האם עונש מוות למחבלים ירתיע אותם מלצאת למסע הרג רצחני? יש מי שטוענים שלא רק שהמטרה הזו לא תושג, אלא שאולי הטלת עונש המוות אפילו תדרבן את אותם מחבלים למשימתם השטנית, מכיוון שהם מעוניינים להפוך לשאהידים, לסמלים ברחוב הפלסטיני. טענה זו מתבססת על כך שממילא מדובר במי שהולכים אל מותם במודע, כך שעונש מוות לא ירתיע אותם.
דומה שאיש אינו יכול לתת תשובה בטוחה וחד משמעית לשאלה הזו. לאורך השנים חוו גורמי הביטחון את דעתם המקצועית שתהיה זו טעות קשה להטיל עונשי מוות על מחבלים. את דעתם זו הם נימקו בטעמים שונים, כמו החשש מחטיפת חיילים כקלפי מיקוח, היעדר הרתעה של עונש זה ועוד. כמוהם, גם פרקליטים צבאיים ראשיים ויועצים משפטיים לממשלה לדורותיהם התנגדו להטלת עונש מוות כעניין של מדיניות משפטית, וכך לא נתבקש עונש זה בבתי המשפט הצבאיים גם במקרי רצח קשים במיוחד למרות שהדין מאפשר את הטלתו. בפעמים הספורות שבהן שופטים צבאיים החליטו להטיל עונש מוות בניגוד לעתירה של התביעה הצבאית, בוטל עונש זה מאוחר יותר והומר בעונש מאסר עולם.
הצעת החוק של ישראל ביתנו שעברה היום (רביעי) בקריאה טרומית אינה מחוללת מהפכה במצב החוקי, שהרי כמו שציינתי, גם כיום ניתן להטיל עונש מוות על מורשע ברצח כחלק מפעילות טרור, אם השופטים החליטו על כך פה אחד. החוק שיזם חבר הכנסת רוברט אילטוב (ישראל ביתנו) נועד להתיר לבתי המשפט הצבאיים להטיל עונש מוות על מחבלים גם ברוב רגיל בין השופטים. סעיף נוסף בהצעת החוק קובע כי גם בתי משפט אזרחיים יוכלו לגזור עונשי מוות על פעילי טרור שהורשעו ברצח.
עוד בנושא
בתום דיון סוער: הצעת חוק עונש מוות למחבלים עברה בקריאה טרומית
המשפחות השכולות מרוצות מעונש המוות: "מענה הולם למחבלים, לא נקמה"
דיון סוער על עונש מוות למחבלים בממשלה; ליברמן תקף ועזב בזעם
עם זאת, המרחק בין מעבר של הצעת חוק בקריאה טרומית להפיכתה לחוק רב. איני בטוח שהצעת החוק תעבור בכנסת במתכונתה הנוכחית, או בכלל. ואף אם תעבור, כלל לא ברור שמדיניות התביעה שלא לבקש עונש מוות למרות שהדין מאפשר זאת תשתנה. אך הצעת החוק הזו היא הזדמנות מצוינת לעורר דיון בנושא דומה, שבמערכת הפוליטית נמנעים מלקבל בו החלטות זה תקופה ארוכה חרף חשיבותו העצומה.
כיום אין למעשה ודאות מוחלטת שמחבל שנגזר עליו עונש של מאסר עולם לאחר שביצע מעשה רצח יבלה את שארית חייו בבית הכלא. מעל כל מחבל כזה שנכנס בשעריו של הכלא הישראלי מרחף סימן שאלה מיום כניסתו לכלא - השאלה מתי ישוחרר בעסקת חילופי שבויים. האם הוא ינמק בכלא או שמא הוא ישוב לחיק משפחתו ויוצג כגיבור ברחוב הפלסטיני, כשיקירנו שלנו לעולם לא ישוב? זהו אולי הקושי העיקרי שעומד ברקע להצעת החוק הנוכחית ולדיון הער סביבה.
בשנת 2008 מונתה ועדה ציבורית בראשותו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר, שעסקה בקביעת עקרונות לניהול משא ומתן לפדיון שבויים ונעדרים. הצורך בוועדה התעורר לאחר ויכוחים נוקבים וביקורת שנמתחה בציבור בישראל על עסקאות חילופי שבויים שביצעה מדינת ישראל, שבהן שוחררו מחבלים רבים בתמורה להשבת גופותיהם של חיילינו החטופים. הנחת העבודה הייתה שוועדה שתדון בסוגיה הקשה דיון עקרוני, תיאורטי, נקי מלחצים הנוגעים לחייל שמוחזק ברגע נתון בידי אויבינו, תמליץ על תשלום מחירים מקסימליים נמוכים יותר מאלו שלהם יסכימו הממשלה או הקבינט שידונו בעניינו של חייל או אזרח שבני משפחתו והציבור כולו כמהים לשובו הביתה. מראש הוחלט שהמלצותיה של הוועדה לא יחולו על עניינו של גלעד שליט שהוחזק בשבי החמאס אותה העת. דוח הוועדה נמסר לשר הביטחון דאז, אהוד ברק, בשנת 2012.
מסקנות הוועדה סווגו כ"סודי ביותר" ולא פורסמו בציבור. בעת הגשת המסקנות ב-2012 אמר שמגר "עניין הסודיות הוא חלק אינטגרלי מן ההמלצות שלנו...טוב להשאיר גם דברים לניחוש ולהערכה ולא להיות ספק אינפורמציה לגורמים עיונים". הסודיות נשמרה על מנת שלא לתת כלים בידי ארגוני הטרור להעריך את מדיניות הממשלה ולתכנן את צעדיהם בהתאם, אך הבעיה היא שההמלצות נותרו כהמלצות, ולא הפכו להחלטה מחייבת. אמנם, בשנת 2014 הובאו ההמלצות לדיון בקבינט המדיני ביטחוני, אך ככל הידוע לא התקיימה הצבעה על אישורן והן נותרו בגדר המלצות בלבד.
כולנו יודעים שמקבלי החלטות אוהבים גמישות ולא רוצים להיות מוגבלים בהחלטותיהם בתנאים שנקבעו שנים מראש. אבל לכולנו ברור עד כמה קשה לקבל החלטה בזמן אמת בנוגע למחיר שישולם עבור חטוף או שבוי, מחיר שכולו שחרור מחבלים, חלקם עם 'דם על הידיים'. דווקא לכן חשוב שתתקבל החלטת ממשלה לאחר שייערך דיון מעמיק בהמלצות ועדת שמגר. החלטה עקרונית, מחייבת כלפי עתיד. זה מורכב, מסובך, מעורר מחלוקות, אבל חשוב מאין כמותו, ויכול לתת תשובה, ולו חלקית, לחשש העצום שמלווה את משפחות הנרצחים שמא המחבלים שרצחו את יקיריהן לא ינמקו בכלא שנים ארוכות.