מכיוון שהמרכזיות של אריק איינשטיין בתרבות הישראלית היא עניין פעוט של 40 שנה, מתבקש כל זמן מה להעמיד אותה במבחן חדש ולראות אם עדיין הקסם ישנו. הדבר מתבקש במיוחד בשנים בהן הוא אינו מופיע ושיריו החדשים לא מספקים את הסחורה האיכותית לה התרגלנו, בלשון המעטה. לכן, טוב שבאה המחאה החברתית והראתה שוב עד כמה אריק איינשטיין מרכזי בחיינו: במשך שבועות ניסו מארגני ההפגנות לקרוא לו לצאת מהבית ולהגיע. לא להופיע, חס וחלילה, אלא רק לבוא ולהגיד "אני, אריק איינשטיין, יצאתי מהבית בשביל מטרה חשובה". כתבים התקשרו לביתו ושאלו האם ייכנע ללחץ, רבים תהו האם תהיה הפתעה ואפילו מסר מוקלט היה בא בחשבון.
גם הגשש החיוור חדרו עמוק לליבנו במשך השנים
מודי בר-און ממשיך להלך עלינו קסמים
עוד אישים ותופעות בפרוייקט המיוחד של וואלה!: קונצנזוס ישראלי
איינשטיין מעורר את אותה התרגשות כל אימת שכתב מתקשר לביתו ומתפלא שהוא, על כל להיטיו ונכסיו בהיסטוריה התרבותית של ישראל, מרים את השפורפרת בעצמו, עונה על שאלותיו ואף משוחח עמו בענייני משחק הספורט בו הוא צופה במשך היום. הליכותיו של איינשטיין כל כך אציליות ומיוחדות, שאפילו שיחת חולין שכזו מסוגלת להפוך לשער של מחר, גם אם לא נאמר בה דבר.
איינשטיין לא הגיע למחאה בסופו של דבר, אבל האפקט הוכיח את עצמו, כפי שקורה תמיד: המציאות הישראלית עדיין זקוקה לאריק איינשטיין, קול הזהב שלה והזמר הטוב ביותר שידעה, כדי להבין היכן היא נמצאת. היא מאזינה לו אלפי פעמים בשנה ומבקשת למשש את הדופק באמצעות קולו הבלתי נלאה. גם בעידן שבו ארץ ישראל הישנה והטובה שייצג, כמו גם הרוק הישראלי אותו ייסד נמצאים בשפל המדרגה, איינשטיין נותר מעליו, נטול כל גרם של לכלוך או תחושת כישלון נוכח העובדה שהוא לא הוציא אלבום טוב למעלה משני עשורים. גם זו תכונה של קונצנזוסים הזיכרונות הטובים, הנשגבים והמתוקים שהם מעוררים חזקים מההווה הבעייתי.
הכי אהבנו: "היא יושבה לחלון"
הכי לא אהבנו: 15 השנה האחרונות