בשבועיים האחרונים, מאז שהתחלנו כולנו את תקופת "אחרי החגים", חזרה לחיי המערכת הפוליטית תופעה חדשה-ישנה, המתרגשת עלינו בכל פתח שבוע. בנוסטלגיה צבאית אפשר לכנות אותה "תרבות יום א'", אבל יש כאלה שמעדיפים את הביטוי השגור והמוכר יותר במחוזותינו, "תסמונת סופ"ש".
התזזית הקואליציונית מתחילה כבר במוצאי השבת, בשיחת התיאום הטלפונית השבועית שבה נקבע סדר היום של ועדת השרים לחקיקה, ומתגברת בשעות הבוקר ביום ראשון, בלובי שמחוץ ללשכת נתניהו, בציפייה לישיבת ראשי הקואליציה. לפעמים, כותרות המהדורות הן אלה שיישאו את הבשורה. אבל מתישהו, במהלך היום, המערכת הפוליטית תתוועד ליוזמה נפיצה כזו או אחרת, לרעיון שנוי במחלוקת שראש הממשלה "שוקל" או ש"הוצע לו" על ידי אחד משרי הקואליציה. המשחק השבועי לילד.
תאגיד השידור הציבורי היה הכדור הראשון שנזרק למגרש המשחקים, מיד כשהשרים חזרו מחופשת הסוכות לפני כשבועיים. חצי שנה חלפה מאז הסאגה פוליטית הסוערת שחולל נתניהו עם החיבה שלו לנושא, והוא גילה שיש לו שותף חדש לרטינה: יו"ר ש"ס אריה דרעי. זה נתן לו ולנאמניו גז לנגן מחדש על מיתרי הנימוק התקציבי והחיסכון ולהפריח מחדש את בלון החלומות הישן על סגירת התאגיד. אחר כך היה זה אחוז החסימה שחזר לחיינו, כשערוץ 2 בישר בשבוע שעבר שנתניהו שוקל להוריד אותו - כן כן, שלוש שנים בלבד אחרי שהקואליציה בראשותו נאבקה להעלותו. שתי ההצעות, אגב, נגנזו זמן קצר אחרי פרסומן בארכיון הספינים הממשלתי, אבל רק באופן זמני, ובינתיים, הן הוסיפו עוד קצת דלק למדורה המתלקחת של תחילת מושב החורף של הכנסת.
מה יוליד מוחם הקודח של ראש הממשלה ושל נאמניו ואיזו כותרת מתפרצת תצא מההתכנסות השבועית של השרים מחר בבוקר? האמת, שעל סדר היום הקואליציוני יש לא מעט מוקשים גם בלי רעשי רקע נוספים. נכון לעכשיו, הקואליציה משותקת כבר שבוע שני - אחרי שיו"ר הקואליציה דוד ביטן חידש את האיום על הבית היהודי עם החוק הצרפתי ומונע קידום של חוקים אחרים, בהם גם חוקים מדיניים רגישים שהימין מאוד אוהב, והממשל האמריקני קצת פחות. אם לא די בכך, בג"ץ גילגל חזרה לפתחה של הממשלה את תפוח האדמה הלוהט של השבת והחרדים מאיימים בפירוק הממשלה. אם כל זה לא יספיק כדי לייצר כותרות מתפרצות, אז לחדר ישיבות הממשלה מחר מגיע גם אורח כבוד, מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך, כחלק מסקירה תקופתית של המשרד לביטחון הפנים.
סקירת המפכ"ל היא שגרתית, אבל בטיימינג די טעון עם פוטנציאל נפץ לא קטן. המאבק הקולני והכוחני שמנהלים נאמני נתניהו דוד ביטן וח"כ דודי אמסלם לקידום חוקי החקירות עדיין לא אמר את מילתו האחרונה, וראש הממשלה עצמו מגיע אחרי סוף שבוע לא פשוט. נתניהו לגלג בשבוע שעבר על "החמוצים", אבל לא בטוח שהבעות הפנים בבלפור היו רחוקות מכך ביום שישי, אחרי הפרסום ב"ידיעות אחרונות" על התביעה החדשה של העובדת לשעבר במעון ראש הממשלה שחשף, שוב, פרטים מדאיגים על התנהלותה של רעיית ראש הממשלה. נתניהו עשה מאמץ להרחיק את עצמו מהמהלכים של ביטן ואמסלם, אבל הוא מעודד אותם כל הזמן מהיציע, והתביעה החדשה כנראה תתדלק אותו ואת נאמניו עוד יותר במתקפה הפרועה על התקשורת ורשויות האכיפה, כחלק ממה שבכירים בליכוד מכנים "פרויקט ההישרדות".
בעוד חקירות המשטרה בתיקים 1000 ו-2000 ממשיכות להתגלגל, נתניהו חזר מפגרת הקיץ בעמדה של שליט כמעט כל יכול בקואליציה, כי כל השותפים שלו ממש, אבל ממש, לא רוצים ללכת לבחירות מוקדמות. לכן, הוא מרגיש בנוח לתת לביטן ולאמסלם אור ירוק לצאת בבליץ חוקי החקירות מיד בפתח המושב, והם מרגישים חופשיים לאיים על השותפות הקואליציונית שבוע אחר שבוע. בינתיים, נוצר שיח מתמיד שחותר תחת רשויות האכיפה ומערער את הלגיטימיות של החקירות של נניהו עצמו, ומשאיר כל הזמן באוויר את תחושת הרדיפה, שהיא טענת ההגנה המוצלחת ביותר שלו בקרב תומכיו. המפכ"ל אלשיך, שכבר טעם את טעם המתקפה של נתניהו רק לפני מספר שבועות, עשוי למצוא עצמו שוב בקו האש.
בעוד ביטן מתעקש להעלות להצבעה את החוק הצרפתי לאיסור חקירות ראש ממשלה מכהן, נתניהו החליט, בינתיים, לנטרל מוקש פוליטי אחר לעת עתה ולדחות את ההצבעה על חוק ירושלים רבתי, בנימוק מדיני ובחסות החבר הטוב מוושינגטון והצורך לתאם עם הממשל מהלכים. גם גורלו של החוק לביטול ההתנתקות מצפון השומרון לוט בערפל. לקראת סוף השנה, מעריכים בירושלים, שליחיו של הנשיא טראמפ מעונינים להציג בפניו הישג, ובכירי הממשל, בראשות השליח המיוחד ג'ייסון גרינבלט, מגבירים את הלחץ על מקבלי ההחלטות בירושלים. גם בלשכת ראש הממשלה ניכרת תזזית גוברת בנושא, ורצון מאוד גדול "לא לאכזב את הנשיא", במילותיו של מקורב לנתניהו.
הבליץ האמריקני לא מסתפק רק בגרינבלט: בשבוע שעבר, יום אחרי שהבית הלבן הודיע על ביקורו של סגן הנשיא מייק פנס בדצמבר הקרוב, הגיע לישראל שר האוצר האמריקאי סטיב מנוצ'ין, שנפגש עם ראש הממשלה ועם שר האוצר משה כחלון. אחד הנושאים העיקריים שנידונו בפגישה היה הנושא הפלסטיני, וקידומה המעשי של חבילת המחוות הכלכליות שהקבינט אישר לפלסטינים לפני כחצי שנה. בהיעדר דיל אולטמטיבי, גם אזור תעשייה ייחשב כהישג, אבל החלום של טראמפ על עסקת המאה במזרח התיכון עדיין חי ובועט, ולפי ההערכה, הוא עשוי לקרום עור וגידים לכדי מהלך ראשון כבר בשבועות הקרובים.
בצד השני, כמובן, מחכים המתנחלים, שכבר עכשיו לא מאוד מרוצים. אמנם רק לפני מספר שבועות אישר נתניהו מאות יחידות דיור בהתנחלויות, אך זה לא מנע מראשי רשויות מיו"ש להקים בשבוע שעבר מאהל מחאה ליד ביתו בדרישה לאישור 800 מיליון שקלים לטובת כבישים עוקפים ומרכיבי ביטחון. נתניהו הבטיח להם שהוא מגבש תוכנית שתאושר בשבועות הקרובים, אבל הם כבר לא מאמינים לו במיוחד, ודורשים שההבטחה תעוגן בהחלטה ביצועית. הם לא יאהבו אם החקיקה הימנית תמשיך להיבלם, ובטח שלא יחכו לנשיא טראמפ עם שמפניות אם בסופו של דבר הוא באמת יציג תוכנית שלום.
עד שתוכנית השלום של טראמפ תגיע, אם בכלל, הקואליציה תמשיך לסעור סביב חומרי בערה אחרים ויש בהם לא מעט שיכולים להגיע לכדי משבר של ממש: האיומים של ביטן ואמסלם על חוקי החקירות עשויים להיות רק קדימון למה שיקרה כשהקואליציה תתמודד עם סוגיות כמו חוק הגיוס, פסקת ההתגברות, חוק הלאום או מיסוי דירה שלישית. כל הסימנים מראים שאנחנו ממש לא אמורים לחוות רעידת אדמה פוליטית במושב החורף הקרוב: נתניהו וכחלון מקדמים כבר את תקציב 2019 ורוצים לגמור את זה מהר, וכמעט כל השחקנים האחרים נמצאים בעמדות טובות בממשלה, ועמדות פחות טובות בסקרים. אבל לא מומלץ לסמוך על הנראה לעין, או על חזאים ופרשנים פוליטיים, כשסימן שאלה גדול מרחף מעל התוכניות של ראש הממשלה ומעל ההתקדמות של החקירות הפליליות בעניינו.
בשבועות הקרובים נתניהו אמור לפגוש שוב את חוקרי המשטרה, ובינתיים, הוא מתמודד עם אש פרשת העובדת החדשה. ההחלטה של שניים ממקורביו יועץ התקשורת המשפחתי ניר חפץ והשליח המדיני המיוחד עורך דין יצחק מולכו לפרוש מתפקידם בשבועות האחרונים, מתפרשת בעיני רבים כסימן שבסביבת נתניהו נערכים לבשורות קשות. בזירה הפוליטית, בינתיים, הוא עדיין שולט ללא עוררין, כך שאם מתישהו ירצה גם הוא לברוח - מהחקירות לבחירות זה רק בידיים שלו, וכל מה שראש הממשלה צריך זה רק לבחור אחד משלל הנושאים הנפיצים ולהצית ממנו מהומה. בינתיים, הוא כנראה ימשיך מדי שבוע לשחק את המשחק השבועי לילד, ויכניס את הקואליציה שוב ושוב לסחרחרה.