מי היה אחראי לספור כמה מפגינים הגיעו לכיכר גורן בשבת? באחריותו של מי היה להפסיק את זרימת המוחים לאחר שהתכנסו 500 איש בכפר גנים ג' בפתח תקווה? איפה היו אמורים להתכנס המפגינים ה-501 והלאה? כמה מגפונים מותר היה להם להביא?
בשאלות כאלה בעיקר עסק הדיון הציבורי ביום ראשון האחרון, לאחר ההפגנה ה-40, הראשונה לאחר פסיקת בג"ץ. הפסיקה משונה אמנם, אבל האמת היא שהיה ברור שהמפגינים עצמם נכנסים לבור הזה, שניתן היה לפסוח עליו.
נכון, זכותם להפגין. גם מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה. אפילו היועץ עצמו הדגיש זאת בדבריו השבוע. אבל המפגינים נטלו על עצמם משימה חשובה מכדי שתהפוך לקורבן של עימותים מיותרים בשוליה. והם כשלו, כיוון שהיה ברור שהבחירה להפגין דווקא שם, וביתר שאת לאחר שהמסר הובן, היא שתגמד את המשימה לממדים של עימות שמאל אנרכיסטי ימין. כל כך רחוק מהמציאות, כל כך רחוק מהעניין האמיתי.
האם היועץ המשפטי לממשלה זכה בהפגנות הללו בצדק? האם מסמס בכוונה את חקירות נתניהו כדי להגן על הבוס לשעבר? זה לא רלוונטי. גם אם כן, לא נכון היה להתכנס מול ביתו על מנת להפעיל עליו לחץ לבצע החלטה משפטית. זהו מדרון חלקלק שיפתח פתח להפגנות סוערות מול בתיהם של מי שאמונים אולי על המערכת החשובה ביותר ביסודות הדמוקרטיה. בסוף בסוף, לחץ משפיע. ואסור שזה יקרה, לשום צד.
זה לא שאסור למתוח ביקורת על עבודתו של מנדלבליט. ודאי שמותר, ואף צריך. חלק מהתנהלותו של התובע הכללי היא לכל הפחות תמוהה, ומלכתחילה לא ברור איך לא פסל עצמו מלעסוק בלא מעט מהתכנים שבהם הוא עוסק, לנוכח עברו כמזכיר הממשלה. עם זאת, את הכרזת המסרים הלא פשוטים הללו לגביו ניתן היה להעביר למקום אחר. כי אפילו עבור מי שחושב שאין בעיה עם מחאה עוכרת שלווה מתחת לאפה של משפחת מנדלבליט, צריך להודות שזו פשוט טעות אסטרטגית.
כבר אמרו שעדיף להיות חכם מאשר צודק. הנעשה בשבועות האחרונים בפתח תקווה ובדיון הציבורי מוכיח עד כמה זה נכון. עבור מי שנאבקים על עמוד השדרה המוסרי של מדינת ישראל, על טוהר המידות ועל עתידה של החברה הישראלית, לא נכון לפתוח פתח, גם אם לדעתם מוטעה, לוויכוח על שאלת המיקום.
עדיף היה לבחור זירת הפגנות מוכרת ופחות שנויה במחלוקת (לעצם העניין) ככיכר רבין, בית ראש הממשלה (בירושלים או בקיסריה) או מול הכנסת. במלוא ההערכה למפגינים המכתתים רגליהם לפתח תקווה בכל מוצאי שבת, אין לי ספק, שלו ההפגנה היתה מוקדשת למלחמה בשחיתות השלטונית, ואפילו בגרירת הרגליים במיגורה, היא היתה סוחפת יותר אנשים, ומביישת את המתנגדים לה.
אין ספק שנאומים ושלטים מונפים בידי 5,000 ו-10,000 בני אדם מדי שבוע היו מפעילים לחץ, אולי אף כבד יותר על היועץ המשפטי לממשלה, שזו מטרתם הראשונית של המפגינים. אבל הם גם היו מדרבנים יותר אנשים לצאת מהבית, אנשים שמסיבות אלה ואחרות חוזים כרגע מהכורסא בהתנהלות המדאיגה של המשטרה ובקטטה בין המפגינים של ח"כ ביטן לשאר.
העניין הוא שהמפגינים העיקשים פשוט נופלים לכל בור שמזמנת להם מחאה כה רגישה מול כוחות לא פשוטים שזוכים לתמיכה גדולה ולא ברור היכן קוויה האדומים. הם אולי צודקים, אבל החוכמה היא לא לאפשר לאף אחד לטשטש את זה, ובזה, איכשהו, נכשלת המחאה הזאת שוב ושוב.
