתחילת כל שנת לימודים. אבל אתה יודע מה? אני מעדיפה שביתה בכל שנה, ובלבד שהנוער שלנו, שהוא העתיד של מדינת ישראל, יתחיל את חייו הבוגרים ברגל ימין, ולא כפי שקורה היום.

מהו, אם כן, הפיתרון? כמנהלת תיכון מקצועי שנמצא תחת אחריות משרד התמ"ת, אני יודעת מהו אחד הפתרונות האפשריים. אמנם מדובר בפיתרון שדורש מהפכה, אך זהו הפתרון הטוב ביותר כיום, כפי שמוכיחות מדינות מערביות רבות המיישמות אותו מאז ומתמיד.

כדי ליישם את הפתרון הזה, עליך, שר החינוך, להבין תחילה כי לא כל התלמידים הם מקשה אחת, ולא לכולם מתאימה אותה המסגרת. כל איש חינוך מתחיל יודע את זה, והגיע הזמן שמישהו יגלה את זה גם לך. אולי אז, תפסיק להתעקש שכולם, ללא יוצא מן הכלל, ילמדו דווקא בתיכונים העיוניים ה"רגילים". כן, בעיקר אלה שבתי הספר "הרגילים" אינם מתאימים להם.

באירופה, לדוגמה, החינוך המקצועי משגשג לצד החינוך העיוני, שווה בין שווים. העובדה שבישראל תדמית החינוך המקצועי אינה גבוהה, אין לה דבר וחצי דבר עם המציאות. הניסיון לתייג את כל אלה שלא משיגים בגרות בתיכון כ"חלשים" - וכפועל יוצא מכך, תיוגם של בתי הספר המקצועיים כמיועדים ל"חלשים" - הוא המצאה ישראלית לחלוטין. במדינות מערביות רבות, רכישת מקצוע הינה בעלת ערך רב יותר מרכישת תעודת בגרות. ואגלה לך סוד, מר סער: יותר קל להשלים תעודת בגרות אחרי התיכון מאשר לרכוש מקצוע וניסיון אחרי התיכון.

שלא תהיה אי הבנה - אינני נגד תעודת הבגרות. מי שיכול להשלים תעודת בגרות, שיעשה זאת. אני הראשונה לעודד זאת. עם זאת, חלק גדול מאותם 52% שלא יקבלו בגרות ויסיימו את התיכון עם תחושת כישלון ודימוי עצמי נמוך, יכולים היו להצליח בתיכון אחר. במקום לנבול בבתי הספר של משרד החינוך, הם יכולים לפרוח בבתי הספר המקצועיים. במקום להידרדר לאלימות ולעבריינות, שהם תוצר ישיר של חוסר השתלבות במערכת החינוך, הם יכולים לרכוש מקצוע מבוקש ולהשתלב בהצלחה בשוק העבודה. בשביל שהדברים האלה יתרחשו בישראל, דרוש שינוי חשיבה, ודרושה מנהיגות. זה לא באמת מסובך כפי שזה נשמע.

שר החינוך היקר. אני מאוד מקווה שביום הכיפורים ערכת חשבון נפש עמוק. זכור, עתיד בני הנוער שלנו בידיך.

הכותבת, אירית תלמוד, היא מנהלת תיכון מקצועי דב הוז בתל אביב