זה 20 שנה שרלף פוקס מגיע לביקורים שגרתיים מעת לעת בישראל. ביקורו הנוכחי של נשיא קרן "היינריך בל", בפעם האחרונה לפני שיסיים את תפקידו בקרוב, מגיע בשבוע שבו שבו ראש הממשלה בנימין נתניהו מבקש לקדם גרסה קשוחה של חוק העמותות, שתשפיע בין השאר על הקרן, מיסודו של הסופר הנודע. לפוקס יש מסר ברור בנושא.
"העברת חוק העמותות תהיה קו אדום", אמר לוואלה! NEWS. "אנו נפעיל לחץ פוליטי על ישראל להימנע מהצעד הזה. לא נקדם כמובן סנקציות על ישראל, לא נקרא מכובן לחרם על ישראל, שלו אנו מתנגדים בתוקף, אבל נצא למסע ציבורי. אם החוק יעבור יהיו לכך השלכות לא רק ביחסים בין ישראל מול מדינות אירופה אלא גם ביחסי ישראל מול הנציבות האירופית". חלק עצום מהכלכלה, מהמחקר והפיתוח בישראל נעשים מול האיחוד האירופי.
"אנו פועלים בעשרות מדינות, אמר פוקס. "יש לנו משרדים ב-33 מדינות, כולל רוסיה, טורקיה. לחשוב שישראל עומדת לנקוט בצעדים שאנו מצפים להם מפוטין או ארדואן בלתי נתפס בעינינו". משימתה העיקרית של הקרן היא משימה ירוקה מעבר לאנרגיה מתחדשת, פיתוח בר-קיימא וכדומה. עם זאת, היא גם פועלת לקידום מטרות המסמנות אותה בצד שמאל של המפה הפוליטית בישראל וגם באירופה: קידום זכויות אדם, קידום נשים, קידום הדמוקרטיה.
כשפוקס נשראל אם אין הוא מבין מדוע פעילות לקידום הדמוקרטיה בישראל ואולי לא רק בה תיתפס כהתנשאות, כניסיון להכתיב ערכים, הוא השיב: "אנו לא פועלים בישראל כדי להביא דמוקרטיה. המשרד נפתח לפני 20 שנה לאור ההיסטוריה המורכבת, הטרגית של גרמניה וישראל. ואנו לא פועלים מול ממשלות אלא מול עמים".
תפיסת הדמוקרטיה שלו היא הראייה הליברלית-אירופית, בניגוד נניח לראיית הדמוקרטיה של ולדימיר פוטין או רג'פ טייפ ארדואן. משמעות הדמוקרטיה אינה רק הניצחון בקלפי. לא רק רצון הרוב אלא פלורליזם, מתן אפשרות למיעוט או מיעוטים להתבטא. ישראל היא מדינה קוסמופוליטית, מדינת מהגרים חיה ותוססת ולה זירה רעיונית פעילה. פוקס סבור כי יהיה זה נורא אם היא תתנתק מהעולם.
בשלב זה, הקרן אינה חשה לחצים בעקבות האווירה הציבורית בישראל. אבל שותפיה כן. הם חשים את הלחצים, הם חוששים לעתידם אם יעבור החוק. "אנו לא מטיפים. איננו מכריחים איש להקשיב לנו", הסביר פוקס, כשנשאל אם באמת אינו מבין כיצד ישראלים, הונגרים, או יוונים, לא יקבלו היטב הטפות ליברליות מגרמניה דוקא. בהונגריה עבר השבוע חוק עמותות מקומי, ביוזמתו של ראש הממשלה ויקטור אורבן.
"יש לנו קשר עמוק מאוד עם ישראל. אנו מגנים את ה-BDS ונלחמים נגדו. אנו מתנגדים לכל פגיעה בישראל, לכל הניסיונות לעשות דה לגיטימציה למדינה, אנו מגנים בתוקף על זכות ישראל להתקיים, אבל כן, יש לנו ביקורת על הכיבוש ואנו היינו שמחים לראות הסכם שלום בין ישראל לשכנותיה".
השקפת העולם שלו מואשמת בכך שהיא מנותקת מהעם. הוא מסכים עם הביקורת הם לא מצליחים להעביר את המסר. הליברלים נתפסים כמנותקים וכמתנשאים. האליטות הכזיבו את החלשים בחברה. החזקים מצליחים בעידן הדיגיטלי, מרוויחים מהגלובלזיציה ומההגירה, אבל רבים יותר מפסידים. הם חשים חוסר ביטחון, חוסר יציבות, והתוצאות משתקפות במשאל העם בברקזיט ובבחירות בארצות הברית.
קרן בל משתדלת לא רק להטיף למשוכנעים, לא להישאר באזור הנוחות של פעילי איכות הסביבה בתל אביב. היא פועלת להעצמת נשים חרדיות, מנהלת דיאלוג עם המתנחלים בעיקר בנושאי איכות הסביבה. בכל רגע נתון היא מפעילה בין 20-25 פרוייקטים בישראל, עם שותפים מקומיים, בקשת של נושאים שבין איכות הסביבה ליחסי ישראל גרמניה - מפגשים ספרותיים המתקיימים מדי שנה לסירוגין בישראל ובגרמניה - וקידום השלום.
פוקס חוזר לחוק העמותות. הוא בורר את מילותיו בקפידה, אבל הוא נחרץ: חשוב שישראל תישאר דמוקרטית. כשביקר נשיא הבונדסטאג בישראל הוא העלה את הנושא מול יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין. אסור, הדגיש פוקס, שראש ממשלת ישראל יסכן את יחסי ישראל ואירופה עבור רווח פנימי. "אינני יודע אם אפשר לסמוך על טראמפ. על גרמניה ישראל יכולה לסמוך. היחסים האלה הם יחסים מיוחדים, ואסור לשחק עמם", הזהיר נשיא הקרן וידיד ישראל.