דו"ח חמור: האדם משמיד את כדור הארץ ובעלי החיים

מספר מיני בעלי החיים בעולם ירד ב-30% בארבעת העשורים האחרונים - זהו הנתון העגום והבולט העולה מדו"ח שפרסמה השבוע סוכנות שימור הסביבה של קרן חיות הבר העולמית (WWF), אחד הארגונים הגלובליים המרכזיים הנאבקים על עתידו של כדור הארץ.

הסיבה המרכזית למצב הזה, לפי הדו"ח, היא צריכת-היתר. בני האדם, על פי הנתונים, צורכים מדי שנה משאבים העולים ב-50% על יכולת הייצור וההתחדשות של כדור הארץ, כלומר: אנחנו צורכים מדי שנה משאבים של עולם וחצי, ובעצם, בהדרגה, מעכלים את כוכב הלכת שעליו אנו חיים. כתוצאה מכך, המשאבים העומדים לרשותם של יתר בעלי החיים מצטמצמים – והם מצטמצמים יחד עמם.

את המכה האנושה ביותר ספגו דגי מים מתוקים באזורים הטרופיים, שמאז שנות ה-70 הצטמצמו ב-70%. ככלל, הצטמקו כלל המינים באזורים הטרופיים ב-60%. נתון בולט נוסף הוא ירידת מספר הטיגריסים באסיה ב-70%. גם אוכלוסיית דגי הטונה צונחת בקצב דרמטי עקב דיג מוגזם, וייתכן שבעוד כמה שנים נצטרך להתחיל להתרגל לחיים ללא השימורים הפופולריים.

ראש הסוכנות, קולבי לוקס, השווה את האנושות לאורחים גרועים. "אנחנו מרוקנים את המקרר, לא מטפלים בדשא, לא מעשבים את הערוגות וכמובן שאיננו מוציאים את הזבל", אמר עם פרסום הדו"ח, שכותרתו "הכוכב החי", והוא נחשב לאחד הניתוחים המקיפים והמעמיקים שנערכו בנושא השפעת האנושות על כדור הארץ.

המצב, על פי הדו"ח, צפוי רק להחמיר, ולפי קצב הגידול הנוכחי בצריכה, עד לשנת 2030, גם שני כדורי ארץ לא יספיקו כדי להכיל את הפעילות האנושית. ובכל זאת, מדינות העולם אינן מתקרבות לגיבוש מדיניות סביבתית מוסכמת או דרכי פעולה במטרה לשנות את המגמה – אף שהנושא אמור לעמוד במרכזה של ועידה בינלאומית בנושא פיתוח בר-קיימא שתיערך בחודש הבא בריו דה ז'נרו שבברזיל.

הדו"ח גם מדרג את עשר המדינות הפוגעות ביותר בסביבה בעולם (ביחס לגודלן), לפי הסדר הזה: קטאר, כווית, איחוד האמירויות, דנמרק, בלגיה, ארצות הברית, אוסטרליה, קנדה, הולנד ואירלנד.

אלו הם 20 זני בעלי החיים הנמצאים בסכנת ההכחדה הגדולה ביותר

קיימים שני סוגים של גורילות במערב אפריקה – גורילת השפלה המערבית, ממנה נותרו כ-90 אלף גורילות וגורילת מעבר הנהר – ממנה נותרו רק מאות בודדות. שני הזנים נחשבים בסכנת הכחדה מיידית, כיוון שמספרם ירד ב-60 אחוזים ב-25 השנים האחרונות וצפוי להמשיך ולרדת בעשורים הקרובים. הירידה החדה במספרם נובעת מאובדן מקומות מחייה, וצייד בלתי חוקי לצורכי מאכל בשווקים של מערב אפריקה. יחד עם זאת, גורם המוות הגדול ביותר בקרב הגורילות הוא מחלות – הם נפלו קורב לנגיף האבולה שחיסל כ-90 אחוזים מהם.

באי מדגסקר חיים כמה עשרות סוגים של למורים וכמעט כולם נעלמים מפני כדור הארץ בקצב מהיר, בשל איבוד שטחי מחייה וצייד בלתי חוקי. הזן הנמצא בסכנה הגדולה ביותר הוא למור הבמבוק הגדול, ממנו נותרו כ-100 בלבד והם ממשיכים למות מציד ואובדן מקומות מחייה בשל כריתת יערות ושריפתם למטרות חקלאיות.

הזן הנדיר ביותר מבין חמשת סוגי הקרנפים החיים כיום העולם, כאשר ההערכות הם שנותרו עוד כבין 40 ל-60 מסוגו באי ג'אווה שבאינדונזיה, שם הם חיים בשמורת טבע. בעבר הם חיו גם בכל רחבי דרום-מזרח אסיה, אולם הם ניצודו עד שכמעט נכחדו, בשל הקרן שלהם, המשמשת לייצור תרופות עממיות. למרות שכיום מדובר בזן הנמצא תחת פיקוח ושמירה, ייתכן כי אין לו מרחב מחייה מספק בכדי למנוע את הכחדתו המוחלטת.

התוכי החי בניו זילנד הוא נדיר מכמה סיבות – לא רק שהוא התוכי הכבד ביותר בעולם ושוקל כ-4 קילוגרמים, אלא שהוא גם התוכי היחיד שאינו מסוגל לעוף והתוכי הלילי היחיד. בעבר הוא היה נפוץ מאוד באיים של ניו זילנד, אולם כבר בתחילת שנות ה-70' חשבו שהוא נכחד לגמרי, לאחר שנאכל על ידי חיות שהביאו בני האדם לאיזור – חתולים וחולדות, שהרגו את הציפור חסרת הישע שחיה על האדמה. מספר מצומצם של הציפורים נמצא לאחר מכן באיים קטנים ומבודדים, אך למרות ניסיונות הריבוי והשימור של השלטונות, כיום נותרו רק 150 תוכים מזן קאקאפו בעולם.

נמר סיבירי נקרא גם נמר אמור והוא זן נדיר של נמרים, החי בעיקר ביערות המושלגים של מזרח רוסיה. בעבר הם היו נפוצים גם בקוריאה וסין, אולם בספירה האחרונה שנערכה בשנת 2007 נמצאו רק כ-25 נמרים כאלו בעולם, לאחר שאיבדו את מקומות המחייה שלהם בשל כריתת יערות, סלילת כבישים, ציד בלתי חוקי ושינויי מזג האויר.

נחשב לחיה הנמצאת בסכנת ההכחדה הגדולה ביותר. למעשה, עד לאחרונה האמינו המדענים כי הנקרים הללו נכחדו לחלוטין, אולם בשנת 2004 נמצא מספר קטן מהם בארקנסו שבארצות הברית ובקובה. במידה ואכן הנקרים הללו עדיין קיימים, מדובר במספר קטן מאוד ששרדו לאחר שניצודו בידי האדם בשל נצותייהם ואיבדו את מקומות המחייה שלהם בשל כריתת יערות.

מין הצבים הגדול ביותר בעולם שבעבר שחה בכל האוקיינוסים בעולם. הוא קרוי "גילדי" על שום הגלדים המצויים על גופו. פרטים מבני מין זה עשויים להגיע לאורך של 2.7 מטר, ולמשקל של 900 ק"ג. ב-1982 היו כ-115 אלף צבות מזן זה בעולם אולם 14 שנים מאוחר יותר מספרן צנח לכ-25 אלף והוא ממשיך לרדת – בין היתר בשל גניבת ביצים על ידי האדם והסחף בחופים שנוצר בשל שינויי מזג האוויר. בנוסף, מספר גדול של צבים מזן זה מתו לאחר שאכלו מוצרי פלסטיק אותם מצאו צפים בים וחשבו בטעות שמדובר במזון, כמו מדוזות.

הלוויתן הנמצא בסכנת הכחדה הגדולה ביותר מכל הלוויתנים. כיום נותרו רק כ-350 לוויתנים מסוג זה, והם שוחים להם במימי האוקינוס האטלנטי לחופי קנדה וארצות הברית. בימי ציד הלווייתנים במאה ה-19 הם זכו לשם "הלוויתן הנכון", כיוון שזה היה הלוויתן הנכון להרוג בשל היותם מלאים בשמן לוויתנים ובנוסף הם צפים לאחר מותם, מה שמקל על איסוף הגופה. כתוצאה מהציד, הם כמעט נכחדו ולמרות שהם מוגנים כיום הם ממשיכים לרדת במספרים, ומתים מהסתבכות ברשתות דיג, ושינויי מזג אוויר המשפיעים על זמינותם של הסרטנים מהם הם ניזונים.

בעל החיים האמפיבי הגדול בעולם, שמגיע לעיתים לגודל של כשני מטרים. בעבר היה נפוץ בכל רחבי סין, שם חי בנהרות והטיל כ-500 ביצים בכל הטלה בקנים תת מימיים, שנשמרו על ידי הזכר. אולם סלמנדרת הענק נמצאת על סף הכחדה כיוון שהיא נחשבת למאכל מבוקש ואף משמשת לייצור תרופות עממיות.

ניזונה בעיקר (90%) מעלים ומנצרים של צמחי במבוק. סוגים שונים של במבוק נובלים בזמנים שונים, וכך היא מוצאת ביערות הבמבוק מזון כל ימות השנה. תלותה במבוק כמזון עיקרי וכמעט בלעדי, ודילול יערות הבמבוק מסכנים את עצם קיומה. הפנדה הענקית נראית כמו דוב קטן ושעיר. פרוותה לבנה ברובה ורק רגליה, כתפיה ואפרכסות אוזניה שחורות. עיניה מוקפות בכתמים שחורים נוספים. אורך גופה (כולל הראש) 120-150 ס"מ; אורך זנבה מגיע עד 13 ס"מ; גובהה מן הקרקע עד כתפיה מגיע עד 75 ס"מ ומשקלה 75-165 ק"ג. ראשה הגדול, פרוותה הצמרירית וצבעיה מקנים לה צורה של דוב צעצוע גדול, ומספקים הסבר חלקי לחיבה שרוחשים לה בני אדם כה רבים. הפנדה הענקית שרויה בסכנת הכחדה חמורה, והיא הפכה לסמל ארגון ה-WWF לשימורה, כיוון שכיום נותרו רק כ-1,600 פנדות מסוגה בעולם כולו.

נקרא גם צב נשכן והוא אחד מצבי המים המתוקים הגדולים ביותר בעולם. הוא ניצוד בשל השיריון שלו – הנחשב ליקר במיוחד כיוון שמופיעה עליו דמות צלב. ישנם דיווחים גם על צבי ענק (במשקל של יותר מ-20 קילוגרם) הנלכדים בכוונה או במקרה במסגרת מסעות דיג ובנוסף, מרק הנעשה מבשר הצב נחשב למעדן במקומות מסוימים בעולם.

על פי המדענים, נותרו פחות מ-800 גורילות הרים החיות בסביבתן הטבעית. הגורילות, להן יש התאמה גנטית של 98% לבני האדם, מאבדות את מקום המחייה שלהן בשל כריתת יערות, המלחמות באפריקה וצייד לא חוקי (לעיתים בטעות, כיוון שהציידים לא מעוניינים בבשרן, אולם הן נלכדות במלכודות הציידים).

השימפנזה הננסית, אחד משני הזנים האחרונים של שימפנזים שהתגלו בטבע, מוכרת לאדם רק משנת 1928. על פי ההערכות, ישנם כיום פחות מ-10 אלף שימפנזים ננסיים החיים בטבע, בעיקר ביערות של קונגו וקיים חשש ממשי שבעתיד הקרוב הם יעלמו, בשל ציד לא חוקי שלהם - בעיקר למאכל. מכל הקופים, השימפנזים הם הקרובים ביותר לאדם – הם מתקשרים באמצעות צלילים ותנועות ידיים ושתי שימפנזות אף למדו במעבדה מיוחדת כ-400 מילים, בהן הן משתמשות באמצעות מקלדת מיוחדת. בכדי להצילם, ממשלת ארצות הברית הקדישה 54 מיליון דולרים בשנת 2003 לקרן מיוחדת לשימורם.

הסימן המיוחד של צב הים הקרני הוא לוחיות גבו, החופפות כרעפים זו את זו. הם נחשבים לצבי ים קטנים יחסית ומשקלם נע בין 50 ל-140 ק"ג ואורכם כמטר. כמו מרבית צבי הים, הם בסכנת הכחדה בעיקר בשל האדם – ביצי הצב עדיין נאכלות במספר מקומות בעולם למרות חוקים האוסרים על כך ולעיתים הם ניצודים בשל בשרם ושיריונם.

הפכו לסימן ההיכר לנזק שגורם האדם לטבע בשל שינויי האקלים - על רקע ההתחממות הגלובלית, הגורמת לקרחונים, אזור המחיה הטבעי שלהם, להינמס. מדענים של הממשל האמריקאי מעריכים כי 75% מאוכלוסיית דובי הקוטב, המונה כיום כ-25 אלף דובים, תימחק מעל פני האדמה עד 2050.

חיים בעיקר באזורים הארקטיים של ים ברינג וים צ'וצ'קי שבאוקיינוס הקרח הצפוני והם מהקורבנות האחרונים של שינויי מזג האוויר. בספטמבר 2011 נמצאו גופות של 200 ניבתנים (הנקראים גם בטעות אריות ים) בחופי ים צ'וצ'קי שבאלסקה. הניבתנים משתמשים בקרח צף בכדי לנוח, להמליט עליו ולהניק את גוריהם הרחק מטורפים, אולם עם העלמות הקרחונים הם מאבדים את מקום המחייה שלהם.

בעבר הם היו בסכנת הכחדה רק בשל שפיכות נפט, שהרגו בערך 20,000 פריטים מבוגרים ו-22,000 פריטים צעירים מידי שנה, אולם בשנים האחרונות הם ניצבים בפני סכנה גדולה יותר- הדגים מהם הם ניזונים משנים את אזורי המחייה שלהם בשל התחממות האוקיינוסים וגורמים גם לפיגנווינים להגיע למקומות מרוחקים יותר בכדי למצוא אותם. בשנה שעברה, כאלף פינגווינים מסוג מגלן נסחפו לחופי ריו דה ז'נירו, רובם כחושים או מתים. מדענים מעריכים כי התחממות מי האוקיינוסים, שנגרמת משינויי מזג האוויר, גורמת לתזוזה של אלפי קילומטרים באזוריי המחייה של הפינגווינים, הנמצאים בדרך כלל בדרום ארגנטינה. 12 מתוך 17 זני הפינגווינים המוכרים כרגע נמצאים כיום בסכנת הכחדה מיידית ומספרם יורד בצורה דרמטית – יותר מ-20 אחוזים בעשור האחרון.

תת זן נדיר של הטיגריסים. הטיגריס הסיבירי הוא הגדול במיני משפחת החתוליים בטבע ומשקלו הממוצע של זכר הוא בין 306-190 קילוגרמים ואורכו עד 330 סנטימטר. בניגוד לשאר הטיגרסים החיים ביערות, הטיגריס הסיבירי חי בערבות השלג של מזרח רוסיה ובעבר חי גם בקוריאה וסין. בשל ציד בלתי פוסק פחתה אוכלוסיית הטיגרסים ברוסיה עד ל-40 באמצע שנות ה-30 של המאה הקודמת ומאז הם מוגנים בחוק ומספרם עלה לכ-500. למרות זאת, הם עדיין נמצאים בסכנה בשל ציד בלתי חוקי ואובדן מקומות מחייה בשל כריתת יערות ועיור יתר.

יונק המהווה מין יחיד במשפחתו ובסוגו. הפנדה האדום נפוץ בסצ'ואן, בצפון בורמה ובנפאל. הפנדות האדומות חיים ביערות במבוק שבהרים סלעיים בגובה 2,100-3,600 מטרים והוא ניזון מבמבוק, יונקים קטנים, עופות, ביצים, חרקים, גרגרי יער ודגים. הפנדה האדום מצוי בסכנת הכחדה בגלל איבוד אזורי מחייה וציד לא חוקי. הוא ניצוד בשל פרוותו המשמשת להכנתם של כובעי פרווה ובגדים. בנוסף לכך, בשל הגידול באוכלוסיית סין, בתי הגידול של הפנדה האדום נהרסים לצורך בניית מבנים. מעריכים כי כ-10,000 פנדה אדומים מתים מדי שנה ומתוכם 7,000 בשל בירוא יערות.

במשך מאות שנים שימשה הטונה כחולת הסנפיר מקור מזון ופרנסה חשוב ביותר במספר מדינות, בהן: יפן, ספרד ואיטליה. בשרה נחשב לטעים במיוחד לייצור סושי. בשנים האחרונות, עם הגברת לחץ הדיג, חדרו דגי הטונה אל לב הדיון הציבורי כחלק ממאמץ כלל עולמי לשימור האוכלוסיות של מינים אלה. מבחינה מסחרית, הדגים חשובים לאדם מזה אלפי שנים (אריסטו הוא שהעניק לדג את שמו), אך פיתוח שיטות דיג חדשות בסוף המאה ה-20 הביא לפגיעה קשה באוכלוסיות הבר, וזאת הודות לגדילה של אוכלוסיית העולם, גילוי הפוטנציאל הכלכלי הטמון בשוק היפני בו קיימת דרישה גבוהה לבשר איכותי של טונה כחולת סנפיר לתעשיית המזון (סושי-סשימי), פיתוח טכנולוגיה לתפיסת דגים חיים וגרירתם לכלובי פיטום. שלב זה הוא הכרחי, שכן דגי הטונה שנתפסים בים התיכון בעונת הרבייה רזים מאוד ויש לפטמם על מנת שישמינו ויספקו את טעמם של הצרכנים היפנים. ללא הפיטום טונה כחולת סנפיר הינו דג "פשוט וזול". בנוסף, גילוי הטונה כמאכל גורמה בשווקים נוספים מחוץ ליפן, בעיקר בצפון אמריקה ובאירופה גרמה לירידה חדה במספרם.