האם הגדה היא חלק מישראל?

שטחים משוחררים או שטחים כבושים. יהודה ושומרון או הגדה המערבית. מתיישבים או מתנחלים. 50 שנים אחרי מלחמת ששת הימים, הקרב על הסמנטיקה נותר בשיאו בין הקצוות השונים בחברה הישראלית; מצד אחד מזהירים מבעיה דמוגרפית וממדינה דו לאומית, בצד השני קוראים לסיפוח ולהחלת הריבונות. האם חבל הארץ עליו השתלט צה"ל במלחמת ששת הימים הפך באמת ובתמים לחלק ממדינת ישראל?

עבור מאות אלפי היהודים שחיים באותם שטחים לא מדובר בוויכוח סתמי. גם אחרי יובל שנות שלטון, שירותים שניתנים לאזרחים אינם מגיעים ליהודה ושומרון. זה קורה ברמה הבסיסית ביותר: חברות הובלה ושליחויות שמסרבות להגיע, גופי תקשורת שאינם פורסים תשתית, טכנאים שבמקרה הרע אינם מבצעים את תפקידם - ובמקרה הטוב מופיעים אחת
לכמה שבועות.

תושבי ההתנחלויות, לדוגמה, אינם יכולים אפילו ליהנות משירות Google street view, שפרוס בכל השטחים שבתוך הקו הירוק - אבל לא מעבר לו. רבים מהאזרחים עימם שוחחנו לטובת כתבה זו הלינו גם על יחס מפלה מצד הבנקים. "אף אחד לא יודה שמדובר במדיניות גורפת, אבל בפועל - חלק גדול מהבנקים לא כל כך רוצה לתת הלוואות למשכנתא עבור מי שמתגורר בשטחים", אומרים כמה מהם. "או שהם לא נותנים בכלל, או שהתנאים שהם מציעים ממש נוקשים ולא אטרקטיביים".

המתנחלים אינם נדרשים אפילו לשלם עשר אגורות עבור כל שקית ניילון בסופרמרקט. החוקים שמתקבלים בכנסת אינם חלים באופן אוטומטי על הגדה, שנתונה למעשה תחת שלטון צבאי בראשות מפקד פיקוד המרכז וראש המנהל האזרחי.

לפניכם כמה סיפורים שממחישים כיצד חברות מסחריות, וגם גופים ממשלתיים, נמנעים מלהתייחס לשטחים כאל חלק ממדינת ישראל. נראה שרובם אינם עושים זאת מסיבות פוליטיות; לעיתים מדובר בעניין בטיחותי ולפעמים השאלה היא בכלל תועלתנית - ניצול של הסיטואציה מצד גופים שונים כדי להרוויח עוד כסף. הסיפורים הקטנים והאקראיים הללו מציגים יחד תמונה גדולה.

מ' (שמו המלא שמור במערכת), תושב אבני חפץ, חלה בסרטן והוא מרותק לביתו. בחודש שעבר אירעה תקלה שהשביתה את קו הטלפון בביתו, המופעל בידי אחת מחברות הסלולר הגדולות במדינה. הוא פנה למוקד התמיכה הטכנית, וב-26 באפריל ביקש לתאם עבורו ביקור של טכנאי. אף שהיישוב בו הוא מתגורר מרוחק רק כרבע שעה נסיעה מכפר סבא וכ-20 דקות נסיעה מנתניה, הוא קיבל את ההודעה הבאה:

"לקוח יקר, תואם לך טכנאי לתאריך 21.05.2017 בין השעות 12:00-14:00...".

למ' לא הייתה שום כוונה להמתין קרוב לחודש. "עוד באותו יום פניתי לחברת תקשורת אחרת, שכבר למחרת שלחה לי טכנאי והתקינה לי קו חדש משלה. עם החברה הקודמת סיימתי". זהו, כמובן, רק פתרון נקודתי. "אני נתקל בדברים האלה לא פעם, ובשלל תחומים. תמיד הטיעון הוא המרחק, אבל אני לא מקבל אותו, כי אני לא גר באיזה מקום מבודד. אין לטיעון הזה שחר. אני לא חושב שזה קורה מסיבות פוליטיות. בסוף, הכל כסף. אולי אין לחברות השונות מספיק לקוחות כאן, אז הן לא פועלות כאן פול טיים ומרשות לעצמן לתת שירות פחות טוב".

קרן סרור, תושבת עלי זהב שבשומרון, ביקרה לפני חג הפורים בחנות 'כפר השעשועים' ביפו ורכשה תחפושת לבנה הקטן. הוא בחר בסמי הכבאי. רק כשהגיעה הביתה נחרדה לגלות כי המוכר שכח להכניס לתוך האריזה את הקסדה. "התקשרתי לחנות, הסברתי שאני גרה רחוק וביקשתי שישלחו לי את הקסדה עם שליח בדואר, כי פורים כבר מעבר לפינה", מספרת סרור. "מנהל החנות הסכים בלי בעיה, הלך לסניף הדואר הקרוב וחזר אליי די המום. 'הם אמרו שהם לא מגיעים לעלי זהב, ולא רצו להגיד לי למה', הוא הסביר לי".

סרור התקשרה בעצמה לדואר. "למה אני, שגרה בישראל, לא יכולה לקבל דואר שליחים?", שאלה את נציגת השירות. "אין לי אפשרות להגיע לשם. אין הרשאה להיכנס לשם", השיבה לה הנציגה מן העבר השני של הקו. "אי אפשר להיכנס לגבולות האלה. אני לא יודעת למה. אלה הנהלים של דואר ישראל", המשיכה כשהלקוחה הקשתה עליה. היא שלחה אותה לחפש את הנהלים באתר הרשמי, ואחר כך הבטיחה שהמנהל שמעליה יטלפן אליה בחזרה בתוך 24 שעות. זה לא קרה.

בסופו של דבר, בנה של קרן התחפש לסמי הכבאי. לא בזכות דואר ישראל, אגב, שלרוב נוהג להגיע לישובים מרוחקים ומבודדים - ועל פי עדויות של כמה מהמרואיינים גם פועל ברחבי יהודה ושומרון. "מנהל החנות פגש את בעלי באמצע הדרך והביא לו באופן אישי את הקסדה", מספרת סרור המאוכזבת.

מדואר ישראל נמסר בתגובה: "שירות השליחים של דואר ישראל מספק שירותים למאות ישובים מדן ועד אילת, לרבות לישובים מעבר לקו הירוק. לצערנו, בישובים קטנים ומרוחקים בכל רחבי הארץ לא ניתן לספק שירות שליחים מטעמים כלכליים. יצוין כי אנחנו בוחנים באופן שוטף הוספה של ישובים בהם יינתן השירות, בהתאם להיתכנות כלכלית".

בין יתר החוקים שנחקקו בכנסת ושאינם חלים על ההתנחלויות ביהודה ושומרון נכלל גם 'חוק הפרגולות'. גיא יפרח, ממלא מקום ראש עיריית מעלה אדומים, מספר כי "כל פרגולה שמישהו רוצה להקים בחצר ביתו צריכה לעבור אישור של העירייה, וממנה מועברת למועצת התכנון העליונה (מת"ע) בבית אל, שכפופה למנהל האזרחי. לפעמים זה מעכב את האישורים בחודשים ארוכים. עכשיו, בגלל ביקור נשיא ארה"ב, מישהו החליט שם להקפיא את מתן כל האישורים מכל הסוגים, ולא מעט אנשים נאלצו לחכות סתם על משהו כל כך פשוט".

מיחידת מתאם פעולות הממשלה בשטחים נמסר בתגובה כי "דיונים בועדת התכנון של המנהל האזרחי מתכנסים בכפוף לאישור הדרג המדיני".

למנחם, תושב מעלה אפרים שבבקעת הירדן, קרה הדבר ממנו חושש כל תייר: כשחזר מחופשה באיטליה עם חברת תעופה זרה, המזוודה לא נמצאה והוא נאלץ לשוב לביתו בלעדיה. מי שנתקל בבעיה הזו מכיר היטב את הנוהל. המטען של שיפמן אותר כעבור יומיים, והוא היה אמור לקבל אותו בשליחות היישר מנמל התעופה בן גוריון לביתו.

אז זהו שלא. "הודיעו לי שהם לא מגיעים לאזור בו אני גר, מכיוון שהוא מעבר לקו הירוק, ושאודיע להם לאיזו כתובת בירושלים הם יכולים להביא את המזוודה".

אביטל, תושבת עלי זהב, רכשה תנור לביתה. "שאלתי מה דמי אספקת המשלוח כדי שאקבל את התנור הביתה, וכשנתתי את הכתובת אמרו לנו 'אה, זה בשטחים, אז זה יעלה עוד 100 שקל'. הקשיתי ושאלתי למה, אז השיבו לי ש'ככה אנחנו עובדים, אבל את יכולה לעשות איסוף עצמי'".

אז הגיעה ההפתעה האמיתית: מתברר שהמחסן בו היה התנור נמצא באזור התעשייה ברקן, המרוחק עשרה קילומטרים בלבד מעלי זהב ונמצא גם הוא בשומרון. "היגיון לא מצאתי בסיפור הזה, אבל לא רציתי לתת להם את העונג ולשלם את התוספת", היא אומרת. "חבר עזר, ואספנו בעצמנו את התנור".

בשבועות האחרונים עלו קבוצות הכדורגל שמעבר לקו הירוק לכותרות, בשל דחיית הפנייה הפלסטינית לפיפ"א להפסיק את פעילותן. מסתבר שגם בתוך ישראל פנימה העניינים לא עובדים בצורה חלקה.

לפני שמונה שנים הוקם מועדון הכדורסל אליצור עלי, והחל להופיע בליגה ב'. במשך רוב שנות קיומה, נאלצה הקבוצה לממן הסעה ממוגנת ירי מהאוניברסיטה באריאל ועד לאולמה הביתי עבור הקבוצות היריבות והשופטים. העלות: 700 שקלים לכל משחק עבור דקות נסיעה ספורות. את הדרישה הציב איגוד הכדורסל, ורק בשנתיים האחרונות - אחרי מאבק ממושך - הסכים לרדת ממנה.

ההחלטה לעבור מהמרכז המפנק של ישראל לשומרון אינה תמיד פשוטה, גם לאידיאליסטים שבינינו, אבל כששלומית גולדין הלוי ובעלה ביצעו את הצעד הזה הם נתקלו בבעיה שכלל לא לקחו בחשבון: למצוא חברת הובלה שתסיע את תכולת הדירה שלהם למשכנם החדש.

בני הזוג עזבו את רמת גן וניסו לאתר מובילים בסביבתם, אלא שכל מאמציהם העלו חרס. "המקסימום שהצלחנו להשיג זה מישהו שיוביל את החפצים והרהיטים שלנו עד המחסום, אבל זה לא ממש עזר לנו, כי מה היינו אמורים לעשות עם כל הדברים משם?", אומרת שלומית, בעלת חברה לתקשורת ויחסי ציבור.

בסוף נמצא הפתרון הכי לא יעיל שיש: "שכרנו מוביל שמתגורר בכפר תפוח, והוא בא עד אלינו רק כדי לחזור לשומרון עם הדברים".

ש' מתגורר באחד היישובים הפחות מוכרים ביהודה, והוא אומר ש"יש דברים שכבר לא מלווים אותנו בחיי היומיום, פשוט כי כבר השלמנו איתם כגזרת גורל". "אחת מחברות התוכן הגדולות, שמספקת שירותים בפריסה ארצית, כמעט ולא עובדת בשטחים", מסביר גורם במשרד התקשורת, "היא נותנת שירותים רק בחלק מהאזורים, וגם כשזה קורה - היא עושה זאת באמצעות קבלני משנה". אחד התושבים מתנחם בכך ש"אם בעבר היינו תלויים בחברות הגדולות והמסורתיות, והיינו בעיקר סובלים מהן, אז פתיחת השוק לתחרות שיפרה את איכות חיינו ללא הכר. אנחנו עובדים רק עם מי שרוצה ומוכן לעבוד איתנו, ולשמחתנו ריבוי החברות פתח בפנינו את האפשרויות האלה. אנחנו כבר לא בני ערובה".

ש' מספר כי "בעבר התגוררתי באלקנה, והייתי לקוח של שירות המספק ביצים טריים וחלב מדי בוקר. מאז הם מתקשרים אליי אחת לכמה חודשים ושואלים אם אני רוצה לחדש את ההתקשרות בינינו. אני עונה להם שכן, אבל כשהם שומעים איפה אני גר עכשיו הם מסבירים שוב ושוב שהם לא מגיעים אליי".

תושבי יצהר הפעילו לא מעט לחצים כדי שיוקם עבורם מתקן טיהור שפכים חדש. "למתקן הישן לא הייתה היכולת להתמודד עם כמות הביוב, והשטח הזדהם", מספר דובר היישוב, אברהם בנימין. "בסוף הלחצים הועילו ומתקן חדש בעלות של מיליונים הוקם לפני קרוב לשנה, אבל הוא עומד מיותם ולא פועל מאחר שאין אישור של קצין מטה חשמל במנהל האזרחי.

"זו לא סתם בירוקרטיה", מסביר בנימין ופותח צוהר לשיקולים סביב פעולות שלתושבים בלב ישראל נראות טריוויאליות: "יש קטע בתוואי החשמל של המתקן, שעובר בחלקת אדמה שנגרעה מתוך שטחי היישוב, מחשש שאולי ערבי עיבד את הקרקע. יש היתרי בנייה וכל האישורים הושגו, אבל בגלל שהחשמל אמור לעבור מעל חלקה כזו - אי אפשר להשלים את העבודה. לאחרונה יצרו מין מתווה מוזר לקו חשמל עילי, ממש מתווה 'חלם', ובינתיים האדמה סתם מזדהמת עד שיימצא פתרון קבוע".

"לקק"ל יש מיליארדים בקופה, אבל הם עובדים מעט מאוד ביו"ש בטענה שהתורמים מגבילים אותם", טוען ראש המועצה המקומית קדומים חננאל דורני. לדבריו, "אם יש לך רכב ליסינג ואתה רוצה לתת אותו לטיפול, דורשים ממך שתגיע לחברה עצמה או שתרד למחסום. גם צינורות הולכה של גז טבעי אין כאן".