זה מה שנקרא סכסוך נדל"ן: מאצ'ו פיצ'ו, "העיר האבודה" של אימפריית האינקה ואחד האתרים הידועים בעולם, עומדת במרכז תביעה שהגישה באחרונה משפחה פרואנית לאונסק"ו, גוף האו"ם המופקד על אתרי מורשת עולמיים. הטענה של משפחת אבריל פשוטה: העתיקות באתר היו שייכת לנו בעבר, ולכן מגיע לנו פיצוי בסך מאות מיליוני דולרים - חלק קטן מהרווחים האדירים שהניב האתר במהלך השנים מתיירות. גם למשפחה נוספת, המחזיקה לטענתה בזכויות על הקרקע במקום, תביעות דומות.
על פי הדיווח השבוע ב"טלגרף" הבריטי, משפחת אבריל כבר הגישה מאז שנת 2004 חמש תביעות בנושא בפרו, וכעת החליטה "לעלות מדרגה" ולהעביר את התביעה לרמה הבינלאומית. בתביעותיה טוענת המשפחה כי הקרקע שעליה שוכן האתר, בהרים סביב עמק אורובמבה שבדרום-מזרח פרו, הייתה שייכת לה כשהאתר "התגלה מחדש" על ידי החוקר האמריקאי חירם בינגהם ב-1911. ראש המשפחה, אדגר אצ'גראי אבריל, עדיין מחזיק בשטר הקנייה מ-14 ביוני 1910, המוכיח כי המשפחה שילמה בזהב עבור הקרקע.
ב-1944 מכרה המשפחה את הקרקע למשפחת זבאלטה, אולם בהסכם המכירה נקבע כי העתיקות במקום אינן חלק מעסקת המכירה, שכן הן היו אמורות להיות מולאמות ממילא באותם ימים בידי הממשלה. ואולם, הליך ההלאמה מעולם לא הושלם, וממשלת פרו מעולם לא שילמה פיצוי לבעלי הקרקע או לבעלי העתיקות - למרות שזה עשרות שנים היא מתייחסת למאצ'ו פיצ'ו כנכס לאומי לכל דבר.
"באותו אופן שאונסק"ו מוחה בפני הממשלה כשהיא אינה מטפלת כיאות באתר, כך הוא צריך לטפל גם בעניין הזה", טוען פאוסטו סלינאס, עורך-דין המייצג את המשפחה. "בפרו, כמו בכל מקום בעולם, אם הקרקע שלך אינה מולאמת, אתה לא מאבד אותה". סלינאס מייצג גם את משפחת זבאלטה, שדורשת פיצוי על הקרקע עצמה.
ממשלת פרו טוענת מנגד כי אתר מאצ'ו פיצ'ו "שייך לכל בני העם הפרואני", וכי בעלות המדינה עליה מתועדת כנדרש. אולם המשפחות טוענות כי הרישום משנת 1997 נעשה שלא כחוק, וכעת הן מקוות כי אונסק"ו, שהכריז על מאצ'ו פיצ'ו כאתר מורשת עולמית ב-1983, יתערב לטובתן.