האם מוסאווי טוב לאירנים?

מבין ארבעת המועמדים היחידים שקיבלו אישור להתמודד בבחירות לנשיאות באירן, מיר חוסיין מוסאווי, ראש ממשלה לשעבר ופוליטיקאי הנחשב למתון, היה היחיד שנחשב לאיום על נשיאותו של מחמוד אחמדינג'ד ורבים צפו כי ייערך בין השניים מרוץ צמוד שאף עשוי להסתיים בסבב שני. מוסאווי נתפס בעיני רבים באירן עצמה ובעולם כתקווה החדשה בעבור המדינה, אדם שייקח את אירן מעבר לרטוריקה האנטי-מערבית של הנשיא אחמדינג'ד וישפר את תדמיתה המעורערת.

כשממשלת אירן הכריזה בשבת כי מוסאווי הפסיד במרוץ לנשיאות ואחמדינג'ד נבחר לכהונה שנייה, צעירי המדינה והשכבה הבורגנית המשכילה בטהרן יצאו לרחובות הבירה בהמוניהם כדי למחות על התוצאות המאכזבות. אלפים ברחבי העולם פרסמו מחאתם באינטרנט ונראה כי גם האלימות בה משתמשים כוחות הביטחון נגד תומכי מוסאווי לא תעצור אותם הפעם מלהביע בחופשיות ומתוך זכותם הבסיסית, את מחאתם.

אך בכל הכאוס הפוקד את אירן באחרונה, אחת השאלות החשובות ביותר נדחקה הצידה: האם אירן אכן תעבור שינוי תחת שלטון מוסאווי?

למרות שהפוליטיקאי בן ה-67 ניהל בהצלחה את הכלכלה בתור ראש ממשלת אירן במהלך כמעט עשור של מלחמת עירק-אירן בשנות ה-80, מצד שני, הוא עדיין מחזיק בעמדות קיצוניות בסוגיות משמעותיות. לדוגמה, בדומה למרבית מנהיגי אירן, הוא אינו מאמין בקיומה של ישראל ואף הגן על חטיפת בני הערובה בשגרירות האמריקאית ב-1979, שהובילה לניתוק הקשרים עם ארצות הברית.

יתרה מכך, מוסאווי היה חלק ממשטר שבאופן קבוע הוציא להורג את מתנגדיו ותמך בהטלת פסק ההלכה נגד הסופר הבריטי סלמן רושדי. רק באפריל, מוסאווי הביע התנגדות להשהיית תוכנית העשרת האורניום של אירן, אך אמר במקביל כי מטרתה אינה צבאית. "בסוםו של יום, מוסאווי היה מעורב יותר והיה חחלק מהמשטר מתחילת המהמפכה האירנית בצורה שאחמדינג'ד מעולם לא היה", אמר טריטה פרסי, נשיא המועצה הלאומית האירנית-אמריקאית, בראיון לרשת CNN. "מוסאווי הוא אחד מייסדי המהפכה", הוסיף.

מוסאווי התמנה לראש ממשלה ב-1980. שנה קודם לכן, אירן הפכה לרפובליקה איסלמית, בה הכוח נמצא בידי מנהיגי הדת, לאחר הדחת השלטון המלוכני של השאה הפרו-מערבי, שנמלט לגלות. באותה שנה, קבוצה של סטודנטים אירנים תומכי המהפכה לקחו בשבי 52 אמריקאים בשגרירות האמריקאית בטהרן והחזיקה בהם 444 ימים. בראיון ל"ניו יורק טיימס" ב-1981, הגן מוסאווי על הסטודנטים וקרא לחטיפה "השלב השני של המהפכה שלנו". "זה קרה לאחר שגילינו את הזהות האיסלמתי האמיתית שלנו " אמר. התקרית, הוסיף מוסאווי, שמה קץ "לבעיה של תומכי ארה"ב באירן. אחרי התקרית חשנו שאנו יכולים להביט למערב בעיניים ולנתח אותו כפי שהוא ניתח אותנו במשך כל כך הרבה שנים", אמר.

רושדי, סופר ממוצא הודי, פרסם בספטמבר 1988 את ספרו "פסוקי השטן". פרסומו עורר את זעמם של מוסלמים רבים בשל הדרך שבה מוצגת דמותו של הנביא מוחמד והספר נאסר לפרסום ולהפצה בכל מדינה מוסלמית. בעקבות תוכן הספר הוציא המנהיג העליון של אירן דאז, האייתוללה חומייני, פסק הלכה, הקורא להרוג אותו ורושדי נאלץ לרדת למסתור מחשש לחייו. מוסאווי תמך בפסק ההלכה ואף אמר זאת קבל עם ועדה במהלך נאום ברדיו. ובאפריל, אמר מוסאווי בראיון לעיתון "פייננשל טיימס" כי הוא לא יעצור את תוכנית העשרת האורניום של אירן אם ייבחר לנשיאות. "אף אחד באירן לא יקבל השהייה מסוג זה", הדגיש.

מאז כהונתו כראש ממשלה, מוסאווי נעדר מהחיים הפוליטיים. במהלך העשור האחרון, תפקידו היה ראש המרכז הממלכתי לאמנות, על רקע היותו אמן חובב. "עשרים שנות שתיקה", כפי שמכנה את התקופה ההיא התקשורת האירנית, פועלת לטובת מוסאווי. מתוך אוכלוסיה של 70 מיליון אירנים, כ-60% הם מתחת לגיל 28 – צעירים מדי מכדי לזכור את המהפכה. בעבורם, מוסאווי מייצג שינוי משמעותי לעומת אחמדינג'ד.

בעוד אחמדינג'ד מכחיש שואה אדוק, מוסאווי גינה את רצח היהודים במלחמה. בעוד אחמדינג'ד כופה על נשים לחבוש כיסוי ראש תחת אצטלה של מוסריות, מוסאווי התחייב לתמוך בקידום זכויות הנשים. וחשוב מכך, צעירי אירן אינם מרוצים ממצב הכלכלה הרעוע תחת מדיניות אחמדינג'ד. לדברי פרשנים, הם רעבים לשינוי ולכל מי שייצג שינוי זה. "אנו עדים לרגע אירוני בהיסטוריה", אמר אפשין מולאווי, מומחה לאירן. "מוסאווי הוא ילד של המהפכה. הוא מעולם לא היה רפורמיסט אמיתי כשכיהן כראש ממשלה. כעת הוא מתמודד עם השאלה: האם עליו לתת לתומכיו הצעירים לצאת לרחובות ולאיים על המערכת שהוא בעצמו נלחם להקמתה?"

והאירוניה אינה נסתרת גם מעיני אחרים. שאריאר אטימאני, אמריקאי ממוצא אירני, מבין גם כן שמוסאווי הוא חלק מהממסד, אך הוא בוחר לשמר את התקווה. "חייב להיות זרז כלשהו ואיש אינו יודע מאיפה מגיעים זרזים כאלו. איננו יודעים מאיפה השינוי יתחיל".