יוצאי אתיופיה ואנשי מוסד נפגשו להעלאת זכרונות

עשרות עולים נפגשו עם לוחמים שהשתתפו ב"מבצע אחים" בו הועלו 20 אלף יהודים מאתיופיה, במסע רגלי מאתיופיה דרך סודן לירושלים

יוסי מלמן

הרוח שנשבה אמש בצומת גלילות הרעידה מחדש את יובי טשומה וורקנכי. "עברה בי צמרמורת", היא אומרת, "זה הזכיר לי את הרוח המייללת אז, כשהלכתי בחושך". זה היה ערב מרגש ליובי ולעוד עשרות יוצאי אתיופיה בישראל, שנפגשו להעלאת זיכרונות משותפים עם לוחמי המוסד, ממבצע "אחים".

את הערב אירגן המרכז למורשת המודיעין (מל"ם) השוכן בגלילות, לרגל השקת הספר החדש: "הגדת יציאת אתיופיה: הנה קם עם ומתחיל ללכת". בספר כתבו יוצאי אתיופיה את קורות מסעם הרגלי מאתיופיה דרך סודן לירושלים.

"מבצע אחים" הוא השם שניתן במוסד למבצע שנמשך יותר מעשר שנים ובו הועלו כ-20 אלף יהודים מאתיופיה. החל מ-1977 הגיעו לוחמי המוסד לכפרים באתיופיה וביקשו מתושביהם לצאת במסע רגלי ארוך וממושך לסודן - שם קלטו אותם אנשי מוסד, שיכנו אותם במחנות אוהלים או בבתים נטושים, ואחר כך הסיעו אותם במשאיות מקרטעות לכפר נופש בחופי סודן. מהכפר הושטו העולים בסירות גומי בידי אנשי המוסד וחיל הים לספינה שהפליגה לישראל.

נתיב אחר להעלאת יהודי אתיופיה היה במשאיות למשטח נחיתה מאולתר שהמוסד הקים במדבר בסודן. במשטח זה נחתו באישון לילה מטוסי הרקולס של חיל האוויר.

לא כולם עמדו בתלאות הדרך

י.ג., שהיה מפקדו השני של המבצע בשטח, סיפר כיצד נבחרו לפעולות לילות חשוכים ללא ירח כדי לצמצם את סכנת הגילוי בידי כוחות הביטחון של סודן. הוא גולל מעשה בשתי משאיות מקרטעות "עם נשמה", שכמו בנס פח השמן היו אמורות להכיל 45 נוסעים אך הועמסו עליהן בלילות החשוכים עד 300 בני אדם.

לוחמי המוסד בפיקודו של י.ג. נמנו לרוב עם שני אגפים שנשאו בעיקר בנטל המבצעים: "ביצור", האחראי על העלאת יהודים ממדינות במצוקה ו"קיסריה" - יחידת המבצעים הבכירה ביותר. בראש "ביצור" עמד בחלק מהתקופה אפרים הלוי, לימים גם ראש המוסד וכיום יו"ר המל"ם. "בדברי ימי המודיעין אין מבצע כזה", אמר הלוי.

את הרעיון לעריכת הספר, שהתבסס על תחרות כתיבת חיבורים של "הילדים", שכבר בגרו הגה הד"ר יובל אוחנה-ארנון, גם הוא איש מוסד. "זהו ספר של יהודים שהלכו 5,000 קילומטר ברגל, במסעות שנמשכו עשרה חודשים", הוא אומר, "לא בגלל שהיו במצוקה אלא כי רצו להגשים חלום להגיע לירושלים".

בקהל היו כאלה שאיבדו במסע קרובי משפחה שלא עמדו בתלאות הדרך כמו דוד מהרט, מעורכי הספר, ששלושה מאחיו נעדרים זה 25 שנה. יובי טשומה וורקנכי, בת 28, שעבדה עד לאחרונה בחברה להגנת הטבע, היתה אז בת חמש. היא אומרת כי יש בה געגוע למשהו לא מוגדר מן העבר באתיופיה, אך כשהיא בחוץ לארץ היא חשה כישראלית לכל דבר ומתגעגעת לישראל. "האנשים האלה יקרים לי", אומרת אביבה מקוני, אז נערה בת 17 וכיום מגשרת חינוכית וחברתית בהוד השרון, "בלעדיהם לא הייתי כאן".

    קניות

    עבור לאתר המלא להורדת האפליקצייה
    חזור לאתר המותאם