פרקליט המדינה שי ניצן פרסם הבוקר (רביעי) הנחיה חדשה שנועדה להתוות את מדיניות הפתיחה בחקירה וההעמדה לדין בעבירות מין, במקרים שבהם נפגע העבירה אינו משתף פעולה עם רשויות האכיפה. ניצן הנחה לתת "משקל נכבד בהחלטת המשטרה על המשך הטיפול בתיק" במקרה שהנפגע מסרב לשתף פעולה עם החקירה מראשיתה, כשלא ברור מה המניע לכך, ולמעשה להתייחס לכך כשיקול תומך להימנע מהמשך החקירה.
ההנחייה נועדה לשים סוף לשורת החקירות שנפתחו בשנים האחרונות בעקבות פרסומים בתקשורת, כמו זו של ח"כ ניסן סלומינסקי (הבית היהודי), שנחקר באזהרה אף שלא הוגשה נגדו תלונה רשמית. לפני קבלת החלטה על סגירת תיק בין שנפתח בעקבות תלונות נפגע העבירה ובין אם נפתחה בנסיבות אחרות - תיבחן האפשרות לגבות ראיות ממקור אחר כדי לבחון אם יוכלו לשמש חלופה ראייתית לעדות הנפגע.
בהנחיה מודגש, כי אם נפגע עבירת מין סירב לשתף פעולה בחקירה, לא יופעל עליו לחץ לשתף פעולה בניגוד לרצונו בדרכים של איום מפורש או משתמע כי רשויות האכיפה יפגעו בו, באמצעות חקירה באזהרה או פרסום פרטים הנוגעים לחקירה.
ההנחיה אינה פוסלת פעולות לעידוד נפגע העבירה ולרתימתו לשיתוף פעולה בחקירה "כשהאינטרס הציבורי מצדיק זאת", אם בשל נסיבות העבירה ואם בשל חשש ממשי מפני המשך ביצוע עבירות על ידי החשוד. בנוסף, היא קוראת להתגייסות מיוחדת של רשויות האכיפה לעידוד נפגע העבירה לתת עדות במקרים שכאלה אך גם אז, מבלי להפעיל לחץ, איומים, פיתוי או שכנוע בדרך של תחבולות ומניפולציות פסולות.
מידת ההשתדלות של התביעה לעודד את הנפגע למסור גרסה תיגזר משיקולים כגון מסוכנות החשוד, חומרת העבירה ומעמדו הציבורי אם הוא נבחר ציבור, עובד ציבור בכיר, דמות ציבורית בעלת השפעה רבה ו/או תפקיד בכיר, או שהוא מחזיק בעמדת כוח ומרות, כמו קצין בכיר, יגבר האינטרס הציבורי במיצוי החקירה נגדו, בראש ובראשונה משום שמעמד בכיר שכזה יוצר סיכון לפגיעות עתידיות דומות.
ההנחיה מפרטת את השיקולים שעל התביעה לשקול בטרם תחליט אם להגיש כתב אישום במקרה בו יש די ראיות גם בלא עדות נפגע העבירה, בשל סירובו לשתף פעולה. בנוסף, היא קובעת כי אם הוגש כתב אישום והמתלונן מפסיק לשתף פעולה עם ההליך, משתנה נקודת האיזון והאינטרס הציבורי נוטה למיצוי ההליך.
במקרה כזה, תעשה התביעה מאמץ לעודד את הנפגע להמשיך ולשתף פעולה עם רשויות האכיפה, תבהיר לו את זכויותיו בהליך ותנסה להרגיע את חששותיו. אם הוא עומד בסירובו, התביעה תשאף להמשיך בניהול ההליך, ככל שלהערכת התובע קיים סיכוי סביר להרשעה גם ללא עדות הנפגע. במקרים המתאימים יובהר לו כי קיימת אפשרות להביאו באמצעות צו הבאה, אך אין לעשות כן במקרים בהם נראה כי האינטרס האישי של הנפגע חזק מהאינטרס הציבורי שבהמשך ניהול ההליך.