ב-1981 החליט סלבטורה "טוטו" ריאינה (Toto Riina) שהגיע הזמן להיפטר מיריבו סלבטורה אינזרילו. אינזרילו, מבכירי המאפיונרים בסיציליה ואחד השחקנים המרכזיים בהברחות ההרואין לארצות הברית, נורה למוות ב-23 באפריל, יחד עם מספר מקרוביו ובני משפחתו. בנו בן ה-15 של אינזרילו נשבע כי ינקום את מותו של אביו. מספר ימים לאחר הרצח הוא נחטף, ידו נוסרה והוא דימם למוות בטרם נפח את נשמתו לאחר שעבר דקות ארוכות של סבל.
הקודים של המאפיה ברורים: לא הורגים נשים, ילדים ואזרחים חפים מפשע. מבחינת טוטו ריאינה הם מעולם לא היו קיימים. לאורך ימי חייו הארוכים הוא ביצע או הזמין, על פי ההערכות, רציחות של למעלה מ-200 אנשים, חלקם הגדול אזרחים שכלל לא היו קשורים לפעילות המאפיה. חיסולו של אינזרילו היה יריית הפתיחה, תרתי משמע, ל"מלחמת המאפיה השנייה" שהסתיימה בניצחונו הגדול של ריאינה ובהשתלטותו על משפחות המאפיה באי האיטלקי. בדיעבד, היא גם הייתה זו שהביאה לנפילתו.
ביום שישי האחרון, יממה אחת לאחר יום הולדתו ה-87, ריאינה מת בבידוד בכלא בפארמה, בו שהה במשך 24 שנותיו האחרונות. כך הגיע לקצו סיפורו של "הקפטן של כל הקפטנים", האיש הכי חזק בתולדות הקוזה נוסטרה בסיציליה וכנראה שגם האכזר ביותר שלה, כזה שזכה ביושר בכינוי שעמו היה מזוהה יותר מכל The Beast, "החיה".
טוטו ריאינה נולד ב-16 בנובמבר 1930 בעיירה קורליאונה שבפאתי פאלרמו, אזור מוכה עוני וקרקע פורייה להתפתחות מאפיונרים ששימש, כידוע, את מקור ההשראה למריו פוזו בכתיבת ספרו "הסנדק". ב-1943 נתקל אביו ג'ובאני בנפל של פצצה אמריקאית וניסה לפתוח אותה כדי למכור את אבק השריפה לציידים. הפצצה התפוצצה, ג'ובאני מת עם בנו בן ה-7 פרנצ'סקו וטוטו הפך לראש המשפחה.
סיום מלחמת העולם השנייה הביא לקץ שלטונו של בניטו מוסוליני. מי ששמחו עוד יותר מהאזרחים שחגגו את תלייתו היו ראשי הקוזה נוסטרה, שהדוצ'ה נהג לרדוף מאחר שראה בהם "מדינה בתוך מדינה", מבנה המנוגד לערכי הפאשיזם. הקרקע הפורייה שנוצרה אפשרה גם לריאינה לצמוח. ב-1949 הוא הצטרף ל"קורלאונזי", המאפיה של קורליאונה, וביצע את הרצח הראשון שלו. כעבור שנה ירה בנער בעקבות ויכוח והותיר אותו לדמם למוות, פרקטיקה שהפכה לחביבה עליו בהמשך. הוא נאסר לשש שנים.
ב-1958 נורה ראש הקורלאונזי מיקלה נבארה בהוראת לוצ'יאנו לג'ו שתפס את מקומו. ריאינה היה אחד ההיטמנים הטובים של לג'ו והפך לבכיר בארגון. ועדיין, המאפיה של קורליאונה הייתה כל כך זניחה, שולית ובעיקר כפרית (בסביבות 10 אלפים תושבים בלבד), ששאר המשפחות כינו את חבריה בשם הלא מחמיא "האיכרים". היה בכך מן האמת באופן כללי, הקוזה נוסטרה באיטליה הייתה אז לא יותר מתחליף נלעג וחיוור ביחס למקבילתה מארצות הברית, גם אם הייתה זו שהמציאה את השיטה והמבנה. ב-1974 נמצא לג'ו אשם ברצח נבארה וריאינה תפס את מקומו כראש משפחת קורלאונזי. הוא לא בזבז זמן כדי להתנער מתדמית הפרובינציאל.
ריאינה חי במחתרת מ-1970, אבל ידע לנווט את העניינים ולהשתלט עליהם במהרה. ב-1975 הוא היה אחד ממקימי רשת הברחות סמים שכונתה על ידי ה-FBI בשם Pizza Connection. עד אז, משפחות המאפיה האיטלקית לא עשו הרבה מעבר לסחיטות באיומים, גבייה והלוואות בריבית בזירה המקומית. הברחת סמים לארצות הברית שימשה עבורן מקור מזומנים חדש וגדול בהרבה. אף שלא ידע מילה באנגלית וגם האיטלקית בפיו הייתה מוגבלת, ריאינה פיתח רשת הברחות הרואין בינלאומית, כשהסחר המרכזי באמריקה התבצע בו בדוכני פיצה ששימשו חומת הסוואה לדבר האמיתי.
אבל כמו בכל דבר שקורה במאפיה, כשאחד מצליח כולם עולים על העגלה. ריאינה והקורלאונזי לא היו היחידים בשטח. גם משפחת "פאסו די ריגאנו", אליה השתייך אינזרילו ומשפחות אחרות ביצעו הברחות. מסיבה זו, יחד עם השילוב המוכר של תככים, אגו ודחף טבעי להשתלטות, פרצה ב-1981 "מלחמת המאפיה השנייה". מה שהחל ברצח של אינזרילו עבר לקרבות עקובים מדם לא רק בדרום איטליה, אלא גם בארצות הברית. חייהם של 400 איש לפחות, בהם גם שוטרים ואנשי חוק, נקטלו בסיציליה ובסביבתה עד 1983. בסיום המלחמה הזאת השתלטו הקורלאונזי על המאפיה. ריאינה הפך ל"בוס של כל הבוסים".
אבל במאפיה, גם ניצחון גובה עמו מחיר. הניצחון של ריאינה התברר בסופו של דבר כהפסד שלו ושל המאפיה הסיציליאנית כולה.
אחד מאלה שירדו למחתרת לקראת השתלטותו של ריאינה היה בכיר המאפיה טומאסו בוסטה. ב-1980 חש בוסטה את מלחמת המשפחות מתבשלת וברח לברזיל. במשך שלוש השנים הבאות ראה כיצד חבריו הקרובים ואנשי הקשר שלו נקטלים תחת אש הרובים של הקורלאונזי. ב-1983 נאסר וגורש חזרה לאיטליה. הוא ידע שכאויבו של ריאינה ימיו ספורים והחליט להפר את הברית הקדושה ביותר של כל מאפיוזו ה"אומרטה", קשר השתיקה. תובעי המדינה הבכירים ג'ובאני פאלקונה ופאולו בורסלינו ידעו שבידיהם מכרה זהב. הם דובבו אותו ועשו את מה שקיוו לו במשך זמן רב צעד גדול במלחמה נגד הפשע המאורגן.
בעקבות עדותו של בוסטה התקדמו החקירות עד 1987, אז התקיים ה"Maxiprocesso", משפט עצום ממדים שאליו עמדו 475 איש בשל פעילות במאפיה. 360 מהם נמצאו אשמים. אחד מהם היה ריאינה, שנידון שלא בנוכחותו למאסר עולם, אבל למרות היעדרותו הוא ניסה לשבש את החקירה ועד למשפט עצמו קרו דברים רצחניים. ב-23 בדצמבר 1984, בניסיון להסיח את דעתם של כוחות הביטחון מהמשפט, הורה ריאינה לפוצץ רכבת שנסעה מנאפולי למילאנו. 16 אנשים נהרגו ו-266 נפצעו במה שכונה לאחר מכן "טבח חג המולד" (ריאינה הורשע בהזמנת הפיגוע הזה רק ב-2011).
העובדה ש"החיה" נידון לבלות את שארית ימיו בכלא לא ממש עשתה באותם ימים רושם על אף אחד, מה גם שהוא המשיך להסתובב חופשי. הציבור האיטלקי מאס בשפיכות הדמים ומאס עוד יותר בשחיתות השלטונית. רבים ראו בראש הממשלה ג'וליו אנדראוטי, גדול הפוליטיקאים במדינה מאז סיום המלחמה, אחראי לכך שלא קיצץ את כנפיה של הקוזה נוסטרה. שמו של אנדראוטי הוזכר לא אחת כמי שבעצמו קשר קשרים עם המאפיה ובשנות התשעים הוא אף הואשם (וזוכה) מהזמנת רצח של יריב פוליטי. ב-1992 נפלה ממשלתו של אנדראוטי בפעם השלישית והאחרונה. שני מקרי רצח נוספים בחסות ריאינה היו בין הסיבות העיקריות לכך.
ג'ובאני פאלקונה היה תובע בכיר בשירות המדינה, איש ישר שהקדיש את חייו למלחמה במאפיה. באמצעות העדות של בוסטה הוא הצליח להפליל רבים מאנשי הקוזה נוסטרה בכלל ובריאינה בפרט. שאיפתו של ריאינה הייתה לצאת ממחבואו ולחזור לטירתו המפוארת כאדם חופשי, אבל עונש המאסר התלוי נגדו ב"משפט המקסי" שיבש אותה. צמא נקם, "החיה" הזמין גם את רציחתו של פאלקונה.
ב-12 במרץ 1992 נרצח הפוליטיקאי סלבטורה לימה (שמאוחר יותר אושר שהיה גם חבר במאפיה), על פי ההערכות בשל קרבתו לאנדראוטי. מבחינת פאלקונה, זו הייתה אזהרה. הוא היה חמוש במאבטחים, אבל ב-23 במאי של אותה שנה זה לא ממש עזר לו. במהלך נסיעה סמוך לשדה התעופה של פאלרמו הופעלו כנגד צי הרכבים מטענים במשקל כולל של 400 ק"ג. רעייתו ועוד שלושה שוטרים מלווים נרצחו עמו. בהלווייתו של פאלקונה נרשמו מראות זעם והתפרעויות נגד כוחות המשטרה, אבל רק כעבור חודשיים הן קיבלו ביטוי גדול יותר.
מי שקיבל לידיו את המשך החקירות היה פאולו בורסלינו, חברו הטוב של פאלקונה. ב-19 ביולי, 57 ימים בלבד לאחר שפאלקונה נרצח, הלך בורסלינו לעולמו באותה צורה עם מטען כבד שהתפוצץ בסמוך למכוניתו. הציבור האיטלקי לא יכול היה לסבול את זה יותר. לחץ כבד הופעל על הרשויות לסגור את החשבון וב-15 בינואר 1993 סופסוף שמה המשטרה את ידה על ריאינה, בעקבות מידע שנמסר לה על ידי עד המדינה בלדוצ'יו די מאג'יו.
מעשי הטרור נמשכו גם לאחר שריאינה נכנס אל כותלי הכלא. במאי 1993 גבה פיצוץ נוסף את חייהם של חמישה אנשים, בהם ילדה בת 9 ותינוקת בת חודשיים. באותה שנה הורה ריאינה לחטוף ולרצוח את ג'וזפה די מטאו, בנו בן ה-13 של מאפיונר נוסף שהעיד נגדו, סנטינו די מטאו. הילד המסכן נחטף כדי להפעיל לחץ על אביו שלא להעיד נגד ריאינה, הוחזק בשבי במשך יותר משנתיים, עונה ונחנק למוות ב-1996, כשלאחר מכן גופתו מועלמת בבריכת חומצה.
ביוני האחרון החליט בית המשפט בבולוניה לשחרר את ריאינה מטעמי רחמים. המאפיונר האכזרי סבל אז מסרטן ומפרקינסון. חודש מאוחר יותר הפך בית משפט אחר בעיר את ההחלטה, בטענה שריאינה לא יקבל טיפול טוב יותר מחוץ לכותלי הכלא. ב-16 בנובמבר מלאו לריאינה 87 שנים. יום אחד מאוחר יותר הוא מת בבית החולים.
בסופו של דבר, ריאינה עשה למאפיה הסיציליאנית הרבה יותר נזק מתועלת. ההתעקשות שלו להרוג כל דבר שזז גם אם אינו קשור לפעילות הארגון, ובמיוחד אנשי חוק, שמה את המלחמה בפשע המאורגן בראש סדר העדיפויות של ממשלות איטליה. האיש שגרם סבל לכל כך הרבה אנשים, נשים וילדים כבר לא בתמונה. "אלוהים ירחם עליו, כי אנחנו לא", אמר קרוב משפחתו של אחד האנשים שנרצחו בהוראתו של ריאינה. קשה היום למצוא באיטליה מישהו, גם בקוזה נוסטרה, שלא יסכים עמו.
עוד על המאפיה:
60 שנה לרצח אלברט אנסטסיה, האיש שהטיל מורא על ניו יורק
החלו ברצח יהלומן ישראלי: סיפורם של "שוטרי המאפיה" סטיבן קרקאפה ולואי אפוליטו
המאפיונר הוותיק בעולם חצה את גיל 100 ועדיין יש כאלה שמפחדים ממנו