מתנגדי טראמפ הרפובליקנים מריחים את הסוף - ויוצאים למתקפה נואשת

בהפרשים של שעות בודדות, המטירו ביום שלישי השבוע שני סנאטורים מבול של גידופים וביקורת על נשיא ארצות הברית. אלו לא היו חברי המפלגה הדמוקרטית היריבה, אלא עמיתיו - לפחות על הנייר - של דונלד טראמפ למפלגה הרפובליקנית, שני מחוקקים שקצה נפשם ממעללי הנשיא.

הראשון, בוב קורקר, יו"ר ועדת יחסי החוץ החזקה בסנאט, כבר מתכתש זה תקופה עם טראמפ. הסנאטור מטנסי חבר לטראמפ עוד כשזה נאבק בנציגי הממסד במהלך הפריימריז הרפובליקניים אשתקד, ואף שמו הוזכר כמועמד אפשרי לתפקיד שר החוץ.

היחסים קרסו אחרי שקורקר, משל היה מהמפלגה היריבה, הטיל ספק בפומבי בכשירותו של טראמפ לתפקיד. היה זה לאחר התבטאויותיו השערוריות של הנשיא סביב עצרת הימין הקיצוני בשרלוטסוויל. ההשוואה שערך טראמפ בין אוחזי הלפידים ולובשי הגלימות הלבנות לבין מתנגדיהם מהצד השני הקימה עליו התנגדות רבה גם במפלגה הרפובליקנית עצמה, אם כי ראשי המפלגה בקונגרס היו זהירים יותר ולא תקפו ישירות את טראמפ.

פקפוק בכשירותו של טראמפ לשמש מנהיג המעצמה החזקה ביותר בעולם - טיעון שהשמיעה במהלך קמפיין הבחירות הילרי קלינטון שוב ושוב, ואף מצב שמשמש בסיס להדחת נשיא בהתאם לתיקון ה-25 בחוקה - לא יכול לעבור ללא תגובה.

מאז, טראמפ סימן את קורקר והאשים אותו בכל כישלונותיו. הסכם הגרעין עם איראן עבר בגללו, והחקיקה שמקדם הבית הלבן, בראשה חלופה לאובמה-קר והרפורמה בשיטת המיסוי, תקועה בגלל הסנאטור מטנסי. טראמפ לא ידע שובע גם כשקורקר הכריז כי לא יתמודד שוב על המושב שלו בשנה הבאה, ככל הנראה מתוך הכרתו של יו"ר ועדת יחסי החוץ שהוא אינו מתאים יותר למפלגה הרפובליקנית בעידן זה.

"בוב קורקר, שעזר לנשיא א' (אובמה, ג"א) להביא לנו את ההסכם הרע עם איראן ושלא יכול להיבחר ללוכד כלבים בטנסי, נלחם עכשיו בקיצוצי המסים", כתב טראמפ הזועם בחשבון הטוויטר שלו והמשיך בקו שלו - קורקר, שהזהיר כי הוא עלול לגרום למלחמת עולם שלישית, פרש מהמרוץ רק כי טראמפ סירב לתמוך, ולכן הוא פונה נגדו.

קורקר, שכבר כינה את הבית הלבן "מעון יום לקשישים", לא נותר חייב והלם בטראמפ בריאיון לרשת CNN, שנואת נפשו. הסנאטור אמר את מה שרבים בארצות הברית ובעולם כבר יודעים - טראמפ אינו דובר אמת, פוגע באמינותה של ארצות הברית בקרב בעלות בריתה ומפלג את אמריקה.

הנשורת מהמתקפה הגרעינית של קורקר חלחלה גם בלשכתו של חבר מפלגתו ג'ף פלייק, שהכריז מבעל בימת הסנאט כי הוא אינו מתכוון לרוץ בבחירות ואמר כי הנשיא מסכן את הדמוקרטיה בשל התנהגותו "הפזיזה, השערורייתית והבלתי-מכובדת". פלייק, שפרסם לאחרונה ספר שבו הוא תוקף את טראמפ, ראה כיצד הוא קורס בסקרים באריזונה מול מועמדת של הימין הקיצוני.

הוא אמנם זכה למחיאות כפיים סוערות מכיוונם של קורקר ושל ג'ון מקיין, הסנאטור הנוסף ממדינתו, שבעצמו נשא נאום קודר השבוע על הכיוון המסוכן שבו צועדת ארצות הברית, אך המרד של חברי הקונגרס המוערכים גם על ידי יריביהם הדמוקרטים הוא קול ענות חלושה של ממסד הולך ומשתנה.

הם לא הצליחו לשלהב את יתר עמיתיהם בגבעת הקפיטול לעמוד כמקשה אחד נגד הנשיא המסוכן, מי מהם בשל החשש ממשרתו ומי מהם שבאמת ובתמים מאמין בדרכו של היושב בבית הלבן. בין הריאיון של קורקר לנאום של פלייק, הספיק טראמפ להיפגש עם חברי מפלגתו כדי עמם ברפורמת המיסוי. "אל תמעיטו באחדותה של המפלגה הרפובליקנית", הצהיר טראמפ אחרי הסערה. המפלגה רחוקה מלהיות מאוחדת, אך מחסום הפחד מונע מרבים אחרים להשמיע קולות דומים לאלו של קורקר, פלייק ומקיין החולה.

כמעט שנה חלפה מאז הבחירות לנשיאות, שבהן טראמפ הדהים את הסוקרים ואת העולם כולו, ומעטים הימים שחלפו ללא פיטורים, ריבים והתבטאויות שנויות מחלוקת. עם זאת, גם מגל ההתנגדות האחרון קשה להסיק משהו להמשך. הפרשנים והמחוקקים עצמם הוכיחו כי הם מנותקים מדעתם של מצביעי המפלגה הרפובליקנית. טראמפ, שהיה המועמד האנטי-ממסדי, גבר על כל הממסד גם יחד, ונראה שהוא לא מתכוון לעצור עד שמבקריו ישלמו את המחיר.

לשם כך, יש לו כלי עזר יעיל, שאינו תלוי עוד בדבר. סטיב באנון, לשעבר נציג האלטרייט בממשל שהועזב כחלק מהניסיון למגר את הכאוס בבית הלבן, הבטיח מלחמה שערה נגד מתנגדי טראמפ ו"הביצה הוושינגטונית". במבחנו הראשון, בבחירות למושב של אלבמה בסנאט, המועמד הקיצוני שבו תמך באנון גבר על איש הממסד, למרות תמיכתו של טראמפ באחרון. במקרה הזה, הנשיא מיהר להביע את תמיכתו ברוי מור, נשיא העליון של אלבמה שהודח פעמיים מתפקידו, ולא התכתש עמו.

קורקר ופלייק שילמו את מחיר הביקורת על טראמפ, והם עשויים למרר את חייו עד יומם האחרון אי-שם בינואר 2019. חברי קונגרס רפובליקנים נוספים שיבינו כי אין להם סיכוי של ממש בבחירות עשויים לשרוף את גשריהם עם הנשיא בצורה דומה, אך זה בעיקר ימשיך את הכרסום בממסד הרפובליקני, ולא בטראמפ עצמו. הנשיא הצליח לנתק את עצמו מהמפלגה, שבה הוא היה נטע זר מלכתחילה, ולחבריה נראה שאין הרבה ברירות - להתיישר לצדו או לשלם בכיסא.

וכשהמפלגה הדמוקרטית מפוררת וחסרת דור חדש של מנהיגים, וממשיכה בקו של קלינטון "רק לא טראמפ" מבלי להציע חלופות של ממש, לנשיא אין סיבה אמיתית לדאגה, גם אם הסקרים מראים על אחוזי תמיכה נמוכים בקנה מידה היסטורי. הסכנה האמתית מבחינתו נותרה החקירה של התובע המיוחד, שנדמה היה שנכנסה למצב של קומה - עד לידיעה על כך שיוגשו כתבי אישום ראשונים בפרשה.

ואולם, במקרה שאין מדובר בטראמפ עצמו או בגורמים המקורבים לו ביותר, וכשמקביל מוקדשת תשומת לב הולכת וגוברת למימון הדמוקרטי של הדוח המכפיש והמפוברק ברובו נגד טראמפ, עלילת "ניצחנו נגד כל הסיכויים" רק תתחזק. הנרטיב יוצף עוד יותר על ידי בסיס תומכיו של הנשיא הכי לא נשיאותי שישב אי-פעם בבית הלבן.