וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

אנחנו כבר הפסדנו: הרוב הדומם של אוהדי הפועל תל אביב הפסיד בקרב על הזהות

12.5.2017 / 15:45

האלימות משולחת הרסן, השנאה בעיניים, היצר הרע - זו לא הפועל תל אביב שלי. אלי אשכנזי, אוהד האדומים, כואב את הרס הזהות של הקבוצה שהציתה ניצוץ בלב סבו וחיברה את אביו לארץ חדשה

יוסי ציפקיס

בווידאו: הפרק העשירי בסדרה "מינוס 9", עם פאנל אוהדי הפועל תל אביב

יהיה מה שיהיה במוצאי שבת - נישאר בליגת העל או נרד ללאומית - מבחינתי היום כבר הפסדנו. אנחנו, הרוב הדומם של אוהדי הפועל תל אביב הפסדנו משהו מהזהות של המועדון.

האלימות משולחת הרסן, השנאה בעיניים, היצר הרע - זו לא הפועל תל אביב שלי. אבל הפועל תל אביב היא גם לא של החבורה האלימה הזאת. הם לא יגזלו מאלפים כמוני את הפועל תל אביב כפי שהייתה במשך עשרות שנים.

עוד בנושא:

תקרית אלימה בין שחקני ואוהדי הפועל תל אביב במהלך האימון
בצל האירועים המכוערים, קבוצות התחתית מתכוננות למחזור ההכרעה
בשבת שעברה: טוטו תמוז התקוטט עם שוטרי יס"מ והובל באזיקים

שוטרי יס"מ מתקוטטים עם שחקני הפועל תל אביב עם הפיזיותריפסט של הפועל תל אביב עם רמי אינגיל. ברני ארדוב
הגל האלים משנה את אופי המועדון/ברני ארדוב

זו הפועל, שלמרות הדימוי שניסו להדביק לה, הייתה קבוצה של המונים, קבוצה שרוח הספורט פיעמה בה תמיד. כמובן שניצחון היה תמיד מטרה, אבל לעולם לא בכל מחיר. לא חיפשנו לדרוס, לרמוס, לחמוס - כמו המועדון שמעבר לכביש. כמו שאריק איינשטיין, ממעצבי רוחה של הפועל כתב: רק רצינו לטפטף טיפה. וכל טיפה התווספה לים.

ים של אהבה, ים של זכרונות, עצובים ושמחים, ים של נאמנות, של אהדה, של ויכוחים מרים. הפנאטיות והשנאה לא היו חלק מרוח הפועל. חישבו על אריק איינשטיין ועלי מוהר שהצליחו לדייק כל כך את האהדה לשדים האדומים: תמיד הייתה שם פשטות, הסתפקות במועט, הומור ואהבה.

הגל האלים שהגיע לפתחנו משנה את אופי המועדון ועלול להטביע אותו. לי זה גורם לעצב עמוק. בשבילי, כמו בשביל עוד עשרות אלפים מאוהדי הקבוצה, החיים האישיים שלובים בחיי הקבוצה. כל שער הוא זיכרון בלתי נמנע.

תולדות הפועל תל-אביב צרובים בתולדות משפחתי, הם הפכו לחלק מחיי ולכן התמונות הקשות היום גורמות לי לכאב עמוק. כילד הקשבתי בשקיקה לסיפור של סבי מנחם לוזיה. איך בשנת 1931 הגיעה הפועל תל אביב לדמשק. הוא כצעיר יהודי, בעל תודעה ציונית עמוקה שהקים עם חבריו בעיר את מועדון "החלוץ", הלך למשחק של השדים האדומים נגד קבוצה דמשקאית. הניצחון של החבר'ה מתל אביב לא רק שימח אותו, אלא חיזק בקרבו את האמונה שמקומו לא עוד בגלות, אלא בארץ-ישראל. המוטיבציה שלו, של סבתי ושל חבריהם לעלות ולהגשים הייתה אדירה. שנה אחר כך הוא וסבתי העפילו לארץ ישראל והגשימו את חלומם.

ביקור הפועל תל-אביב בדמשק הדליק ניצוץ בקרב הנוער היהודי והם ייסדו סניף הפועל. איך התיאור הנפלא הזה מתיישב עם האלימות והקנאות?

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
הפועל תל אביב בדמשק ב-1931/מערכת וואלה!, צילום מסך

אולם מי שסלל עבורי יותר מכל את דרך הלבנים האדומות היה אבי ז"ל, צבי אשכנזי. בסוף מלחמת העולם השנייה הגיעו הוא ואמו לארץ ישראל אחרי מסע בריחה ביערות יוגוסלביה. אביו נרצח. הוא הגיע יתום מאב, נושא רסיסי פגז בראש ופצע בנפש.

הזהות החדשה של הילד הגלותי והמבוהל נבנתה מחדש. הפועל תל אביב הייתה בין המרכיבים שאימץ, שגרמו לו להרגיש שייך. האהדה שלו לקבוצה הייתה טוטאלית ועברה גם אלינו, ילדיו. בדרך המשותפת ידענו יותר שנים קשות מרגעי אושר.

זה סיפור מוכר - איך אהבת אב לקבוצת כדורגל מחלחלת לבנו והשניים צוברים מחרוזת של זכרונות: פינת מזל בה שמענו "שירים ושערים", מוצאי שבתות של עצב עמוק, רגעי אושר בשנות ה-80' העליזות, ויכוחים קשים עם שונאינו, שעתיים משותפות במוסקבה בקור של מינוס 14 מעלות. מי הם אותם אנשים שמבקשים לפרום את המחרוזת הזאת ולהרוס אותה?

השנים האחרונות לא היטיבו איתנו. השנה אף הגענו לשפל שלא האמנתי שאחזה בו. ההשפלה בדרבי עדיין צורבת. הירידה לליגה השניה, אם תקרה, תכאיב לי מאד. אבל כואב לי יותר מכל הרס זהותה של הפועל עליה גדלתי. הפועל שהציתה ניצוץ בלב של סבא שלי בדמשק. הפועל שחיברה את אבי לארץ חדשה. לנחמתי, הוא לפחות לא חוזה בחרפה.

זו הפועל שלנו. אל תהרסו אותה.

טוטו תמוז הפועל תל אביב. יוסי ציפקיס
הירידה, אם תקרה, תכאב, אבל לא כמו הרס הזהות. שחקני הפועל תל אביב באימון/יוסי ציפקיס

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully