לבנת: "מי שרוצה להחרים – שיממן את עצמו"

מדבר אחד לפחות שרת התרבות והספורט לימור לבנת מאוד מרוצה בכל הסערה סביב המכתב בו הודיעו יוצרי תיאטרון בכירים שלא יופיעו בהיכל התרבות באריאל: "הציבור אמר את דברו", אמרה היום (ראשון) השרה לבנת בראיון לוואלה! תרבות. "ראית בעצמך את אלפי התגובות לכתבות בנושא, שבהם היתה אמירה רחבה מאוד, כמעט התקוממות עממית וספונטנית של ציבור רחב מאוד, שחשוב להזכיר שהוא ברובו וכמעט כולו לא חלק מציבור המתנחלים, שרובם דתיים ולא נכנסים במהלך סוף השבוע לאתרי האינטרנט. ברור שמדובר בציבור רחב מאוד שדחו לגמרי את היוזמה של היוצרים".

"לשמחתי, כל התיאטראות הודיעו שימשיכו את לוח ההצגות כמתוכנן ולכן השאלה לא עומדת על הפרק. אנחנו עושים הפרדה בין הגופים הנתמכים – התיאטראות,שהודיעו גם לי באופן אישי ובפומבי שאין בכוונתם להחרים את ציבור תושבי אריאל בשום פנים ואופן – לבין היוצרים. אותם יוצרים לא משפיעים על עמדת התיאטראות וזה מה שחשוב כאן".

"ביקשתי מהיועץ המשפטי של משרד התרבות לבחון את כל הצדדים המשפטיים בנושא .כאמור, זה לא רלוונטי כרגע, לשמחתי, אבל הדברים ייבחנו. אני לא יודעת לאן חרמות כאלו יכולים להוביל. שמעתי הבוקר את השחקן יוסי פולק אומר שהוא ישקול אם להופיע בפני מתנחלים בתוך גבולות הקו הירוק, כך שכנראה יש אמנים שהולכים ומידרדרים למקומות בלתי נתפסים.

"אני רוצה להזכיר לכולם שאנחנו מדינה שיש בה חופש ביטוי, חופש דיבור, חופש יצירה וחופש אמנות. איש לא מתערב בתכנים, לא אני ואף לא אחד אחר. חופש היצירה קיים בתכנים של האמנים, של המחזות, של הקולנוע, גם אם מדובר בדברים המכעיסים את הציבור הישראלי והם עושים את זה פעמים לא מעטות בתיאטרון עצמו ובקולנוע – זו זכותם והם משתמשים בה. הם יכולים להפגין נגד הממשלה הזו או אחרות, אבל צריך לזכור שאריאל הוקמה על ידי ממשלה כזו או אחרת והחרמת אזרחי מדינה זה דבר פסול מעיקרו. תאר לך שמחר מישהו יחליט שהוא לא רוצה להופיע בפני דתיים כי לא בא לו – זה דבר שלא ניתן לקבל אותו ולכן אני חושבת שהמחאה ההמונית והספונטנית נגד היוזמה כל כך רחבה".

נדמה שהקדנציה של השרה לבנת נעה כולה במתח שבין הדעות הפוליטיות של יוצרים לבין תוצאות הבחירות האחרונות, כשבאמצע עומדת לבנת, שמצד אחד התבטאה בחריפות בפרשיות כמו דבריו של במאי "עג'מי" סכנדר קובטי ערב האוסקר אך מצד שני אמורה לדאוג שחופש הביטוי וחופש היצירה יהיו נר לרגליה של התרבות הישראלית.

לדבריה, היא מצליחה לעשות את ההפרדה בין מאבקה למען הגדלת תקציבי התרבות בישראל ולחופש הביטוי בתוכה, לבין עמדתה הברורה ביחס לפרשיות כמו זו של היכל התרבות באריאל. "בניגוד ליוזמי המכתב, אני לא רוצה לעשות הכללות", אומרת לבנת. "לא מדובר בכל האמנים אלא בקבוצה מאוד מסוימת, שיש בה כאלו שלא מחרימים רק את אריאל אלא גם את צה"ל. אני גם בטוחה שלצד אלו שהביעו התנגדות פומבית ליוזמה, יש גם כאלו שלא מעיזים לצאת נגד חבריהם".

"יש בהחלט קבוצה מסוימת שפועלת בניגוד לדעת הקהל ודעת הציבור", הוסיפה לבנת. "הבחירות האחרונות דיברו בעד עצמן.
באריאל, אגב, כפי שסיפר לי השר בוז'י הרצוג, יש סניף של מפלגת העבודה, יש ציבור של מצביעי מרצ ויש במרכז האוניברסיטאי שם מספר אדיר של סטודנטים ערבים כך שההחרמה היא אבסורדית. האמנים האלו מנתקים את עצמם ויוצרים את הקרע הזה".

"אני לכשעצמי מרגישה מאד שייכת לחיי התרבות בישראל, על אף שכמה אנשים מנסים לומר אחרת. גדלתי בבית של תרבות, אני עצמי אוהבת תרבות ולא בגלל שאני השרה הממונה. תמיד הייתי בתיאטרון, באופרה ובקונצרטים גם כשלא הייתי שרה. מי שמנסה לתהות על הקשר שלי לנושא – אומר דברי הבל. אף אחד, גם לא שחקנים או מחזאים שהחליטו לעשות פוליטיקה מהתרבות ולבלבל בין הדברים, לא יכול להגיד אחרת. בניגוד למה שהם חושבים, אני לא אקצץ תקציבים לתרבות, להיפך – אלחם על הגדלתו עוד יותר. אבל שיידעו - זכות ההחרמה לא שמורה לאף אחד מהם. אני לא סותמת פיות, אני לא צנזורית של הרפרטואר גם אם הוא מרגיז אותי, אבל הם חצו את הקווים האדומים, הלכו צעד רחוק מדי וקלקלו לעצמם".

לא אחת נשמעה השרה אומרת שלא צריך לערבב בין תרבות ופוליטיקה. המשפט הזה אולי נשמע פשוט, אך מאחוריו עומדת גם היסטוריה שמוכיחה אחרת – האם יצירה פוליטית היא ערבוב בין תרבות לפוליטיקה? מהו הגבול בין שני המקרים. גם כאן, לשרה יש עמדה ברורה בנושא:

"אמנים רשאים להביע את דעתם, אז שלא יביאו לי דוגמאות של יוצרים שהשתמשו במחאה פוליטית", אומרת לבנת בנחרצות. "אנחנו לא מתערבים בתכנים, אבל כאן באים יוצרים ומחרימים ציבור מסוים, כי הם החליטו שלא בא להם, לא מתחשק להם, כאילו שהם יכולים לעשות דין לעצמם. מי שעושה כך – שיממן את עצמו ולא מכספי הציבור".

"אם הם היו אמנים עצמאיים שלא נתמכים בכספי מדינה ואומרים שהם לא מופיעים בפני ציבור מסוים, אז היה בזה גם אינטגריטי", מוסיפה לבנת. "כאשר הם באים ואומרים 'בואו ניתמך על ידי כספי ציבור אבל נחרים', זו אידיאולוגיה של כורסה ויש בזה חוסר יושר, ואת זה אי אפשר לקבל. אותו יהושע סובול ואותו איתי טיראן או רמי הויברגר – שיש לו חוזה מיוחד בו הוא מקבל סכומי עתק עבור כל הופעה שלו – מקבלים סכומים שמסובסדים מכספי מדינה. אני אומרת שכל עוד הם נתמכים על ידי כספי הציבור, הם אינם יכולים לבחור לעצמם ולומר זה כן וזה לא – ציבור כזה כן וציבור אחר לא".

"אני מצפה מהיוצרים קודם כל לאינטגריטי, ליושר אישי ויושר ציבורי. מי שלא מסוגל מבחינת מצפונו להופיע באריאל, אז שיאמר לעצמו 'מצפוני לא מאפשר לי' ויעשה את חשבון הנפש על כל המשתמע מכך".