שלשום, שלוש שנים ויום לאחר שמונה לתפקיד היועץ הכלכלי לרמטכ"ל (יועכ"ל) וראש אגף תקציבים במשרד הביטחון, סיים תת-אלוף משה ליפל שרות של 22 שנה בצה"ל. בקרוב, לאחר חופשה קצרה בחו"ל, הראשונה עם כל המשפחה, ישתלב בוודאי בתפקיד בכיר במשק. את ליפל יחליף בשני התפקידים הבכירים תת-אלוף מהרן פרוזנפר.
כלכלה מתחילת הדרך
ליפל נולד בסאו פאולו, ברזיל, ב-64'. ב-81' עלה לארץ במסגרת עליית הנוער, בעקבות אחיו הבוגרים. בהמשך עלו גם הוריו. את לימודיו התיכוניים סיים בישיבת נתיב מאיר בירושלים ואחר כך פנה ללימודי כלכלה באוניברסיטת בר-אילן. כשסיים, פנה לצה"ל וביקש להתגייס. בצבא הציעו לו מסלול של עתודאי והוא הוצב ב-85' ביחידת היועץ הכלכלי לרמטכ"ל במדור אוצר.
כבר בתחילת דרכו באגף היועכ"ל ישב מול אגף התקציבים באוצר. בדיון הראשון שלו מול האוצר היה "היריב" ניר גלעד, אז רפרנט צעיר באגף התקציבים, בהמשך החשב הכללי, והיום מנכ"ל החברה לישראל. ליפל עשה את כל הדרך מהתפקידים הזוטרים ביחידה, דרך תפקידי הביניים, לראש הפרמידה. הוא עבד בתפקידי הליבה ביועכ"ל תכנון, שכר וכוח אדם והיה ראש ענף שכר. בין השאר כיהן בתפקידים הבכירים לפני תפקידו האחרון - רמ"ח תכנון ורמ"ח תקציבי יבשה. בד בבד סיים לימודי תואר שני במינהל עסקים במגמת מימון. בשלוש השנים האחרונות עמד בראש הפירמידה.
לדעת ליפל, אין סתירה בין תפקיד היועץ הכלכלי לרמטכ"ל, שהוא תפקיד צבאי, לבין תפקיד ראש אגף התקציבים במשרד הביטחון, שהוא תפקיד אזרחי. ליפל לבש במהלך כל שרותו מדים. לדבריו, התפקיד הכפול נועד לחבר בין הצבא ומשרד הביטחון בנושא הכספי. "בבדיקה שנערכה במערכת הגיעו למסקנה כי יש להרחיב את מספר התפקידים הכפולים, לטובת המערכת. היועץ הכספי לרמטכ"ל מנהל את תקציב הצבא ומנחה את כל גופי צה"ל מהבחינה המקצועית כיצד לנהל את תקציביהם. ראש אגף תקציבים במשרד הביטחון בונה את ספר התקציב של המשרד, מנהל אותו, מלווה ומבקר את הביצוע לאורך כל השנה.
"יש באגף שתי מחלקות צה"ליות נטו, לתקציב היבשה ומחלקת תקציבי זרועות האוויר, ים ומודיעין. המחלקה השלישית היא מחלקה אזרחית נטו, לתקציבי משרד הביטחון. עומד בראשה אזרח, סגני אפרים רובין. המחלקה האזרחית עוסקת בנושאים רבים, כולל ניהול פרויקט המרכבה".
לדברי ליפל, אחד הנכסים החשובים של האגף בראשו עמד הוא הידע והניסיון ההיסטורי. "יש אצלנו אנשים עם ותק. הידע עובר מדור לדור, ולפיכך הידע הקיים הוא אדיר. אחד הדברים שאנחנו עושים הוא ניהול הידע. זה אחד היתרונות הגדולים שלנו על האוצר. הרי כל הזמן ההיסטוריה חוזרת על עצמה. מה שהיה לפני עשר שנים עשוי בהחלט לחזור בשנה הבאה. גם החיבור בין יחידת היועכ"ל ואגף התקציבים במשרד הביטחון תורם לניהול הידע. באוצר האנשים כל הזמן מתחלפים".
קרבות עם האוצר
לדברי היועץ הכספי לרמטכ"ל, "בתקופה שלי, שקיפות התקציבים במערכת הביטחון גדלה, כולל פרסום תקציב 2007, בקטע האזרחי שלו, בנושאים לא מסווגים. חלוקת של כ-11 מיליארד שקל פורסמה ברבים".
ליפל מדגיש כי גדל בתוך המערכת. "אני איש צבא שמכיר טוב מאוד את המערכות, את הצבא. באגף שלנו משרתים אנשים מקצועיים, אנשים טובים, שמוכנים להתמודד עם כל אתגר. לא מעריכים אותנו מספיק. הרי כשצריכים עזרה תמיד פונים לצבא, מההתנתקות דרך שפעת העופות ועד אירוח תושבי שדרות בתל אביב.
על המאבק שהתנהל לפני כשלוש שנים, בין משרד האוצר ומשרד הבטחון, והסתיים בניצחון האוצר, כשגם למשרד הביטחון מונה חשב אזרח - איש אגף החשכ"ל באוצר, אומר ליפל, "המינוי של איש האוצר לתפקיד היה פחות חשוב מהרעש שעשו סביב המינוי. לחשב איש מערכת הביטחון, שמכיר את המערכת 20 שנה, יש יתרון על פני חשב שמגיע מהאוצר לשנתיים שלוש, ואינו מכיר את המערכת. לדעתי מאבק האוצר היה אישי ולא מקצועי. בכל אופן קודם היתה בקרה טובה על תקציב הביטחון ועכשיו יש בקרה טובה. ואגב, עם חשב האוצר ברוב התקופה שלי ביועכ"ל, יוסי שטראוס, יש לי יחסים טובים מאוד".
במשך שנים, בכל דיון על תקציב הביטחון מתנהלים קרבות קשים בין שני אגפי התקציבים, של האוצר ושל משרד הביטחון. האוצר מושך למטה, מערכת הביטחון מושכת למעלה. מדובר במיליארדים לכאן או לכאן. "בתקופה שלי היחסים ברמה האישית עם האוצר היו טובים. גם אם רבנו על נושאים מקצועיים, נותרנו חברים ברמה האישית. את קובי הבר, ראש אגף תקציבים באוצר, אני מכיר מהיום שהגיע לאוצר. אם אחפש עבודה, הוא יהיה אחד הממליצים שלי. בעבר היו משקעים אישים. היום הם לא קיימים.
לדבריו, לגופו של הוויכוח, הממשלה היא כמו הדירקטוריון של המדינה. "אחד התפקידים שלה הוא לנהל סיכונים, כולל את הסיכון הביטחוני. משרד הבטחון או צה"ל הם המומחים של הממשלה לעניין הסיכונים הביטחוניים. המערכת פורסת בפני הממשלה את הסיכונים והצרכים, כשם שמומחי האוצר פורשים בפני הממשלה את נתוני המצב הכלכלי, כולל הסיכונים, והמומחים החברתיים מתארים את המצב והצרכים החברתיים, כולל הסיכונים".
להגדיל את תקציב הביטחון
לדברי ליפל, תפקידה של הממשלה הוא לאזן בין היכולות לצרכים. "עליה לפעול בהתאם ליכולותיה. ב-2002, כשבוגי יעלון היה רמטכ"ל, והמדינה היתה במצב כלכלי קשה, עם מצב ביטחוני יציב מהיום, מערכת הביטחון באה לעזרת המערכות האזרחיות. אז נפתחו הפערים הגדולים בין צורכי הצבא לתקציבו כיום. ב-2002 הצבא יצא עם תוכנית רב-שנתית "קלע", שצמצמה את סדר הכוחות הצבאי בצורה משמעותית, בעיקר בקרב משרתי הקבע. הצענו ביוזמתנו את הקטנת תקציב הביטחון ב-3 מיליארד שקל.
"במצב הכלכלי כיום", ממשיך ליפל, "במסגרת ניהול הסיכונים של המדינה, יש מקום להגדיל את תקציב הביטחון, ואת זה אמרנו בישיבת הממשלה בראשית השבוע. האמצעה (שיטה שנוהג האוצר כדי להגביל את הגדלת תקציב המדינה) של האוצר, הגדלת תקציב המדינה במעבר משנה לשנה, תחילה ב-1% ועכשיו ב-1.7%, 'מבריקה'. היא מגבילה את ההוצאה, היא מקטינה את החוב. אני מבין את הצורך באמצעה בתקופת מצוקה. היא בבחינת נשק יום הדין. אתה מגביל את התקציב באמצעות צבת עם זרועות חזקות. אתה גם מחושק כלפי חוץ (הבטחות לארה"ב. מ.ב) ויכול להזהיר, 'אם אחרוג יקרה אסון'. מאידך, אתה מגביל את היכולת שלך לפעול בצורה משמעותית. אני מסתכל על מצב הביטחון היום, על הסיכונים, על ניהול הסיכונים. יהיה נכון כעת מצד הממשלה לבוא לקראת מערכת הביטחון ולהיענות לדרישותיה, לתת תשומת לב תקציבית גדולה יותר לביטחון". ליפל אומר כי בעניין זה השאלה היא שאלת המינון. לדבריו, צריך לתת למערכת תקציבים לשיפור המוכנות והכשירות בשנתיים הקרובות.
"הגדלת תקציב הביטחון, יחד עם הגידול בסיוע החוץ האמריקאי, תשפר את ניהול הסיכונים הביטחוניים, מבלי לגרום נזק גדול מידי לתחומי החיים האחרים במדינה. מצבנו הכלכלי טוב יותר. נכון שבאוצר לא מוכנים להגדיל את הסיוע הצבאי. אני ככלכלן, סבור כי במצבנו היום ניתן להגדיל את תקציב הביטחון באחוז-שניים. נוכל גם להסביר את חריגה מה-1.7% לעולם. כולם יודעים שמסוכן פה.
"נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, התחייב בעת השיחות עם ארה"ב על הגדלת הסיוע הביטחוני לישראל, כי נתח הסיוע הצבאי האמריקאי מכלל הוצאות הביטחון של ישראל יקטן עם השנים, אולי לא מיד". על ועדת ברודט אומר ליפל, כי יחידתו הגישה לוועדה לתקציב הביטחון בקשה, לאחר עבודה יסודית, להגדיל את תקציב הבטחון ב-148 מיליארד שקל ב-10 שנים, כולל השלמת מלאים בשנים הקרובות. "היה ברור שהמדינה לא יכולה לתת תוספת כזו. הוועדה התעלמה מהדרישה שלנו. הוועדה אמרה כמה המדינה יכולה לתת. עכשיו מנסים לחבר את המספרים. אין לנו ויכוח עם הדרישה שהמערכת צריכה להתייעל. אנחנו היום יותר יעילים ממה שהיינו כשאני נכנסתי למערכת. אני בטוח שבעוד 10 שנים נהיה יעילים יותר".
המערכת התייעלה
ליפל משוכנע בהתייעלות של הארגון ממנו הוא משתחרר כעת. "אני שומע מאנשי מילואים שהמערכת יעילה יותר ופחות בזבזנית. מערכת שלא שואפת להתייעל - מתנוונת. אולי יש לנו בעיה בשיווק. אין מערכת שהתייעלה בתחום כוח האדם יותר ממערכת הביטחון. עברנו בתחום כוח האדם שינויים דרמטיים, כולל פגיעה בזכויות הפנסיה של אנשי הקבע. במערכת אזרחית, עם ועד עובדים, זה לא היה עובר. נכון, זה לקח שנים. השינוי הדרגתי ומחלחל. שינויים לוקחים זמן, יש להם מחיר. בחור צעיר שבעבר הלך על קרירה צבאית ראה לפניו חבילה שלמה של תנאים. הוא ראה בשירות הצבאי אתגר. היום החבילה קטנה יותר ופחות אטרקטיווית. בלי הנושא האידיאולוגי אי אפשר להביא למערכת אנשים טובים. בלי האידיאולוגיה אי אפשר להתחרות בחברות ההיי-טק. הרי כל אחד יכול לכמת את ההטבה הכספית הגלומה בסיום השרות בגיל 45 ובגיל 55.
"כיום, כשגיל הפרישה הוא 55, קל יותר לצעיר בן 35 לפרוש מהצבא. בנוסף, לצערי כיום יוקרת השירות בקבע נמוכה יותר. גם לזה יש מחיר. קשה יותר כיום לגייס אנשים לקבע, הפיצוי יהיה בשכר השוטף. זה התהליך שאני רואה בשנים הקרובות. יצטרכו להגדיל את שכר הקבע, בעיקר בדרגות הנמוכות כדי לפצות בנושא הפנסיה ובנושאים האחרים".
משה ליפל, היועץ הכלכלי לרמטכ"ל, הפורש: "יש כסף לתקציב הביטחון"
מוטי בסוק
1.8.2007 / 8:23