לקשירת מטופלים באשפוז פסיכיאטרי או בידודם אין כל ערך טיפולי כך עולה ממסקנות ועדה לבחינת צמצום הקשירות שהגישה היום (שני) את מסקנותיה למנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב. עוד עולה ממסקנות הוועדה, שמונתה בידי בר סימן טוב, כי יש להגביל באופן משמעותי את השימוש בקשירות ובבידוד מטופלים עד להעלמתן כליל של פרקטיקות אשפוז אלה ממערכת בריאות הנפש בישראל.
הוועדה הוקמה בעקבות ביקורת ציבורית נרחבת ופרסומים בכלי התקשורת, בעיקר בתכנית "סדר יום" ברשת ב', בשנה החולפת. השימוש בקשירה ובבידוד מטופלים נעשה בתואנה כי במקרים רבים הדבר הכרחי לביטחון המטופל מפני פגיעה בעצמו או במטופלים אחרים במוסד שבו הוא מאושפז.
מנכ"ל משרד הבריאות הודה בעצמו כי בשנים 2016-2015 כל מטופל רביעי באשפוז פסיכיאטרי חווה לפחות פעם אחת קשירה. השימוש בפרקטיקות אלה במערכת בריאות הנפש הפך לעניין שבשגרה עבור מטפלים שנמצאו במצבים מאתגרים עם מטופליהם. שיטות אלה היו נהוגות במשך כ-20 השנים האחרונות ברחבי העולם המערבי ואף עוגנו בחוק בישראל.
בשנתיים האחרונות פורסמו עדויות מזעזעות על אודות מטופלים שסבלו משיטות אלה. כך למשל דווח על מטופלים שהוחזקו בבידוד חודשים ארוכים ללא מגע אדם. אחרים נקשרו או נאזקו למיטותיהם למשך מספר שעות קבוע ביממה, ללא כל סיבה או אירוע שהוביל לכך.
בנוסף לעדויות הקשות הללו חל שינוי לאורך השנים בתפיסות היסוד של הצוותים הרפואיים, שהחלו לשים את המטופל במרכז, וכך גם את זכויותיו, חירותו והאוטונומיה שלו על גופו. כל אלה הכריחו את משרד הבריאות לשנות את מדיניות הקשירות.
קשירת מטופל תעשה רק במקרי קיצון ותוגבל ל-24 שעות
המסקנה העיקרית העולה מהמלצות הוועדה היא חד משמעית ולפיה אין כל ערך טיפולי לקשירה או הגבלה מכנית של מטופלים. עוד נקבע כי אין להשתמש בשיטה זו פרט למקרים קיצוניים, בהם נשקפת סכנה ממשית לחיי המטופל מידי עצמו; וגם אז, הדבר צריך להיעשות כחלופה אחרונה ובכפוף לאישור הרופא המטפל בלבד. עוד קבעה הוועדה כי בכל מקרה, קיצוני ככל שיהיה, אין בסמכות בית החולים להגביל אדם למשך יותר מ-24 שעות.
בנוסף לכך נקבע כי אם נעשה באמצע היממה ניסיון להתיר את המטופל מהקשירה וניסיון זה נכשל, הדבר אינו גורע מספירת השעות שבהן הוא נותר קשור, ואינו מאפשר הארכה מעבר ל-24 שעות.
הוועדה ממליצה כי במקרה שמנהל בית החולים סבור שיש להאריך את משך קשירת המטופל מעבר ל-24 שעות הדבר מצריך אישור של וועדה פסיכיאטרית ייעודית. גם במקרה שניתן אישור לכך, המטופל יהיה רשאי לערער על הקביעה לבית משפט מחוזי ולקבל סיוע משפטי לצורך כך ללא תשלום. בכל מקרה ממליצה הוועדה כי הקשירה תתבצע לפרק זמן מינימלי עד לחלוף הסכנה המידית הנשקפת למטופל.
לצורך כך יופעל נוהל "שעה אחת", שמשמעו כי הרופא שהורה על הקשירה יבדוק את המטופל אחת לשעה על מנת להחליט אם עדיין נשקפת לו סכנה ויש צורך להוסיף ולקשור אותו, או אם ניתן לשחררו.
עוד נקבע בהמלצות הוועדה כי אין לקשור קטינים מתחת לגיל 13 או להשאירם בבידוד למשך יותר משעה אחת בלבד. בנוסף לכך המליצה הוועדה על שורת מקרים חריגים המצריכים אישור בכתב על מנת לקשור מטופלים. בין היתר, במצב של טראומה קודמת, במקרים של מטופלים שחוו פגיעה מינית או סובלים ממגבלות שכליות או חושיות.
הוועדה ממליצה לצמצם מדי שנה בכ-60% את שיעור הקשירות
המלצה מרכזית נוספת של הוועדה היא בניית תכנית ממשלתית בת שלוש שנים להפחתת שיעור הקשירות במוסדות לבריאות הנפש, ויישומה באופן מידי. על פי התכנית יוצבו יעדים שנתיים להפחתת שיעור קשירות המטופלים: בשנה הראשונה יעמוד היעד על 70%, ולאחר מכן על 60% בשנה השנייה ובשלישית ליישום התכנית.
בנוסף לכך המליצה הוועדה להכניס את שיעור הגבלת המטופלים למדדי האיכות במערכת הבריאות, הנאספים מדי שנה ומפורסמים בתקשורת, כאמצעי הרתעה נוסף. עוד הומלץ כי בכל מקרה של דיווח על קשירת מטופל יערכו נציגי משרד הבריאות ביקורת במוסד וכי בתי החולים יידרשו לערוך בדק בית על כל דיווח מסוג זה. הוועדה הוסיפה כי זכותו של כל מטופל להגיש תלונה במשרד הבריאות על הגבלתו.
הוועדה המליצה בנוסף לערוך הכשרות והסברות לאנשי הצוות הרפואי בכל בתי החולים וכן להקצות תוספת כוח אדם על מנת להבטיח יחס מטפלים-מטופלים ראוי; כן הומלץ ליצור עבור המטופלים "מרחבי הרגעה" פתוחים במחלקות האשפוז וכן לדאוג לתעסוקה עבורם. לבסוף ממליצה הוועדה להקים ועדה ציבורית לבחינת ליקויים וכשלים ארוכי שנים, לנוכח העדויות המזעזעות שהצטברו בנושא.
בדוח הוועדה צוין כי זו לא בחנה את הטיפול באמצעות כדורים פסיכיאטריים קשים למטרות הרגעת מטופלים במקרים נקודתיים או את התרופות המחולקות בדרך קבע במחלקות האשפוז. "זו סוגיה מורכבת שאין לגביה הסכמה, אף לא בקרב מערכות בריאות הנפש אשר פעלו לצמצום ההגבלות", נכתב. "ייתכן שנכון לשוב ולבחון אותה לאחר הטמעת המלצות בדוח הזה".
נושא אחר שכן בחנה הוועדה הוא הצפיפות במחלקות האשפוז, שנוצר בשל תקנים חסרים של מיטות מספר מועט של מחלקות פסיכיאטריות ברחבי הארץ. "על פי נתוני משרד הבריאות התפוסה הממוצעת בשנת 2016 בבתי חולים פסיכיאטריים עמדה על כ-95%", נכתב בדוח הוועדה. הדוח מפרט כי ישנה שונות בשיעור התפוסה במחלקות בבתי החולים השונים.
זו מושפעת מכמה גורמים, ובהם: גודל האוכלוסייה שאותה משרת בית החולים, התרבות הניהולית, קיומם של גורמים תומכים בקהילה, זמינות ויעילות של מערכת אמבולטורית ומערכת שיקום בקהילה וגורמים נוספים.
"לצפיפות הקיימת במחלקות האשפוז ישנן השלכות רבות, וביניהן קשר ישיר לנטייה להשתמש בהגבלת מטופלים", נכתב בדוח. "על מנת לתת מענה לבעיית הצפיפות יש לפעול לפיתוח מענים קהילתיים. יש צורך להבטיח כי תקינת כוח האדם במחלקות תהלום את היקף העבודה והתמיכה במטופל אשר יידרשו כדי להימנע מהגבלות בדרך מכילה והומנית".