מנהיגים רוחניים שמבקשים להתאוורר הם לא דבר חדש, אבל התושבים בעיירות הנופש בשוויץ, באיטליה ובאוסטריה מעולם לא נתקלו בכמות כל כך גדולה של חסידים בחודשי הקיץ. בתקופה שבה מאות אלפי ישראלים מבלים יחד עם בני משפחתם באתרי תיירות בארץ ובעולם בחופשות שכוללות בתי מלון, צימרים, אוכל הכול כלול, ים, בריכה, פעילויות ואטרקציות לילדים, האדמו"רים מתנתקים מהחסידים, עוזבים את הארץ וטסים לחופשה פרטית בחו"ל, אך זו נראית שונה לחלוטין.
הרכבת האווירית של המנהיגים הרוחניים נפתחת בשיאו של החודש העברי תמוז, המקביל לחודשים יוני-יולי. יחד עם האישה הרבנית, בני המשפחה ומעגל מצומצם של עוזרים וקרובים, הם יוצאים מישראל וארצות הברית לנופש, בעיקר בעיירות קטנות ביעדים הבולטים כמו בשוויץ, בבריטניה, ובאוסטריה. החופשה נמשכת כמעט חודשיים, ובמהלכה הם ממשיכים בשגרה היומית, אך הפעם רחוק מהחסידים.
"אנשים חושבים 'מה? אדמו"ר נוסע לעשות חיים בחו"ל בעוד לחסידים שלו אין מה לאכול?", מסביר משה ויסברג, כתב "בחדרי חרדים", "לא. במשך כל השנה האדמו"ר מקבל קהל, מייעץ לחסידיו, עורך טישים ועסוק בהנהגת החצר. המקומות האלה הם האפשרות היחידה עבורם להתנתק כמעט לחלוטין ולאגור כוח. בארץ אין כמעט אפשרות כזו. רוב האדמו"רים בגילאים מבוגרים וזה חשוב גם עבור הבריאות".
ויסברג אוסף מידי שנה את רשימת היעדים של האדמו"רים בחו"ל, וגם השנה, הרשימה היא לא קצרה בכלל. "האדמו"ר מגור היה השנה בנופש בשוויץ, האדמו"ר מויז'ניץ בעיירה המכונה 'חלדודנא' (בוויילס, י"א) האדמו"ר מנדבורנא והאדמו"ר מתולדות אהרון באוסטריה, הרב אמנון יצחק בשוויץ ועוד יש המון".
המנהיגים הרוחניים שוהים בדרך כלל בבתי מלון יוקרתיים שבהם רמת כשרות מחמירה, ואצל כמה מהם מתלווה גם שף פרטי שמגיע הישר מישראל. סדר יומם תואם כמעט לחלוטין לזה בישראל: טבילה במקווה, תפילת שחרית, ארוחת בוקר, לימוד ברוב שעות היממה, ארוחת צהריים וכך הלאה.
אלא שחופש הוא עדיין חופש, ובשעות אחר הצהריים בדרך כלל עוזב האדמו"ר את המלון או האכסנייה שבה הוא שוהה ויחד עם קבוצה מצומצמת ממקורביו, יוצא לטיול בהרים, באגם או בנהר המקומי. במקרים אחרים אדמו"רים גם עולים לסיבוב על רכבל חשמלי או על סוס ועגלה. בחצרות מסוימות מנצלים את היותו של האדמו"ר לבד, ובסופי שבוע מצטרפת אליו קבוצה נוספת של חסידים. "הם משיגים כרטיסים במחיר-לא-מחיר כדי לשהות במחיצתו", אמר ויסברג, "ומנצלים את הזמן הזה לפעמים להתייעצות ביחידות".
חופשת האדמו"רים היא גם שריקת הפתיחה לעונת הפפראצי החרדית. בעוד בעיתונות המיינסטרים החרדית נמנעים מלדווח על הנופשים של האדמו"רים, אתרי האינטרנט והמגזינים החרדיים של תמונות הרבנים מלאים בתמונות בתקופה זו. הצלמים שמגיעים מישראל וארצות הברית אורבים לאדמו"רים בבוקר, בצהריים ובלילה מחוץ למלון רק כדי לתעד את התמונה הטובה ביותר שתפורסם באותו השבוע.
חונה דייטש, מנכ"ל ובעלי מגזין התמונות "הציבור החרדי" הסביר כי בעבר היה נאלץ להשקיע סכומי כסף גדולים כדי לממן טיסות ומלון לצלמים שהיה שולח מטעמו לעיירות הנופש. "היום זה כבר קל יותר", הוא אומר. "יש צלמים שנוסעים לנפוש באזור ועל הדרך מצלמים או שהחסידויות שולחות תמונות מטעמן כדי שנפרסם". לדבריו, "האדמו"רים בדרך כלל לא מתנגדים לכך אבל מקורביהם לא ממש משתפים פעולה. הצלמים אורבים להם במשך שעות ארוכות מחוץ למלון כדי להשיג תמונה".
התמונות מתפרסמות בכל שבוע למשך החודש, ומבחינתו של דייטש יש גם גבולות. "אני לא אפרסם תמונה של אדמו"ר על רכבל כי מבחינת חסידיו זה רגע פרטי ולא כזה שצריך לשתף בו את כולם. כשהרב וואזנר, מפוסקי ההלכה הגדולים בציבור החרדי, היה עוד בחיים והיה יוצא לחופש, להשיג תמונה שלו זה היה בהחלט נדיר כי הוא התנגד שיצלמו אותו והיה מנסה להתחמק מכך".
בחסידויות מסוימות, מתקיימת תחרות סמויה בין החסידים בעלי הממון סביב השאלה מי יממן לאדמו"ר את הנופש השנתי. בעיני החסידים, מדובר בזכות גדולה, מאחר שהאדמו"ר, הנחשב לבעל הסמכות הרוחנית העליונה בחסידות, זוכה לנוח מעט על חשבונם.
בשונה מהאדמו"רים, המנהיגים הליטאים והספרדים במגזר החרדי אינם יוצאים לחופשות כאלה. האחרונים הידועים בחיי סגפנות יותר, נשארים בבית או מסתפקים לכל היותר בשהייה קצרה בקעמפים ישיבתיים או בבתי מלון צנועים בישראל. "הרב שטיינמן והרב קנייבסקי מעולם לא יצאו לחופשה", מסביר אדם המקורב אליהם, "זה פחות קיים ב-DNA הליטאי".
