רפי אסרף, בעלה של רחל, שנפצעה אתמול (שלישי) בראשה מאבן שהשליך עליה ילד שחשב כי אינה לבושה באופן צנוע, אמר כי האשמים בתקיפה הם הרבנים. "שואלים אותי אם תפסו את הילד. יש לי הרבה כעס עליו, אבל הוא לא אשם. מי שאשם הוא הרב ששלח אותו, ויש רבנים שאומרים להם מה לעשות, ובהם המדינה והמשטרה צריכות לטפל באותם רבנים שהמדינה מסבסדת. אם אכיפת החוק והענישה תתחיל מהם זה יגיע גם לילדים, ואני מקווה שהפציעה הבאה בבית שמש תימנע, כי בקצב הזה היא תקרה", אמר בשיחה עם וואלה! NEWS.
רחל אסרף נפצעה באורח קל ונזקקה לתפרים בראשה. "התחושה קשה. זו פגיעה נפשית לא קלה חוץ מהפגיעה הפיזית, שהיא ממש לא קלה אבל הפצע בפנים הוא חמור מאוד. זו העיר שנולדתי בה, אבא שלי היה מהבונים שלה. משפחה לתפארת קמה פה, ואשתי הולכת ברחוב וחוטפת אבן בראש ונזקקת לטיפול, על כלום, על ספורט שהיא רצתה לעשות וללכת לנכדים".
עם זאת, הוא הבהיר כי אמנם "יש כעס ותסכול, אבל אנחנו גם יודעים לא להפנות את זה כלפי האוכלוסייה החרדית. כולם אומרים 'קיצוניים' ו'חלק קטן', הם חלק לא מבוטל, אבל יש הרבה אחרים שהם בני אדם טובים וחיים איתנו בשכנות, ולצערנו הקיצוניים גוברים על הכול. זה המצב".
רפי ורחל אסרף, בני 57 ו-55, הם הורים לשלוש בנות וסבים לארבעה נכדים. הוא נולד בבית שמש ומאז נישואיהם לפני 34 שנים הם מתגוררים בעיר. בשל ההתחרדות החליטו לעזוב. "התקדמנו מבית קטן לבית גדול וחשבנו שפה נחיה את החיים, אבל מאז שהעיר התחילה להתחרד אנחנו מוקפים לא מעט בבניינים של חרדים. לא קל לחיות פה. הגענו להחלטה, ולפני שנתיים קנינו בית באשקלון ומכרנו פה. כרגע אנחנו ממתינים שהבית באשקלון יהיה מוכן ועוד שנה-שנתיים נעבור. אני מרגיש שהפסדתי את העיר שלי".
הוא הוסיף כי הוא לא היחיד ששותף להרגשה זו. "אני אחד מני רבים, אנחנו לא הולכים עם הזנב מקופל, פשוט מבינים שאיכות החיים לחילונים פה נפגעה ברמה אנושה ושזה לא יהיה יותר טוב, אלא יותר גרוע. לא מזמן קראתי שבית שמש מובילה בהגירה חיובית אליה. זה נכון, אבל רק לחרדים. אני לא פוסל את זה, חלילה. נכנסות כמויות של חרדים לשכונות חדשות שבונים בקצב מדהים, אבל אני לא רואה מצב שבשנים הבאות יהיה אפשר לחיות פה בשלום".
בתם, קרין, כינתה את האירוע "פיגוע". בפוסט בפייסבוק היא כתבה: "זו לא הפעם ראשונה שזה קורה, כבר זרקו לי על האוטו וירקו עלינו, אבל אבן על הראש? למה אתם קיימים בעולם בכלל?... ולך המחבל הדתי, אאחל שהחיים לא יאירו לך פנים, שהאלוהים בו אתה מאמין יראה לך שהדרך האמיתית היא לא לחבל בבריאותו של האדם, ושכל אדם צריך עם אמונתו לחיות. וגם אם אלוהים יחליט שלא מגיע לך יותר לראות אני אסכים איתו. כי הסבל שאימא שלי עוברת כרגע לא מגיע לה על זה שהיא רצתה לעשות הליכה בעיר שלה".
