בדיאלוג המתפתח בין הילד בסטיאן, גיבור הסרט "הסיפור שאינו נגמר", למוכר הספרים הנרגן, מתוודע בסטיאן לסוג חדש של ספרות. "ספרות לא בטוחה", כפי שמכנה אותה המוכר. והכוונה היא כי בכל ספר מהסוג הבטוח הקורא בסופו של דבר נשאר הוא עצמו, גם אם הספר דמיוני לחלוטין. כלומר הוא זה שמדמיין את החוויות של גיבורי הספרים שאותם הוא קורא, אבל עדיין נמתח גבול ברור בין המציאות לעלילה הדמיונית.
אמירה זו יפה גם להבחנה באשר לסרטי הקולנוע שבהם על אף המראות, הצלילים והעלילה הדמיונית - רעידת אדמה איומה שיוצרת גלי צונאמי שמטביעים יבשות; פליטת גזים לא מבוקרת שמשבשת את האקלים בכדור הארץ בצורה קיצונית; או פיצוץ גרעיני שמוביל להפסקת הסיבוב של כוכב הלכת שאנו חיים עליו - הצופה חוזר לביתו בביטחה כשהמסך יורד.
אך קורה לעיתים שקו הגבול מיטשטש ולפתע עלילה דמיונית לכאורה, שיכולה להתקיים רק באמצעות אפקטים של מחשב, הופכת לתרחיש ממשי. תסריט אפוקליפטי שהופך למציאות. הדוגמה הרלוונטית ביותר היא ההוריקן איירין, שבימים האחרונים איים על החוף המזרחי של ארה"ב ובמיוחד על העיר ניו יורק.
אולי בשל הדאגה המופרזת של הנשיא אובאמה מהישנות מחדל נוסח ניו אורלינס, או אולי בשל שעות האפוקליפסה הקולנועית שצברה אוכלוסיית ניו יורק, אין ספק כי "התפוח הגדול" יכול לשמש התפאורה האותנטית ביותר לסרט אימה של איתני הטבע. התמונות המשודרות הן ממש תפאורה קולנועית. להלן התסריט: שעת לילה. החשמל מנותק, התחבורה הציבורית מושבתת. שדרות סואנות היו לרחובות רפאים. מי שיכול נמלט מהעיר, ומי שלא מצטנף באימה בביתו. בין הבניינים הדוממים מהדהדות הצהרותיהם של מטיפים דתיים המכריזים בכלי התקשורת על זעם האל נגד האומה הנהנתנית והסוררת, וסירנות של כוחות הצלה המתכוננים לגרוע מכל. מיטב הבמאים לא היו יכולים לביים זאת טוב יותר.
השאלה היא אם התמונות האלה נובעות מהמציאות המסוכנת שיש להיערך לקראתה או שיותר מדי סרטי אפוקליפסה חדרו לתודעתנו עד שאנחנו מתנהגים כאילו אנו חיים בסרט.
כך או כך, לזמן קצר היו עיני כל העולם נשואות אל העיר ניו יורק. כולם חיכו לרגע שבו ההוריקן יגיח ויכה ללא רחמים. יש שעשו זאת מתוך דאגה ויש מתוך שמחה לאיד. אך המשותף לכולם הוא העניין שאסון הטבע הזה יוצר, שמקורו במחשבה כי איירין היא התגשמות כל אותן נבואות אפוקליפסה קולנועיות. ארצות הברית של אמריקה עמדה לספק את אחת ההצגות הטובות בתבל. היא ידעה להתמודד עם הטבע ואיתניו על המסך, ועתה היא צריכה להתמודד איתם בזמן אמת.
ואנחנו, כמו מכורים לסרטי אקשן אפוקליפטיים, נמצאנו עם האמריקנים בזמן אמת, יושבים וצופים בטלוויזיה בשידור ישיר. חשבנו שאולי באמת בסופו של ההוריקן יגיח ברוס ויליס שיבוא ויציל לא רק את אמריקה, אלא גם את כבודה. אבל כפי שזה קורה בדרך כלל זה הסתיים בסערה סתמית, כמו בסרט דל תקציב.