עו"ד חנינא ברנדס לא התראיין כבר 12 שנה, וגם עכשיו הוא משדר זהירות. כשהמשרד שלך נחשב לאחת מעשר פירמות עורכי הדין הגדולות בישראל וחוג מכריך כולל שמות כאהוד אולמרט, אהוד ברק, גיל שוויד, סטנלי פישר ורבים אחרים מצמרת הפוליטיקה והעסקים - כדאי לשקול מלים היטב. לא פעם במהלך הראיון ברנדס עוצר, כאילו משמיע לעצמו במחשבתו תשובה לשאלה לפני שהוא משמיע אותה בקול רם, ורק אז עונה. ברנדס הוא ראש קליקת עורכי הדין הישראלים שמתמחים בהיי-טק, והוא ידוע כמי שיכולתו להעריך את סיכוייו של יזם היי-טק צעיר מצליחה להביא משקיעים ומימון. ברנדס אמנם שלח ידו בתחומי משפט רבים, "אבל היי-טק", הוא אומר, "הוא כל עולמי המשפטי. הוא משאת נפשי".
מחלון משרדו הפינתי בבניין ברחוב תובל הרמת-גני, צופה ברנדס על בניין צ'ק פוינט וזוכר את ההתחלה. שותפו, הליטיגטור הוותיק גד נשיץ, הזהיר אותו: "אתה משקיע יותר מדי זמן בדבר הזה", אבל ברנדס לא נרתע. כיום, כשסיפור ההצלחה הגדול ביותר של ההיי-טק הישראלי קשור קשר בל יינתק לשמו של ברנדס, גם נשיץ לא מתלונן.
ההיי-טק הפך את ברנדס לאיש עשיר מאוד, לידידם של בעלי הון ולמקורבם של מדינאים. לחתונת בתו, שהתקיימה לפני כמה חודשים במוזיאון תל אביב, הופיעה צמרת ההון והשלטון בהרכב שלא היה מבייש טקס ממלכתי. בחירת המיקום גם היא אינה צריכה להפתיע: ברנדס הוא אספן אמנות בעל חיבה בלתי נשלטת לאמנות אבסטרקטית של יוצרים ישראלים.
כמה חברות סטארט-אפ עברו אצלך?
"יותר מ-100".
כשמגיע יזם, אתה יודע להגיד מה יעבוד ומה לא?
"הסטטיסטיקה שלי לא רעה. כשבא ממציא למשרד שלנו, כל מה שיש לי בראש הוא אם נוכל למכור את המוצר כשנצליח לסיים את הפיתוח, וגם את הידע. יש אנשים שמתרגשים מכך שמוכרים את הידע, אבל בעולם המודרני הידע טוב בדיוק לחצי שנה".
בגלל מכירת הידע, לא נולדה כאן עוד צ'ק פוינט.
"צ'ק פוינט היא חברה שידעה להשיג נתח שוק של 50% כבר בתחילת הדרך. יושב בראשה אדם שהוא בהחלט גאון. הוא מתמצא במוצר, בפיתוח, בייצור מנהיגות טובה במערכת, כמה אנשים כאלה מסתובבים בינינו?"
מה מדליק אותך? איך אתה מזהה סטארט-אפ שיצליח?
"חלק גדול הוא תחושת בטן. בעיקר תחושת הבטן".
תן דוגמה.
"צ'ק פוינט היא חברה שאני התלהבתי ממנה באופן היסטרי. הייתי חלק מהותי מההחלטות של השלישייה שניהלה את העניין מההתחלה, בראשות גיל שוויד. האחים ניר ואלי ברקת הם אלה שקישרו אותי ליזמי צ'ק פוינט. אנחנו מדברים על 1990 בערך. הם קיבלו פנייה מגיל שוויד, משלמה קרמר וממריוס נכט, שעבדו אז במרפסתה של סבתו של קרמר ברמת גן. הם הציגו את הרעיון של הפייר-וול, שהיה חדשני, ואני נדלקתי על זה בצורה היסטרית. השאר היסטוריה. בשלב מסוים הייתי צריך לשמש איש הקשר בין היזמים לבין המשקיעים - שלא תמיד ראו אתנו עין בעין. היה די שמח. אבל מדובר באנשים מאוד חכמים. גם האחים ברקת וגם היזמים, בסופו של דבר הם יצאו עם הצלחה גדולה. ב-2000 החברה היתה שווה יותר מ-20 מיליארד דולר. טבע היתה שווה אז כ-10 מיליארד דולר".
תן דוגמה שבה תחושת הבטן הטעתה אותך.
"בקווב. בשיא תפארתה היא הגיעה לשווי של מיליארד דולר וקצת יותר, אבל אחר כך השתנו צורכי השוק והמוצר איבד את האטרקטיביות שלו. כל השוק התלהב כמונו, אבל כשהגענו למכור את המוצר לא הצלחנו".
יש סכנה להשתלטות זרה על צ'ק פוינט?
"בידי שוויד ונכט יש יותר מ-20% מהמניות. מי שירצה להשתלט על החברה, יצטרך את שוויד בכל מקרה. זאת חברה אטרקטיבית מאוד להשתלטות, כי היא מכונת מזומנים. היא קנתה חברות והיא קנתה מניות של עצמה ועדיין יש לה בסוף השנה יתרות מזומנים ושווי מזומנים של 1.5 מיליארד דולר".
"אפשר לגייס כסף אבל זה קשה יותר"
למרות ההסתמכות על תחושת בטן, כשברדנס בוחן את היוזמות שמגיעות אל שולחנו הוא מתמקד בצד העסקי והשיווקי. "אני בודק עכשיו חברה בתחום המכשור הרפואי. מה שמטריד אותי הוא אם נצליח לשכנע את הרופאים שזאת מהפכה שהם זקוקים לה, כי רופאים פנימאים הם שמרנים ברמות מטורפות. זה מוצר זול, פשוט ומדליק, אבל אני תוהה אם הרופא ישתמש בזה או לא. זה יחסוך המון כסף שמוציאים כיום על תרופות. האם נצליח לשכנע את חברות הביטוח בכך? אם נצליח - זאת תהיה מהפכה עולמית".
יש נקודת זמן שבה אתה אומר ליזם "עדיף לך למכור כי אתה לא תדע לנהל ולשווק"?
"כן, אבל בדרך כלל זה קורה רק לאחר שאמרתי לו לקחת מישהו שינהל במקומו. אם אני לא מצליח לשכנע אותו לעשות את זה, אני אומר לו למכור".
יש כאלה שאומרים "לא, אני יכול לנהל"?
"הרוב. מעט מאוד אנשים יודעים את החסרונות שלהם. ליזמים ולממציאים יש יכולת למידה עצומה, והם חושבים שהם יכולים ללמוד הכל. חלקם צודקים. הרוב לא. ראיתי דוגמאות כאלה".
עד כמה המשבר הכלכלי פגע בהיי-טק?
"הוא פגע. אפשר לגייס כסף אבל זה קשה יותר, והמחיר שמקבל היזם עבור מה שיש לו ביד נמוך יותר. כמובן שיש קושי עצום כי אותם גורמים שבזמנו היו מוכנים לתת לך מיליון דולר וזה לא הזיז להם, כיום זה המון כסף בשבילם. אבל אני חושב שהמשברים הגדולים עוד לפנינו. אתה רואה את התנודתיות של כל הבורסות בעולם".
אני שומע ממך אי ודאות מתובלת בפסימיות. מה אתה מציע?
"המדינה צריכה להשקיע יותר בהיי-טק. כמות הניצוצות שיש אצל הבחורים שיוצאים מכל היחידות הצבאיות האלה היא מדהימה. אם אין לציבור כסף, בשביל זה קיימת מדינה. אם אתה מסתכל מה עושים עם כספי המדען הראשי אתה רואה שרק 12% מהם הולכים לסטארט-אפים. השאר מופנה לחברות ענק ולחברות מבוססות. אם אני הייתי יושב בממשלה, הייתי אומר שכל הגופים הגדולים ההם יטופלו בדרכים אחרות, אבל את כל כספי המדען הראשי צריך לשים בחברות סטארט-אפ".
עשו את זה בחממות הטכנולוגיות. זה הוכיח את עצמו?
"אני לא נתקלתי בהצלחות היסטריות בחממות. אז אולי המדען לא יודע לבחור את החברות הנכונות. השוק הפרטי יודע לעשות את זה טוב יותר. צריך לזכור שבסך הכל הכסף בהיי-טק הישראלי הולך למשכורות. לכן אם המדינה תשקיע שם, ממילא חצי מזה יחזור אליה דרך המסים. אפשר להציע למדינה לקחת אנשים כמו שוויד, ואפילו כמוני, אנשים שאין להם אינטרס ישיר בעניין ושעל סמך האישורים שלהם ייתנו את הכסף לסטארט-אפים".
בוא לפאלו אלטו
לפני כשנתיים גיבש ברנדס יוזמה להקמת רשות לענייני היי-טק. "היום ביקשתי מהמתמחה להוציא לי את רשימת הרשויות המתוקצבות במדינת ישראל. לא תמצא רשות אחת שעוסקת בהיי-טק, אף על פי ש-54% מהיצוא מרוכז בהיי-טק. נכון, יש משרד תמ"ת ומדען ראשי, אבל הם לא מתמקדים רק בעניין הזה".
הנה, יש תחום נקי מרגולציה ומצליח מאוד. למה להכניס לכאן את הממשלה?
"לא נכון לומר שהתחום נקי מרגולציה. הוא לא נקי מרגולציה כי משקיע זר זקוק לאישור של מרכז ההשקעות, של משרד הפנים ושל המשרד להגנת הסביבה, ולחוות דעת מוקדמת של רשות המסים. אני רוצה שכל הגורמים האלה יישבו יחד תחת קורת גג אחת. זה יהיה one stop shop".
אבל משקיע זר רק שם כסף. ממילא מי שרץ לרשויות הוא היזם הישראלי, לא?
"המשקיע הזר לא ישים את הכסף כשהוא ישמע על זה. הוא יגיד ליזם הצעיר, בוגר 8200, קח כרטיס טיסה, בוא אלי לפאלו אלטו, נקים שם חברה, לא תצטרך ללכת למילואים, תכיר את כל היהודיות שמסתובבות שם. יהיה כיף לא נורמלי".
אתה מכיר מקרים כאלה, שאמרו ליזם "בוא נקים את החברה בפאלו אלטו ולא בישראל"?
"כן, בהחלט".
אתה רוצה לנקוב בשמות?
"לא. אבל אנחנו רואים את זה כל הזמן. הפיתוי גדול. מלבד זאת, יש כמובן תחומים שבהם משקיע שמציג חברה ישראלית נראה פחות טוב ממשקיע שמציג חברה אמריקאית".
אבל אז לא יעזור להקים פה רשות כמו זאת שאתה מציע.
"יעזור, כי החברה תהיה בחו"ל אבל הפיתוח ייעשה בישראל".
אשאל אחרת: האם צריך להיות משוגע כדי להישאר כאן?
"לא. אישית, אני לא רואה את עצמי בשום מקום אחר. אני חושב שברוב חברות ההיי-טק שפועלות בישראל, באיזשהו שלב אחד העובדים היה בעמק הסיליקון. גם לצ'ק פוינט יש סניף גדול ברדווד, קליפורניה, שהוא הזרוע שמטפלת בצד האמריקאי. ישראלים רוצים לצאת לעולם הגדול ואולי אפילו להשוויץ 'אני מנהל את החברה שלי מסן חוזה'. אולי זה נותן איזה ניחוח בינלאומי".
בעולם יש פחות קשיים רגולטוריים?
"בארה"ב אין מי שיעזור לך. אומרים לך 'תעשה מה שאתה רוצה', ואז או שאתה מצליח או שלא. ישראל במצב שונה. אנחנו צריכים להיות הרבה יותר אטרקטיביים. אנחנו מדינה רחוקה מוקפת אויבים, ומדברים פה עברית. לכן צריך לעזור לחברות להביא הנה משקיעים. כשאתה חושב על שעונים אתה חושב על שווייץ, כשאתה חושב על יין אתה חושב על צרפת, כשאתה חושב על אופנה אתה חושב על איטליה. היעד שלי הוא שכשיחשבו על היי-טק - יחשבו על ישראל".
במערכת המיסוי בישראל יש ממילא המון הקלות להון. תראה גם את הרפורמה שנועדה לעודד את העלייה ואת חזרתם של ישראלים.
"כיום כל מדינה שואפת להביא את הטייקונים שלה בחזרה אליה. אנחנו נוטים לשנוא אנשים עשירים. עצם העובדה שהם התעשרו מצדיקה את השנאה כלפיהם. אני תומך בהבאת הון ארצה".
ומה הדבר הבא בהיי-טק?
"ביוטכנולוגיה, גם במכשור רפואי וגם בפרמקולוגיה. אבל תחומים כמו אלה של צ'ק פוינט, שמירה על מערכות, עדיין נהנים מעוצמה לא נורמלית. גם ברק אובמה מדבר כל הזמן על הצורך לשמור ולהגן על המידע".
אתה הרי מכיר באופן אישי את אהוד אולמרט ואת אהוד ברק. למה לא הצעת להם לממש את הרעיון של הקמת רשות היי-טק?
"אמרתי את הדברים לאולמרט ולברק, והם הבינו את זה. למערכת הפוליטית יש את הלחצים שלה. אמרתי את הדברים גם לנגיד בנק ישראל סטנלי פישר".
כיצד אתם מכירים?
"הכרנו באמצעות קנת ביאלקין, שבעיני הוא גדול עורכי הדין היהודים בניו יורק".
ביאלקין, 81, הוא שותף במשרד עורכי הדין סקאדן, ארפס, סלייט, מיהר אנד פלום, מהגדולים בארה"ב. ברנדס שיתף עמו פעולה בהנפקות ישראליות רבות בבורסות בניו יורק ובעסקות בארה"ב. "ביאלקין עדיין עובד בסקאדן ולא נותנים לו ללכת, אף על פי שמדיניות הפרישה שם היא גיל 65. הוא איש מדהים, אוהב ישראל ומיודד עם כל ראשי הממשלה פה. הוא היה מיודד עם פישר, ודרכו הכרנו עוד בניו יורק לפני שפישר הגיע הנה. אשתי מאוד התיידדה עם אשתו של פישר, רודה, שהיא אשה מדהימה".
פישר אמר בזמנו שאשתו היא זו שתחליט אם הוא ימשיך לכהונה שנייה כנגיד הבנק.
"נדמה לי שהיא משתפת פעולה עם ההחלטות של סטנלי", אומר ברנדס וצוחק. "בשבוע הראשון לאחר שהגיעה ארצה היא לקחה מפה והכירה כל מקום כאן. היא בדיוק כמוהו. הם זוג מדהים וצנוע ברמות שלא תאמין. אם תיכנס לבית שלהם בנוף ים, תגלה שחדר המגורים קטן יותר מהמשרד שלי. לא תאמין שזה נגיד בנק ישראל. צריך להביא לכאן עוד אנשים כאלה. אבל מה? אתה לוקח אדם כזה שהרוויח מאות אלפי דולרים ונותן לו 40 אלף שקל בחודש. צריך להיות ציוני קיצוני כדי להסכים".
הון-שלטון אינו אסון
שתיקתו של ברנדס עד היום נובעת אולי מהחלטת צינון שגזר על עצמו, מאז נקשר שמו בפרשת הנשיא המנוח עזר ויצמן והכספים שקיבל ויצמן מהמיליונר אדוארד סרוסי בזמן שכיהן כח"כ וכשר. ברנדס היה עורך הדין שהחזיק את הכספים בנאמנות, וכשהפרשה התפוצצה הוא זומן ללשכתו של היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, כדי לברר מה היה ידוע לו.
אי הנעימות העיקרית שנגרמה לברנדס בפרשה קשורה בשמו של אבי פלקסר, שהיה מנהל החשבונות במשרד נשיץ-ברנדס. פלקסר, שפוטר על רקע פרשת ויצמן-סרוסי, נעצר ונחקר בחשד שגנב מהמשרד את המסמכים שהובילו לחשיפת הפרשה על ידי העיתונאי יואב יצחק. נגד פלקסר לא הוגש כל כתב אישום בפרשה, אך הוא הגיש תביעת לשון הרע נגד ברנדס בטענה שהאשים אותו לשווא בגניבת המסמכים. הוא גם הגיש תביעה נגד המשרד לבית הדין לעבודה על סך 1.69 מיליון שקל, המגיעים לו לטענתו על רקע פיטוריו. ההליכים המשפטיים בין פלקסר למשרד לא נגמרו עד היום. ברנדס לא אוהב לדבר על מנהל החשבונות לשעבר, ושמו אפילו לא עולה על דל שפתיו.
פרשת ויצמן-סרוסי הסתיימה בהליכתו הביתה של ויצמן ללא כתב אישום. בעיני רבים זאת היתה אחת הפרשות שהביאה לפריצת הגבולות בין הון לשלטון.
במבט לאחור, נראה לך תקין ששר קיבל כספים ומתנות מאיש עסקים?
"לא דיברתי על העניין בחייו של ויצמן ולכן לא אתחיל לדבר על זה היום. לא חוכמה לדבר על מישהו ועל משהו כשהאיש כבר איננו. היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות הגיעו למסקנה שבתיק של אדוארד סרוסי - רק בעניין הזה אני טיפלתי, לא טיפלתי בשום דבר אחר - לא היתה אשמה. כשאתה מדבר כיום על הון-שלטון, אתה מדבר על מיליארדים. שם, בשיא תפארתו, דיברו על מאות אלפי דולרים בודדים על פני תשע שנים.
"אנשים שוכחים שבאותן שנים לוויצמן היה דבר אחד בראש וזה מה שהוא שידר גם לידידים שלו, שהוא צריך לדאוג לבן שלו שהיה פצוע קשה. לא היה לו בראש שום דבר מבחינת האינטרס הכלכלי. הרי האיש לא קנה בגדים ולא שעונים ולא שום דבר. האינטרס הכלכלי לא עיניין אותו".
בישראל רודפים אחרי הטייקונים וההון?
"אני לא חושב שהון-שלטון הם אסון כמו שמציירים אותם בתקשורת. בעולם המערבי אין אף מדינה שהצליחה ללא קשר בין הון לשלטון. זה לא אומר שאפשר לעשות דברים שלא מתיישבים עם החוק, אבל לא יכול להיות שמישהו מסודר, ישר והגון ירצה להגיע לשר מסוים ולא יפגוש אותו רק מפני שהוא עשיר.
"מדינת ישראל לא היתה מגיעה להישגים הכלכליים שאליהם הגיעה ב-62 שנותיה ללא ההון. אף מדינה בעולם לא הוקמה תוך כדי מלחמה בשכנותיה והגיעה לתוצאות הכלכליות שאליהן אנחנו הגענו - כל זאת למרות תקציב הענק שמופנה לשמירה על ביטחוננו. כל זה לא היה קורה ללא ההון. ההון והכישרון הם אלה שמניעים את הכלכלה. קשר הון-שלטון כזה קיים בכל מדינה דמוקרטית שהצליחה.
"תסתכל על העולם המערבי: כשוורן באפט רוצה לפגוש את שר האוצר האמריקאי או אפילו את הנשיא, הם לא פוגשים אותו? ודאי שכן. כשמשפחת פז'ו תרצה לפגוש את שר התחבורה הצרפתי או את הנשיא ניקולא סרקוזי, הם לא יפגשו? כשבעל המניות הגדול ביותר בנוקיה ירצה לפגוש את שר התקשורת הפיני, הם לא יפגשו? וכשראשי השלטון האלה ייזמו פגישה עם אנשי הון במדינתם, יתנפלו עליהם? מישהו בכלל יידע שהם נפגשו? אנחנו חייבים להתחיל להתנהג כמו אומה מערבית דמוקרטית. לא לוותר על קוצו של יוד בדרישות החוק אבל להפסיק להתנפל על כל הון. חייבים ללמוד שלפרגן זה לא מחלה, להצליח זה לא עבירה וחיוך זה לא נוירוזה".
האם הקשר בישראל לא חצה את גבול הלגיטימיות? הוא לא הדוק מדי?
"איפה הקו? איפה הגבול? כשעורכים כנס בסוגיות אנרגיה ומגיעים אליו שר התשתיות וגם סמי עופר או עידן עופר - זה לא בסדר? זה בסדר. בפגישה הבאה הוא כבר יכיר אותו, אז מה? אם השלטון לא ישר ומושחת והולך ליהנות מסיטואציה הזאת, זה מצב נוראי. אבל אני יוצא מנקודת הנחה שאנשים הם בסך הכל ישרים וייתנו לאדם את מה שמגיע לו על פי החוק".
זאת עמדה נאיבית. אתה מיודד עם אולמרט. נראה לך שהדברים המיוחסים לו הם התנהלות לגיטימית של שר וראש ממשלה בישראל?
"הדבר הכי פחות לגיטימי היה עניין בנק לאומי (אולמרט נחשד כי ניסה להטות את המכרז למכירת גרעין השליטה בבנק לאומי לטובת ידידו, המיליונר האוסטרלי פרנק לואי. פרקליט המדינה משה לדור החליט לסגור את התיק, ע"ב). אמרו את זה אנשים שאני מעריך אותם. ומה התברר בסוף? התיק נסגר. זאת תעודת הצטיינות לפרקליטות, שהיה לה האומץ והעוז לצאת עם החלטה כזו נגד חלק ניכר מהתקשורת ונגד דעתם של משפטנים שהתבטאו בפומבי. אהוד הוא חבר שלי והוא יקר לי מאוד. אני מקווה שהכל בעניינו יתברר כעורבא פרח".
המינוי שלו ליו"ר קבוצת לבנת לא נראה לך בעייתי? זה עתה סיים משרה ממלכתית ומיד דואגים לו לג'וב נאה ורווחי.
"אני לא מכיר את מערכת היחסים ביניהם. אני שומע שבונדי לבנת הוא חבר של משפחת אולמרט, ואני קורא בעיתון שזה כך עוד מהתקופה שאהוד היה נער. אני חושב שבונדי רוצה שאהוד יהיה סוג של סנדק - אם זאת לא מלה גסה - ושהוא צריך דמות פטריארכלית שתוכל לעשות סדר במקרה שמשהו יתקלקל בין ארבעת הבנים במשפחה".
ברנדס אינו פוסל את האפשרות שאולמרט ישוב לפוליטיקה ביום מן הימים. הראיון התקיים עוד לפני שנודעו בתקשורת היקפיה של פרשת הולילנד, וברנדס היה מוכן לומר רק את מה שהוא היה ממליץ לידידו: "אם אולמרט ישמע בקולי הוא לא יחזור לפוליטיקה, אבל הוא לא שומע בקולו של איש. הוא מחליט לבדו".
במישור העקרוני, האם לא היטשטש משהו בגבולות האתיים שלנו בחברה? ראה למשל את פרשת הסוויטה של אהוד ברק. ואולי הגזמנו, אולי שרים כן צריכים להתארח במקום מכובד?
"אני לא חושב ששרים צריכים להתארח בסוויטה מלכותית. אי אפשר להכניס אותו לחדר בגודל של מיטה זוגית, אבל חדר שינה עם פינת ישיבה זה לא מוגזם. שרים צריכים להתארח במקום שייחשב למכובד בעולם. סוויטה מלכותית זה באמת מוגזם. אגב, המלון המפואר שדיברו עליו הוא לא מפואר ולא שום דבר. מה מיוחד במלון הזה? עשו מזה מהומה כל כך גדולה שאף אחד כבר לא רצה להגיד שזה לא מלון כל כך מפואר".
לא מחפשים מיזוג
ברנדס התחיל את הקריירה שלו במשרד ש. פרידמן הוותיק, שם עשה את ההתמחות שלו לפני 47 שנה, אצל עו"ד גדעון גורדון. לימים היה ברנדס מאמנה של בלהה גילאור, כיום נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה. ביומה הראשון כנשיאה הזמינה גילאור ארבעה דורות של מאמנים ומתמחים - פרידמן, גורדון, ברנדס והיא עצמה - כדי לציין את המאורע.
לאחר חמש שנים כשכיר, מספר ברנדס, "קרא לי סולי פרידמן ואמר שהחליטו לעשות אותי שותף. אמרתי לו 'אני לא אישאר פה'. עבורו, לא היה עלבון גדול יותר".
כיום הוא מתחרט על הדברים שאמר אבל לא על ההחלטה שקיבל. "אמרתי לו אז 'נולדתי בחיפה ואני אוהב את חיפה, אבל מפה לא ייצא ביזנס'. זה היה משרד נהדר אבל עברתי לתל אביב, פתחתי משרד קטן שבשיאו עבדו בו שני שכירים ואשתי היתה המזכירה. ב-1981 מיזגתי אותו עם המשרד של גד נשיץ. גד ייצג את חברות הביטוח בתביעות ימיות נגד חברות ספנות וכך הוא הכיר אותי, כי בתקופה שבה עבדתי במשרד פרידמן ייצגנו את חברות הספנות. בשלב מסוים הציעו לגד להתמנות לשופט, והוא הציע שארכוש את משרדו. אמרתי לו שלא עזבתי את הספנות כדי לקבל את זה שוב בחזרה. בסופו של דבר מיזגנו את המשרדים והוא שותף מדהים. אנחנו די מאושרים".
יוזמת לשכת עורכי הדין להאריך את משך ההתמחות משנה לשנתיים מציקה לו. "אני לא לגמרי שלם עם עצמי בעניין הזה. בארה"ב אין התמחות בכלל. אני הייתי מבטל את ההתמחות. הייתי מפרסם את תוצאות מבחני הלשכה ולא רק את ציוני האוניברסיטאות, והסינון ייעשה במשרדים. אם הייתי מציע את זה בלשכה, היו חושבים שהשתגעתי".
מצד שני, הוא מרגיש שהיחס של המתמחים הצעירים להתמחות אינו נכון. "יש תחושה שמטרתה של ההתמחות היא לנצל את המתמחה, וזה לא ככה. פה במשרד המתמחה הוא חלק מכל דיון. לא תמיד הלקוח רוצה לדבר בנוכחות המתמחה. יש משרדים גדולים שבהם ספק אם המתמחה משתתף בדיונים עם הלקוח".
אולי הרגולציה צריכה להיות על המשרדים.
"אתה לא יכול לחייב מאמן לאמן, זה עול למאמן. אתה לא יכול לשחרר מתמחה אלא באישור הלשכה, ואם המתמחה לא מוצלח - זה נזק בלתי הפיך. הסינון של כל מתמחה עולה לנו הון תועפות. מתמחה עובר כאן שלוש ועדות. כשעובד כאן מתמחה לא כל כך מוצלח, הוא מקרין על המוצלחים. מתמחה שלא רוצה לעבוד - יצליח בזה".
משרד נשיץ-ברנדס מונה כיום כ-100 עורכי דין ומדורג בעשירייה הראשונה של המשרדים בישראל. כמדיניות, השתדלו נשיץ וברנדס להרחיב את המשרד ללא מיזוגים עם משרדים אחרים. "המיזוג היחיד שעשינו היה קליטת השותפים לשעבר של שרגא בירן בתל אביב בתחום המקרקעין. כל השאר זה גידול טבעי שלנו". אבל בטווח הרחוק, הוא אינו פוסל מיזוגים. "אם נראה מיזוג אטרקטיבי מאוד, התרבות הארגונית והדי.אן.איי יתאימו לנו, והיחס בין ההכנסות להוצאות יהיה זהה לשלנו - נשקול את זה בחיוב".
זאת רשימת דרישות ספציפית מאוד. יש משרד כזה?
"אני בטוח שיש. כשטוב לך אתה לא עושה מאמצים לגדול, אבל יש נישות שחסרות לי ואני אשמח לצרף אלינו. למשל, אין לנו מחלקת מיסוי. יש לנו מומחה למיסוי בינלאומי. כל השנים חשבתי - ויכול להיות שטעיתי - שלכל מי שבא להתייעץ בתחום המיסוי יש כבר עורך דין כללי ושאותו עורך דין לא יאהב להביא לקוח למשרד שמציע גם את השירותים הכלליים".
תחום נוסף שברנדס רוצה לפתח הוא שוק ההון הישראלי. "בנאסד"ק היינו המשרד הכי גדול שטיפל בהנפקות לציבור, ובכ-50% מהחברות הישראליות שהונפקו בנאסד"ק ייצגנו את החתם או את המנפיק".
איפה תהיו בעוד 20 שנה?
"נהיה בוודאי משרד גדול מאוד. תמיד האמנתי בגידול כי למדתי כיצד הלקוח האמריקאי חושב. כשהוא מגיע למדינה זרה היועץ המשפטי שלו יגיד לו לשכור את שירותיו של משרד גדול ולא של משרד קטן, גם אם יגידו לו שהמשרד הקטן הוא המשרד הכי טוב באותה מדינה. זה קיבעון מסוים. לא תמיד נכון לומר שאתה עושה יותר כסף במשרד גדול מאשר במשרד קטן. אם יש לך משרד קטן שהוא משרד נישה אתה עושה שם סכומי כסף אדירים. תאר לך שהייתי לבדי עם צ'ק פוינט - זה היה משהו לא נורמלי".
בינך לבין שותפך נשיץ יש לפעמים אי הסכמות?
"לא היה לנו אי פעם ויכוח. הפעם היחידה שבה הוא היה קצת מודאג, והוא אמר לי 'חנינא, אתה תביא עלינו בומבה' היה כשהשקעתי ימים ולילות בצ'ק פוינט והוא לא היה בטוח שנראה מזה כסף. הוא מדהים. הוא הולך כל יום לבית המשפט. והוא כבר עבר את גיל הבר מצווה".
ואתה הולך לבית המשפט?
"אני אוהב ללכת כשיושבים בדיון שופטים שיש לי פינג פונג טוב אתם".
מי למשל?
"נשיאת בית המשפט מחוזי מרכז, הילה גרסטל. היה לי גם תיק אצל נשיאת העליון דורית ביניש. אם כל השופטים היו מתנהגים כמוה, עם המזג שלה, הרצון שלה להקשיב וההתייחסות - זה היה עולם אחר".
ניצחת?
לא. דווקא בתיק הזה, שבו היא נתנה לי לומר את כל מה שרציתי לומר, היא לא קיבלה את דעתי. אבל אתה מרגיש שמקשיבים לך".
"הייתי ממנה את רונית קן למנכ"לית משרד האוצר"
עו"ד חנינא ברנדס מכיר היטב את בעיית הריכוזיות במשק הישראלי. הוא כיהן עשר שנים - פרק הזמן המקסימלי המותר בחוק - בוועדת המיזוגים והפטורים לפי חוק ההגבלים העסקיים, המאשרת מיזוגים לאחר שנבחנת השפעתם על התחרות במשק.
הריכוזיות במשק חזקה מדי?
"יש מצב עובדתי שבו כל הקונצרנים הגדולים מוחזקים על ידי המשפחות הגדולות. האם זה המצב במדינות מערביות אחרות? יכול להיות שכן. אני חושב שרשות ההגבלים שלנו מעולה. איפה שצריך לעשות סדר - היא עושה".
השוק הבנקאי הוא ללא ספק אוליגופוליסטי וגם הממונה על ההגבלים העסקיים, רונית קן, אומרת את זה. אתה לא רואה את זה מנקודת המבט של חברות שרוצות לגייס הון?
"גם במקומות אחרים בעולם, בתחרות בין בנקים לאנג'לים מי שמשיג את המימון לחברת סטארט-אפ לא היה משיג אותו מהבנק. בנקים לא ייקחו סיכונים כאלה. הבנקים הישראלים שמרניים. היו תקופות שבהן הם נכנסו לעסקים כאלה, ולא בטוח שכיום הם שמחים על כך".אולי היה קל יותר אם היתה כאן תחרות בין-בנקאית?
"הבנקים בישראל שרדו במשבר הגדול, אבל אומרים שהרגולציה היתה טובה. אם כך, אז הבנקים לא כאלה גיבורים. אני לא רואה שלבנקים יש עוצמה גדולה כל כך. יש לזכור כי השימוש שעושים ישראלים במערכות הבנקאיות הזרות גדל והולך".
ברנדס שופע מחמאות כלפי רונית קן: "זאת הפעם הראשונה שבה הממונה על ההגבלים אינו משפטן. גם קודמיה היו טובים אבל כולם היו משפטנים. קן היא כלכלנית והיא מפרשת את החוק באופן אינטליגנטי. היא מקבלת החלטות נבונות ומושכלות ולא מתנצחת. היא הרי היתה יכולה לעשות מהומות בתפקיד הזה, אבל היא לא עובדת כך והיא עושה עבודה נהדרת. אני רואה אותה משמשת בתפקידים בכירים יותר".
איפה?
"הייתי ממנה אותה בקלות למנכ"לית משרד האוצר, למנכ"לית משרד ראש הממשלה או ליו"ר רשות ניירות ערך - אף שהתפקיד שלה כיום משמעותי יותר".
אוסף האמנות: כל עורך דין בוחר יצירה
אוסף האמנות שחנינא ברנדס מטפח עשרות שנים יחד עם אשתו פזור ברחבי המשרד. למעשה, כל עורך דין חדש בחברה מקבל את הזכות לבחור את התמונה שתיתלה בחדר שיוקצה לו. באוסף מאות יצירות אמנות, רובן ציורים מופשטים, חלקן תצלומים, וברנדס מכיר את כולן. במהלך סיור במשרד הוא תוחב את ראשו לחדרי עורכי הדין, ומדי פעם מצביע על יצירה של אמן שהוא מחבב. ליד חדר הישיבות הוא מזדעק למראה כיסא שהוסט לאחור ופגע בציור.
יש אמן שאתה אוהב במיוחד?
"זה דומה לשאלה את מי מהילדים שלך אתה הכי אוהב. יש אמנים שאטרקטיבים יותר עבורך בגלל התכונות שלך או בגלל מה שאתה רואה בתמונה. בין הישראלים אני אוהב מאוד את לאה ניקל, אף על פי שזה נהפך לנדוש בכל מיני מקומות. אני מעדיף עבודות שמן והיא ציירה באקריליק בשנים שבהן היא המריאה, שנות ה-60. בין הציירים הפיגורטיבים, יש את יאן ראוכוורגר. במשרד יש הרבה תמונות שלו, גם מהתקופה שלו בארה"ב. אני אוהב מאוד מינימליסט שכבר נפטר - מיכאל גרוס. אהוב נפשי הוא אורי רייזמן. בכניסה יש עבודה נהדרת שלו".
ברנדס בחר להצטלם ליד תמונות אופיינות של ניקל ושל רייזמן. באוסף המוצג במשרד יש גם יצירות של משה קופפרמן, ליליאן קלאפיש, רפי לביא, דגנית ברסט, דוד ריב, סיגלית לנדאו, עדי נס ורבים אחרים.
כמה תמונות יש באוסף שלכם?
"אנחנו לא מגלים אבל בוא נאמר שהרבה. זה אוסף גדול. התחלנו לאסוף בתחילת שנות ה-70 ממשכורות, מגרושים, ולאט לאט זה נהפך לחיידק אלים ולא הפסקנו עד היום".
לאוסף שלכם יש אוצרת. מי בוחר אילו תמונות לתלות במשרד?
"היצירות שתלויות באזורים הציבוריים במסדרונות הן פרי החלטה של האוצרת ושלי. כשעורך דין חדש מגיע לעבוד כאן הוא יושב עם האוצרת ורואה איזו יצירה פנויה, ובוחר מה שהוא רוצה".
אתה מסתכל על התמונות בחדרים של עורכי הדין?
ברנדס צוחק: "כן, ואז אני תוהה אם טעיתי בבחירה או לא".
מה באמת אתה חושב על הבחירות שלהם?
"עם חלק גדול מהן אני לא מסכים, אבל אני שותק. לעבוד בסביבה של אמנות תורם המון, ואני שומע את זה גם מאנשים אחרים. יש אנשים שמאוהבים בתמונות שבחדר שלהם. הרבה תמונות מושאלות לתערוכות בישראל ובחו"ל ולפעמים עורכי הדין לא מוותרים על התמונה וצריך לשכנע אותם לתת אותה".
"אנחנו משתדלים שלאנשים יהיה כיף לעבוד פה"
כל מועמד לעבודה במשרד ברנדס-נשיץ עובר ראיון אצל עו"ד חנינא ברנדס - גם המתמחים. הם נועדים תחילה עם שתי ועדות קבלה, ולאחר מכן נפגשים עמו.
מה אתה שואל?
"שאלה אופיינית היא - מה החסרונות שלך? הכוונה היא להרגיש אם מדובר בעובד שיהיה חלק אינטגרטיבי מהמערכת או שיעשה צרות. אתה מכיר את הסיפור על הדולפינריום? כשהקימו את הדולפינריום, הבעלים הפליגו בספינה לים סוף, תפסו שמונה דולפינים וניסו ללמד אותם תרגילים - ללא הצלחה. הם לא עשו כלום. מישהו ייעץ להם לקנות שני דולפינים מלומדים ולשים אותם עם האחרים כדי שילמדו אותם. הלכו וקנו שני דולפינים מלומדים והביאו אותם לדולפינריום. למחרת גם שני אלה לא רצו לעשות יותר כלום. אני חושש שאם נכניס גורם לא מוצלח למערכת, הוא יגרום לאנשים אחרים להיות כמוהו".
ברנדס מספר על ההווי המשרדי: "לקחנו את כל העובדים לניו יורק, לצרפת, לפטרה, לברצלונה. אנחנו משתדלים שלאנשים יהיה כיף לעבוד פה. אני בטוח שהם היו שמחים אם הייתי משלש את המשכורות, אבל עדיין אנשים נהנים להגיע למשרד. כמעט לא עוזבים אותנו. המזכירה הראשית עובדת פה 46 שנה. הצעירות - 36 שנה".
חוץ מהחשב ההוא, פלקסר.
ברנדס מחייך, ומנפנף בידו בביטול.
אתה עובד עם המתמחים?
"כן. לא הרבה, אבל היום, למשל, עבדתי עם שניים מהם".
איך מתקבלת ההחלטה לקדם עורך דין למעמד שותף?
"במשרד יש 26 שותפים, והקידום נעשה תמיד בהסכמה של כולם. ככל שיש יותר שותפים, נעשה מסובך יותר להכניס שותפים נוספים. בסופו של דבר, עורך דין טוב שיש לו גם קצת תכונה של ריין-מייקינג, כלומר הוא יודע להביא עבודה, יהיה שותף".
עו"ד חנינא ברנדס: "להצליח זה לא עבירה; יחסי הון שלטון בריאים לדמוקרטיה"
מאת עידו באום
29.4.2010 / 11:08