נושאים חמים

למה נתקע פרויקט הנאוטילוס?

ב-96' חתמו ישראל וארה"ב על מיזם שאפתני משותף: פיתוח קרן לייזר שתיירט רקטות מכל טווח. לאחר הנסיגה מלבנון נדמה היה שהאיום פחת, ומשרד הביטחון הקטין התקציב

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

"בעוד חמש-שש שנים, כאשר גדר ההפרדה תקיף את כל מדינת ישראל ומספר פיגועי הטרור באמצעות מתאבדים יירד, הטרור הכי משמעותי יהיה טילים וכלים אוויריים מעופפים, ביניהם גלשונים שהפלסטינים ינסו לשגר לעבר ישראל". כך מעריך תת-אלוף יאיר דורי, שסיים לפני כשלושה חודשים את תפקידו כמפקד מערך הנ"מ בחיל האוויר ופרש מצה"ל. "ברור שהתשובה האולטימטיבית נגד האיום-חוצה-הגדר מן האוויר, היא מערכת נשק היורה קרן לייזר רבת עוצמה ומשמידה כל מטרה בתוך שתיים-שלוש שניות", אומר דורי. "אמרתי את זה בכל פורום בחיל האוויר ובכל פורום בנוכחות הרמטכ"ל ושר הביטחון".

בעיני רוחו רואה דורי תותחי לייזר מוצבים בשולי הערים הקרובות לגבול, ומיירטים רקטות קסאם מכל טווח. הצעה כזאת העלתה בחודש שעבר גם משלחת חברי כנסת מוועדת החוץ והביטחון בראשות ח"כ יובל שטייניץ, בסדרת פגישות עם חברי קונגרס אמריקאים. שטייניץ העריך שחמאס ינסה להאריך את טווח הרקטות ולהעבירן לגדה, כדי ליצור מאזן אימה. נוכח האיום הצפוי, זקוקה ישראל לאמצעי יעיל ליירוט הרקטות. הפגישות נשאו פרי - בחמש השנים הקרובות תשקיע ארה"ב יותר מ-200 מיליון דולר בפרויקט הישראלי-האמריקאי "נאוטילוס", לפיתוח קרן לייזר רבת עוצמה.

אבל החלום של תא"ל דורי רחוק מלהתגשם. בינתיים יש לצה"ל רק מערכת מתוצרת רפאל, המאפשרת לאתר כני שיגור של טילי קסאם מיד לאחר שיגורם ולספק לתושבים התרעה קצרה כדי שיוכלו למצוא מחסה, אבל אינה מסוגלת ליירט אותם. עד שיימצא פתרון אחר, ידבוק צה"ל בשיטות הישנות - הפלסטינים ימשיכו לשגר טילי קסאם על יישובים ישראליים וצה"ל ימשיך לתקוף את המשגרים. מפעם לפעם ייצאו כוחות צה"ל למבצעים בתוך השטח הפלסטיני לחיסול מעבדות פיתוח ולפירוק תשתיות לייצור טילי קסאם.

"זאת מערכת נייחת ומסורבלת

"נאוטילוס" הנחיל עד כה בעיקר אכזבה. הפרויקט השאפתני והמאתגר התחיל בקול תרועה רמה ב-1996, בהסכם שחתמו נשיא ארה"ב, ביל קלינטון וראש הממשלה ושר הביטחון, שמעון פרס. יוזמי הפרויקט ומבצעיו - חברת נורתרופ-גרומן האמריקאית וקבלניות המשנה התעשיה האווירית, רפאל, אלביט מערכות ותדיראן מערכות - הבטיחו לייצר בתוך שלוש שנים מערכת מבצעית שתיירט במהירות האור, באמצעות קרן לייזר, קטיושה שמשוגרת מלבנון אל יישובי הגליל. מאז הושקעו 200 מיליון דולר בפיתוח אב-טיפוס; ישראל תרמה כרבע מהמימון, ארה"ב את השאר.

אבל הנאוטילוס עדיין תקוע. בניסויים שהתקיימו בשנים האחרונות בווייט סנדס שבניו מקסיקו הצליחה קרן לייזר ליירט מטחי קטיושות ומטחי מרגמות, אך מערכת הביטחון לא התרשמה ולא רצתה במוצר במתכונתו הנוכחית. "במסגרת הפיתוח הצלחנו להוכיח היתכנות טכנולוגית", אומר מקור ביטחוני ישראלי. "קרן לייזר באמת מיירטת עצמים מעופפים, אבל מה שקרה זה שנבנתה מפלצת ענקית, עם הרבה כבלים חשופים וקונטיינרים ענקיים לאחסון הכימיקלים והדלק. זאת מערכת נייחת ומסורבלת ולכן היא גם פגיעה מאוד. משום כך היא לא יכולה להיות מבצעית". טענות אחרות נוגעות למגבלות הפיסיקליות של קרן הלייזר, שאינה מסוגלת לחדור מבעד למעטה עננים, למשל, מה שיפגע ביעילותה.

הפרופ' יצחק בן ישראל, מתומכיו הבולטים של הפרויקט, שהיה קצין מחקר ופיתוח בצה"ל כשהוחלט על ביצועו ואחר כך ראש מינהלת פיתוח אמצעי לחימה במשרד הביטחון, טוען: "לקרן לייזר שמיירטת במהירות האור נחוצות בין שנייה אחת לשתיים כדי ליירט רקטה. ומאחר שאת מספר הימים שבהם שורר בישראל ערפל מוחלט אפשר לספור על אצבעות יד אחת, הבעיה זניחה".

אבל ההחלטה להשאיר את מערכת הלייזר באתר הניסויים האמריקאי ולא להביאה לשימוש מבצעי בישראל נפלה עוד בתקופת כהונתו של אילן בירן כמנכ"ל משרד הביטחון, בין השנים 1999-1996. במקום המערכת המסורבלת, הוחלט לעבור לפיתוח מהיר של דור שני, קטן פי 50 ובעיקר - נייד. אך גם הצעה זו לא שיפרה את גורלו של הפרויקט - בכירי מערכת הביטחון שהתניעו את הפרויקט פרשו, והבאים אחריהם, ובעיקר המנכ"ל הנוכחי, עמוס ירון, וראש מפא"ת שמואל קרן, נלהבים פחות.

חל גם שינוי אסטרטגי. במאי 2000 נסוג צה"ל מרצועת הביטחון בדרום לבנון, והאיום שהוביל לפיתוח מערכת הלייזר ירד מסדר היום. הפרויקט נאלץ לשנות את יעדיו כדי לשרוד: במקום ליירט קטיושות, החליטה מערכת הביטחון שהמערכת תשמיד כלים אוויריים מכל הסוגים. בצה"ל לא התלהבו מהשינוי באפיון המערכת ולא ראו כל איום נוסף בשטח שיצדיק את המשך ההשקעה בפרויקט. ואכן, בעקבות הקיצוץ בתקציבי הביטחון הופסקה ההקצבה ל"נאוטילוס".

"הזדעזעתי כשנודע לי על הקיצוץ"

בחודשים האחרונים הגישה השתנתה. לפני כחודש יצא ח"כ שטייניץ לשכנע את האמריקאים שאין הבדל בין איום הטילים מאיראן, מסוריה או מרצועת עזה. שטייניץ שוחח עם הסנאטור ג'ון קייל, האחראי על מדיניות החוץ והביטחון של המפלגה הרפובליקאית, עם יו"ר ועדת ההגנה בקונגרס, דנקן הנטר, ועם היועצת לביטחון לאומי קונדוליזה רייס. ארה"ב מוקפת האוקיינוסים אינה זקוקה לתותחי לייזר להגנת עריה; הגנת הלייזר תשמש אותה להגנה על כוחותיה במדינות אחרות. לשטייניץ יש רעיון נוסף: "אמרנו בקונגרס ולקונדוליזה רייס שמערכת נשק המבוססת על קרן לייזר משתלבת היטב גם עם מטרות המשרד החדש לביטחון פנים שהוקם בארה"ב". שטייניץ הציע להשתמש בתותחי לייזר להגנה על מוסדות שלטון. הטיעון עזר.

גם בתוך מערכת הביטחון חלה תפנית. עוזי רובין, בעבר ראש מינהלת "חומה" במשרד הביטחון להגנה מפני טילים בליסטיים ומהמתנגדים החריפים ל"נאוטילוס", הפך לתומך נלהב. "בזמנו, כשהציגו את הטכנולוגיה כתוכנית הצלה לתושבי קרית שמונה נגד קטיושות, אמרתי - אלה הם חלומות באספמיה", מעיד רובין, "אבל בינתיים יש התקדמות עצומה בתחום של נשק אנרגיה. חוץ מזה, הזדעזעתי כישראלי כשנודע לי שמשרד הביטחון קיצץ בהקצבה שלו לפיתוח המערכת אחרי שהאמריקאים השקיעו כל כך הרבה בפרויקט שמיועד לישראל. אמרתי לעצמי - זו התנהגות לא רצינית". רובין, המשמש כיום יועץ למשרד הביטחון, פנה מיוזמתו לשטייניץ ועודד אותו להחיות את הפרויקט.

בחודש שעבר עברה האחריות על הנאוטילוס למינהלת "חומה", בצעד המרמז על חידוש העניין בתוכנית. כעת תהיה המינהלת אחראית על שני פרויקטים להשמדת טילים: ה"חץ", המיועד ליירט בטווחים הגבוהים, וקרן הלייזר, שתגן על מטרות בטווח של 8-6 ק"מ, בעיקר יישובים. בשבוע שעבר יצא ראש מינהלת "חומה", אריה הרצוג, לסדרת שיחות עם בכירים בפנטגון ובצבא ארה"ב. הרצוג נפגש גם עם האחראים על פרויקט נאוטילוס, אך על פגישתם העיבה האכזבה האמריקאית מהניהול הישראלי של הפרויקט, ובעיקר בתחום המימון. מאז חתימת ההסכם הקטינה ישראל את השתתפותה בפרויקט וכעת היא מסתפקת ב"מימון מזערי" בלבד. ארה"ב השקיעה השנה 40 מיליון דולר בפרויקט, ואילו משרד הביטחון הקציב לו 7 מיליון דולר בלבד. צבא ארה"ב דורש שישראל תגדיל את חלקה בפיתוח המערכת פי שלושה או ארבעה.

גרירת הרגליים הישראלית כפתה לוח זמנים חדש לסיום בניית המערכת המבצעית: כעת מתכוונים לסיים את הפרויקט ב-2009, ולא במועד המקורי, 2007. במשרד הביטחון עדיין לא מוכנים להתחייב שזהו מועד סופי, ושבסופו של דבר אכן יינתן מענה יעיל ליירוט רקטות קסאם. אך בן ישראל מציע לא להרים ידיים: "אני יכול להבטיח שהטרור יישאר אתנו עוד הרבה שנים כך שגם ב-2009 ועוד הרבה שנים אחר כך, נהיה זקוקים למערכת שמסוגלת ליירט טילים ורקטות במהירות האור".

מערכת בגודל של היכל התרבות

יכול להיות שמערכת הביטחון היתה יכולה להחזיק כבר היום באמצעי יעיל ליירוט רקטות. ב-1986 פנה הפיסיקאי היהודי-האמריקאי הפרופ' אדוארד טלר, "אבי פצצת המימן", ליו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית במשרד ראש הממשלה, תא"ל בדימוס עוזי עילם, וסיפר לו על לייזר רב עוצמה ("Miracle") שפותח באתר הניסויים וייט סנדס. טלר נמנה עם התומכים הנלהבים בתוכנית "מלחמת הכוכבים" של הנשיא רונלד רייגן, וקיווה לשתף את ישראל באחד מיסודות התוכנית: לפיתוח קרן לייזר, שתשוגר מלוויינים בחלל ותיירט טילים בליסטיים על פני כדור הארץ. טלר אמר לעילם שישראל מתאימה לפרויקט משום שיש לה יתרון משמעותי על ארה"ב בהפעלת מערכות נשק בתנאי מדבר.

ב-1987 יצאה בחשאי משלחת ישראלית, כדי לראות באתר הניסויים האמריקאי את הפלא הטכנולוגי - קרן הלייזר. בראש המשלחת עמד עילם, שפרש בינתיים מהוועדה לאנרגיה אטומית ומונה לראש מינהלת פיתוח אמצעי לחימה ותשתיות (מפא"ת) במשרד הביטחון. "מה שראינו", משחזר עילם, "היה מבנה בגודל של בניין היכל התרבות, כולל בניין הבימה הסמוך לו. היה ברור לנו שמתקן כזה בלתי אפשרי להעביר לישראל". למרות זאת, היתה זו הזדמנות ליצירת שיתוף פעולה ישראלי-אמריקאי לפיתוח קרן לייזר למטרות צבאיות.

"אותנו עניין בעיקר השלב האחרון של יירוט טילים", אמר עילם, "אז התחלנו לחשוב על האפשרות להשתמש בקרן לייזר לצורך השמדת טילים בטווח של 10 ק"מ". אולם כעשר שנים חלפו באי-עשייה. בעקבות ברית המועצות קרסו גם תוכנית "מלחמת הכוכבים" והתוכנית לפיתוח קרן לייזר רב עוצמה. בסוף 1995 החל לפעול לובי ישראלי-אמריקאי לפיתוח מערכת נשק המבוססת על קרן לייזר רב עוצמה. חברת TRW, שהחזיקה בבעלות על הידע הטכנולוגי (ואשר נרכשה בהמשך על ידי חברת נורתרופ-גרמן), רצתה להמשיך בקידום הפרויקט. "ה-Miracle", אומר עוזי עילם, "היה פיל לבן והחברה היתה זקוקה לתקציבים מיוחדים כדי להמשיך בפיתוח ולהפוך אותו למערכת מבצעית". האינטרס הישראלי היה לפתח טכנולוגיה בעלת משקל מכריע בשדה הקרב, ומערכת נשק מבוססת-לייזר להגנת יישובי הצפון.

בתחילת 1996 חתמו ארה"ב וישראל על החוזה לפיתוח המערכת הראשונית, וב-1999 הושלם אבטיפוס. עד שתתגבר על הסרבול והפגיעות שלה, תישאר המערכת באתר הניסויים בארה"ב.