נושאים חמים

מחשב לכל ילד? לא בישראל

מחקר חדש מציב את מדינת ישראל במקום ה-24 מבין 40 מדינות מתועשות המשתמשות במחשבים

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

תלמידים המשתמשים תכופות במחשב מגיעים להישגים לימודיים גבוהים יותר במתמטיקה מאלה המשתמשים במחשב בתדירות נמוכה. זו אחת ממסקנותיו של מחקר בינלאומי חדש, שנערך כחלק ממבחני פיז"ה ב-40 מדינות בעולם על ידי ארגון המדינות המתועשות (OECD). הקשר בין שימוש במחשב לבין הישגים לימודיים צריך להדאיג את ראשי מערכת החינוך בישראל: בעוד המחשוב במערכות החינוך בעולם מתקדם, מערכת החינוך המקומית דווקא נסוגה לאחור.

עד לפני שש שנים נתפשה ישראל כמי שנמצאת במקום מוביל בין מדינות העולם המערבי בשימוש במחשבים ובאינטרנט. כיום היא ממוקמת לצד מדינות כמו מקסיקו, תאילנד ומדינות מזרח אירופה, שרק מתחילות לפתח את תשתית המחשב שלהן וסובלות מפערים דיגיטליים גדולים. בישראל, על פי נתוני משרד החינוך, יש מחשב אחד לכל 12 תלמידים, כמו במקסיקו וביוון. על פי נתונים אלה, ישראל ממוקמת במקום ה-24 מבין 40 המדינות המתועשות. בארה"ב ובהונג-קונג, מהמדינות המפותחות "מחשובית", יש מחשב לכל חמישה תלמידים בבתי הספר. הנחמה היא שלרוב בני הנוער בישראל גישה למחשב בבית, כמו במדינות המפותחות ביותר. לאלה שאין, כנראה לא יהיה מחשב גם בבית הספר.

ישראל לא כלולה במחקר פיז"ה האחרון, שהנתונים בעבורו נאספו משאלונים שמילאו בני 15 במדינות שהשתתפו במבחני פיז"ה ב-2003.

בעשור האחרון עלה באופן ניכר השימוש במחשבים במערכת החינוך. עם זאת, בפרמטרים רבים ישראל מפגרת אחרי המדינות המפותחות בעולם המערבי. עם זאת, נתונים שנאספו ב-2002 על ידי החוקרים מטעם פיז"ה בישראל, הפרופ' זמירה מברך, הד"ר ברכה קרמרסקי והד"ר אריק כהן מאוניברסיטת בר אילן, המתפרסמים כאן לראשונה, מאפשרים למקם את ישראל על הסקאלה של המדינות המתועשות. ל-86.6% מהישראלים יש גישה ביתית למחשב, מה שמציב את ישראל בעשירייה הראשונה. ואולם, רק ל-52.8% מהתלמידים יש גישה למחשב בבתי הספר.

ברוב המדינות שנבדקו במחקר, מערכת החינוך היתה ממוחשבת יותר מאשר בתי התלמידים, ותיפקדה כגורם המקדם שוויון, משום שהיא מספקת גישה למחשבים גם לילדים מרקע סוציו-אקונומי חלש. קצב המחשוב במערכת החינוך בישראל מפגר בהרבה אחרי הבתים הפרטיים. נתונים אלה נתמכים גם על ידי סקר שנערך לפני שנה על ידי "מכון סמית" בעבור סגן החשב הכללי במשרד האוצר, יצחק כהן, יו"ר הוועדה הלאומית לחברת המידע, שהקימה הממשלה לפני כמה שנים כדי להכין את ישראל לעידן המידע. על פי הסקר, בעוד שבישראל 82% מבני הנוער משתמשים במחשב בבית, רק 54% משתמשים במחשב בבית הספר, כך שישראל ממוקמת שני מקומות לפני סוף הרשימה.

נסיגה בהכנסת המחשבים למערכת החינוך

מחקר פיז"ה מראה כי ברוב מדינות העולם ניכרת התפתחות משמעותית בשנים האחרונות בתחום המחשוב. ואילו בישראל חלה נסיגה בהליך הכנסת המחשבים למערכת החינוך; בהצטיידות במחשבים בבתי הספר והגנים; ובשדרוג המערכות והמשאבים המושקעים בפיתוח חומרי לימוד מקוונים.

ב-2000 החל "מפעל הפיס" במימון הצטיידות ושדרוג מחשבים בבתי הספר. ואולם, מנהל אגף מחשבים במשרד החינוך, סמי קפלן, מספר כי בתחילת 2004 הופסק המימון. שדרוג המחשבים בבתי הספר נותר נתון לרצונן הטוב של הרשויות, שכן משרד החינוך מקוצץ התקציב לא מסוגל לעמוד בכך. חלק מהרשויות אכן שידרגו את המחשבים בבתי הספר, במקומות אחרים גויסו תרומות מגופים פרטיים. כל היתר נשארו עם ציוד ישן ולא תקין.

לדברי קפלן, כשליש מ-120 אלף המחשבים במערכת החינוך ישנים מאוד, ומועדים לתקלות טכניות. המחסור הקשה ניכר במגזר הערבי. ביישובים היהודיים, אפילו בעיירות הפיתוח, צומצמו הפערים הדיגיטליים בעזרת יוזמות ממשלתיות ופרטיות, מ"מחשב לכל ילד" ועד יוזמות של חברות "אינטל" ו"סיסקו". במגזר הערבי ניתן למצוא בתי ספר שאינם ממוחשבים כלל, או כאלה שהציוד שלהם אינו נגיש דיו. בנוסף, סובלים בתי הספר הערביים גם מקשיים בחיבור לאינטרנט, שכן עדיין לא כל היישובים מרושתים בתשתית לאינטרנט מהיר. גם ביישובים החרדיים חסרים מחשבים רבים, אך שם, יש להניח שחלק מהגורמים לכך הם אידיאולוגיים.

גם בתחומי התוכן הלימודי נמצאת מערכת החינוך הישראלית בפיגור. לדברי גילה בן-הר, מנכ"לית מט"ח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית, גוף המפתח חומרי לימוד מתוקשבים), ישראל נמצאת היום בפיגור של עשור לעומת מדינות מפותחות בתחום כמו בריטניה, בעיקר בשל היעדר תקציב קבוע ומדיניות מכוונת מצד גופי הממשלה.

ב-1998 הוגש לממשלה דו"ח הוועדה בראשות הפרופ' חיים הררי ממכון ויצמן ("מחר 98"), שעסק במחשוב ובטכנולוגיה, והמלצתו המרכזית היתה חינוך טכנולוגי חובה מהגן ועד התיכון. פרסומו עורר גל של יוזמות ממשלתיות ופרטיות למחשוב בתי הספר וצמצום פערים דיגיטליים, כתיבת ספרים דיגיטליים, הכנסת טכנולוגיות לבתי הספר ושיעורים מקוונים. היום, לדברי בן-הר, תקציב הפיתוח של המשרד המוקדש לנושא הדיגיטלי הוא זעום, ורבים מהגופים הפרטיים שעסקו בכך נסגרו. "רק משרד החינוך יכול להתוות מדיניות בתחום כזה", אומרת בן-הר.

מנהלת מינהל מדע וטכנולוגיה במשרד החינוך, הד"ר חנה ויניק, מודעת למגבלה התקציבית של המשרד. "בתקופת 'מחר 98' היה כסף, והמשרד דאג לפתח הרבה חומרים, אבל מההתחלה נאמר לגופים 'לא תתוקצבו לאורך זמן'", אומרת ויניק. לדבריה, ממשיך המשרד להשקיע בפיתוח תכנים ממוחשבים בתחומים חדשים ובחומרים המיועדים לקבוצות תלמידים קטנות, "שאף גורם מסחרי לא יתאבד בשבילם".

גם כהן מודע לעיכוב של מערכת החינוך להשתלב בעידן הדיגיטלי. "המערכת התחילה יפה ונעצרה בשלב כלשהו", הוא אומר, "לא החליפו מערכות, לא שידרגו ציוד. מבחינה טכנולוגית הפלטפורמה מוכנה. צריך ראש ממשלה או שר חינוך שיסתערו על הנושא אחרי הבחירות".