למרגלות הכרמל, בשמורה הימית שקמונה, מנסה דייג בשנות ה-60 לחייו להסביר לפקח רשות הטבע והגנים את 1,500 השקלים שנשא עמו בסירת הדייג שלו. למעשה, אלה עדיין לא 1,500 שקלים, כי אם 12 ק"ג של דגי לוקוס ולובסטר מסוג "כפן גושמני" שנמכר במסעדות ב"לובסטר סיגל" במאות שקלים זן נדיר המצוי בסכנת הכחדה. הפקח, רותם שדה, כבר רגיל לשמוע תירוצים, וגם הפעם הוא ציפה להם כשתפס את האיש יוצא מהמים עם סירתו, חליפת צלילה, מכלי חמצן ורובה דיג. בשמורה מותר דיג חכות בלבד וגם הוא תחת מגבלות חריפות.
השמורה משתרעת על פני 1,677 דונמים, לאורך 1.6 ק"מ של רצועת חוף, ובעומק של 14 מטר. חוף השמורה הוא סלעי ובו שוניות שיוצרות בריכות, לגונות ומפרצונים המהווים בית גידול עשיר המושך לשם את הדגים. גם את הדייגים.
"לא ידעתי שיש איסור", טען הדייג בפני הפקח, כפי שציפה. "לא ידעתי היכן גבול השמורה". לדבריו של רותם שדה, "אלה שנתפסים דואגים לשמור על ארשת פנים מופתעת". כמות הדגים שנמצאה אצל הדייג, כמו גם הלובסטר שניסה להשליך מהסירה מבלי שהפקח ישים לב, מעידים על עיסוק בדיג לצורכי מכירה ופרנסה ולא כתחביב.
בהתייחסות לזן הנדיר שניסה האיש למכור, אמר שדה כי "חשוב להדגיש שמעבר לעבירת הדיג יש פגיעה בערך טבע מוגן ובשל כך אנחנו מתכוונים לפעול למיצוי מלוא חומרת הדין".
יממה קודם לכן, באותה שמורה ממש, תפס שדה שני תושבי חיפה שדגו בשמורה באופן לא חוקי. כשבועיים לפני כן, ניהלו פקחי רשות הטבע והגנים מרדף עד נהריה אחרי דייגים שדגו 16 קילוגרם של לוקוסים בשמורת ראש הנקרה.
שמורות שהן "טיפה בים"
עם תחילת השנה האזרחית החדשה, ב-1 בינואר, קיבלו פקחי רשות הטבע והגנים אחריות לאכיפת כל נושא הדייג לא רק בשמורות הטבע - אלא בכל שטחי מדינת ישראל. מדובר בסמכות שניתנה ממשרד החקלאות, שהסדיר את הנושא עד כה.
דיג תת-מימי תוך שימוש במכלי חמצן, אסור מכל וכל על פי פקודת הדיג. השיטה הזו נאסרה על ידי האגף לדיג בשנת 1998, מכיוון שהיא מאפשרת לדייגים להגיע עד לבתי הגידול של הדגים ובכך לפגוע פגיעה אנושה בהתפתחות אוכלוסיית הדגים באזור בו מבוצע הדיג. על פי החוק, על דיג לא חוקי יוטל קנס מ?נהלי, אך ברשות הטבע והגים מחמירים עם אלה הדגים בשמורות הימיות ומגישים כנגדם כתבי אישום פליליים. הקנס המנהלי למי שדג בצלילה עם מכלי חמצן עומד על 2,000 שקל. הקנס המנהלי על דיג ללא רישיון עם רובה תת-מימי, עומד על 1,000 שקל.
במקרים של דיג לא חוקי הפקחים תופסים את שלל הדיג, הציוד שבעזרתו נתפס ולעתים גם את הספינה או אופנוע הים שבאמצעותם בוצעה העבירה. ציוד הדיג מוחזר לבעליו אך ורק לאחר שהעבריין מגיש בקשה לבית משפט לשחרור הציוד התפוס, חותם על התחייבויות שלא יבצע עבירה פעם נוספת ומפקיד ערבויות בהתאם להחלטה המתקבלת.
ברשות הטבע והגנים מדגישים שבית הגידול בשמורות הימיות בסופו של דבר משרת את כל הדייגים. הדגים שגדלים בשמורה יוצאים ממנה בסופו של דבר כשהם בוגרים ומעשירים את הדגה במקומות שבהם מותר לדוג. עוד הם מציינים כי רק 0.25% מהמים הטריטוריאליים של ישראל מוכרז כשמורות ימיות. "טיפה בים", בהתחשב בכך שישראל חתומה על אמנת ברצלונה על פיה היא מחויבת להכריז על 20% משטח המים שלה כשמורה ימית.
