הציוץ השבוע של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ שבו איים במרומז כי אם הפלסטינים לא ישובו לשולחן המשא ומתן הוא עלול לקצץ להם בסיוע הכספי, המחיש בפעם המי יודע כמה שבמידה רבה הרשות הפלסטינית, אש"ף ופתח, והעומד בראשם אבו מאזן הגיעו לדרך ללא מוצא. אין משא ומתן לשלום עם ישראל, הממשל האמריקני רואה באבו מאזן חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון, ההפגנות העממיות בנושא ירושלים הולכות ודועכות, העולם הערבי ברובו לא באמת מתעניין ברשות או במעמדה של ירושלים (מלבד ירדן), הפיוס מתקדם עקב בצד אגודל והבשורה הקשה ביותר מבחינת אבו מאזן: אין לו מה להציע לציבור הפלסטיני. פשוט אין.
התחושה הרווחת בגדה המערבית היא שהתהליך המדיני והסכמי אוסלו פשטו כבר את הרגל. גם פתרון שתי המדינות נראה לא רלוונטי מתמיד. בקרב צמרת הפתח ואש"ף נשמעים יותר ויותר קולות שקוראים לאמץ את רעיון "המדינה האחת לשני העמים". לעת עתה אבו מאזן אינו ממהר לאמץ את הרעיון הזה מאחר שגם הוא מבין שמשמעות הדבר פירוק הרשות הפלסטינית והסתלקותו שלו מדפי ההיסטוריה.
לקריאה נוספת:
טראמפ מאיים: נפסיק את הסיוע לרשות אם הפלסטינים לא יחזרו למו"מ
בבית הלבן עונים לפלסטינים: טראמפ לא יסבול שקרים
אבו מאזן מחריף את המשבר: לא נסכים לאף תוכנית שלום אמריקנית
בעוד קצת יותר משבוע צפויה להתכנס המועצה המרכזית של אש"ף, בהשתתפות נציגי הפלגים השונים. על פי הדיווחים האחרונים, חמאס שוקל בחיוב את השתתפותו הייצוגית באירוע, צעד סמלי בעל משמעות נרחבת יותר בנושא הפיוס. לפי גורמים פלסטינים שונים, מסתמן שההחלטה שתצא מאותה פגישה של המועצה המרכזית, היא שפלסטין תוכרז שם "מדינה תחת כיבוש". זו נוסחת הפשרה שתוצג שם והיא בעלת סיכוי גבוה להתקבל.
אלא שגם להחלטה הזו אין משמעות של ממש בשטח. הפלסטינים יפנו מן הסתם לאו"ם בדרישה לאמץ גישה זו אלא שמועצת הביטחון לא תאפשר להחלטה בעלת משמעות בנושא זה לעבור, כל עוד ממשל טראמפ מאייש את הבית הלבן. מכאן שגם האופציה הזו של הכרזה על פלסטין "מדינה תחת כיבוש", אינה מייצרת רושם רב בקרב הפלסטינים בגדה או בעזה.
דבר נוסף שהציוץ של טראמפ מעיד עליו, כמו גם הצהרות ארצות הברית שהיא שוקלת קיצוץ בתקציב אונר"א (סוכנות הסעד והסיוע לפליטים פלסטינים של האו"ם), הוא שהממשל הנוכחי פשוט חסר הבנה בכל הקשור לזירה הפלסטינית. וגם זה בלשון המעטה. בואו נאמר לרגע אחד שהממשל יחליט לקצץ בתקציב הסיוע האמריקני לרשות הפלסטינית והגדה המערבית. האם הפיכת פקידי הרשות הפלסטינית וחברי מנגנוני הביטחון שלה למובטלים תייצר סביבה טובה יותר לישראלים במישור הביטחוני? התשובה היא חד משמעית לא.
שיתוף הפעולה הביטחוני יוצא הדופן עם הרשות הפלסטינית מאז מינויו של אבו מאזן לתפקיד הנשיא ב-2005 הצליח להציל חיים. מנגנוני הביטחון שלה סייעו יותר מפעם אחת בשנים הללו במניעת התקפות על אזרחים וחיילים ישראלים. מכאן שאם הרשות לא תוכל להמשיך לפעול, יהיו לדבר השלכות דרמטיות גם על ביטחון הישראלים. ומה לגבי אונר"א? הסוכנות הזו שפועלת בגדה ובעזה, אחראית לכך שמאות אלפי בני אדם בעזה ובגדה מצליחים לשרוד כל חודש מחדש. בתנאי העוני והאבטלה המחפירים ברצועה, אונר"א משמש כיום אחד הבלמים המרכזיים מפני אפשרות של התמוטטות מוחלטת של עזה.
ואולי הבעיה הגדולה יותר של פתח, אש"ף והרשות היא שבכל יום שחולף, התנועה הלאומית הפלסטינית מאבדת לגיטימציה בקרב הציבור בגדה ובעזה. זו אינה רק בעיה של צמרת הארגונים הללו, זו גם בעיה עבור ישראל. נכון, ההפגנות בנושא ירושלים שככו והחלטתו של טראמפ להכיר בירושלים בירת ישראל לא הצליחה להוציא עשרות אלפים לרחובות. ועדיין, הייאוש מהתהליך המדיני מול ישראל ומהנהגת פתח ואש"ף, יוביל בסופו של דבר לכך שהציבור הזה יתמוך באלטרנטיבה של פתח - חמאס. ייתכן שחלק ממקבלי ההחלטות בישראל ישמחו על כך, אך בטווח הרחוק זה בוודאי שלא יהווה התפתחות חיובית עבור ישראל.