בסוף החודש האחרון הצהיר עלי סעידי, נציג המנהיג העליון במשמרות המהפכה, כי ארגונו לא התערב ולא יתערב בבחירות לנשיאות שיתקיימו בעוד כשבועיים. סעידי אמר כי אין כל בסיס לטענות בנוגע להתערבות משמרות המהפכה בבחירות, אך הדגיש כי אלה היו ויישארו ארגון מהפכני שמטרתו להגן על עקרונות המהפכה. קודם לכן הצהיר גם מפקד משמרות המהפכה, מוחמד עלי ג'עפרי, כי בהתאם להנחיות מנהיג המהפכה האסלאמית רוחאללה חומייני והמנהיג העליון הנוכחי עלי חמינאי, לאף חבר במשמרות המהפכה אין את הזכות להתערב פוליטית בבחירות. למרות זאת, יצרה מעורבות משמרות המהפכה בבחירות גם הפעם כר נרחב לפרשנות ולספקולציות.
החוקה האיראנית אוסרת אמנם על מעורבות הכוחות המזוינים, כולל משמרות המהפכה, בעניינים פוליטיים, אך מעורבותם הפוליטית של משמרות המהפכה וזרוע הבסיג' הכפופה להם גברה מאוד בשני העשורים האחרונים. בכירים בארגון הצדיקו מעורבות זו בטענה כי אחת ממשימותיו היא להגן על ערכי המהפכה ועל יציבות המשטר. כך, למשל, הצהיר נציג המנהיג העליון בבסיג' ערב הבחירות הקודמות ב-2013 כי על חברי המיליציה, שאחראית על אכיפת חוקי הדת, למלא תפקיד משפיע בזירה הפוליטית. הוא ציין כי אין בכוונת הבסיג' לתמוך במועמד ספציפי, אך כינה את אלה המבקשים למנוע מהמיליציה לבצע את משימתה הפוליטית בהגנה על ערכי המהפכה כ"בוגדים במשטר".
מאז סוף שנות ה-90, התייצב הפיקוד העליון של משמרות המהפכה באופן פומבי וחד-משמעי לצד הימין השמרני ונגד המחנה הרפורמיסטי. הרפורמות הפוליטיות והחברתיות, שנשיא איראן לשעבר מוחמד חאתמי ניסה לקדם, נתפסו על יידי צמרת המשטר בהנהגת חמינאי כאיום חמור על ערכי המהפכה ויציבות המשטר. בתגובה, משמרות המהפכה החלו לפעול באופן נמרץ על מנת לבלום כל אפשרות לשינוי. כאשר פרצו מהומות הסטודנטים בטהראן ביולי 1999, שלחו קצינים בכירים במשמרות המהפכה מכתב חריף לחאתמי, שבו דרשו ממנו לדכא בכוח את המהומות. הם אף איימו להתערב אם לא יפעל בעצמו.
בעקבות בחירתו של מחמוד אחמדינג'אד לנשיא בקיץ 2005, הואשמו משמרות המהפכה על ידי הרפורמיסטים כי סייעו לו להיבחר על מנת לסכל את בחירתו מחדש של הנשיא לשעבר עלי אכבר האשמי רפסנג'אני, שתמך בהגבלת מעורבות משמרות המהפכה בפוליטיקה ובכלכלה. בריאיון ליומון הרפורמיסטי "שרק" ביולי 2013 הכחיש דובר משמרות המהפכה, רמזאן שריף, טענות אלה, אם כי הודה שחברים רבים במשמרות המהפכה ובבסיג' התייחסו בחיוב לעמדותיו המהפכניות של אחמדינג'אד ונטו להצביע עבורו.
עם זאת, היחסים בין משמרות המהפכה לאחמדינג'אד עלו על שרטון בעקבות העימות החריף שפרץ בין הנשיא למנהיג העליון לקראת שלהי תקופת כהונתו השנייה. מפקדי משמרות המהפכה תקפו בחריפות את הנשיא שעורר את קצפם של ראשי הממסד הדתי השמרני בשל עמדותיו ומדיניותו מעוררות המחלוקת, והתייצבו לצד המנהיג.
מעורבותם הפוליטית של משמרות המהפכה הגיעה לשיאה בעקבות המהומות שפרצו ברחבי איראן לאחר הבחירות לנשיאות בקיץ 2009. הם מילאו תפקיד מרכזי בדיכוי המהומות ומתחו ביקורת חסרת תקדים על מנהיגי האופוזיציה הרפורמיסטית. בקיץ 2011 תקף מפקד משמרות המהפכה ג'עפרי בחריפות את חאתמי בשל תמיכתו באופוזיציה הרפורמיסטית במהלך המהומות וטען כי הנשיא לשעבר לא יוכל לשוב לפעילות פוליטית בעתיד.
במקביל גברה גם מעורבות משמרות המהפכה בכלכלה. ראשיתה של מעורבות זו בהקמת תאגיד הבינוי של משמרות המהפכה, "חאתם אל-אנביא'", בתום מלחמת איראן-עיראק בשנת 1989. התאגיד שהוקם בהנחיית המנהיג העליון נועד לסייע בשיקום הכלכלה והתשתיות שנפגעו קשות במהלך המלחמה. הוא כפוף למשמרות המהפכה ומפקדו ממונה ישירות על-ידי מפקד משמרות המהפכה. מאז הקמתו נמסרו לידיו מאות פרויקטים כלכליים גדולים' והוא מעסיק כיום כ-5,000 חברות וקבלנים ויותר מ-150 אלף עובדים בתחומי הנפט, הגז, התחבורה, המים והתקשורת. התאגיד מהווה כיום את חוד החנית במעורבותם הכלכלית של משמרות המהפכה החולשים, על-פי הערכות שונות, על 20% עד 40% מהכלכלה האיראנית.
העמקת חדירת משמרות המהפכה לכלכלה הואצה בעשור האחרון בהשפעת הסנקציות הבינלאומיות בעקבות הפסקת פעילותן של חברות מערביות באיראן. מצדדי מעורבותם הכלכלית של משמרות המהפכה טענו כי היא הכרחית לפיתוחה הכלכלי של איראן, במיוחד לנוכח חולשת המגזר הפרטי. מבקריה, לעומת זאת, הלינו כי המשך מעורבות הארגון בפרויקטים כלכליים לאומיים מנציח את חולשת המגזר הפרטי, ויוצר פתח לשחיתות בשל ההטבות במס שמהם נהנה התאגיד "חאתם אל-אנביא'" וכפיפותו למשמרות המהפכה, המונעת פיקוח וביקורת יעילים.
דוח שפרסם מרכז המחקרים של הפרלמנט האיראני (המג'לס) בינואר אשתקד ציין את מעורבותם של גופים ממשלתיים וממשלתיים למחצה - במשתמע משמרות המהפכה וקרנות איראניות גדולות שבשליטת המשטר - בניהול חברות כלכליות גדולות כאחד הגורמים המסכנים השקעות זרות באיראן, החיוניות לפיתוחה הכלכלי בעקבות הסרת הסנקציות.
בדומה למערכת הבחירות הנוכחית, דחו בכירי משמרות המהפכה גם בבחירות הקודמות לנשיאות את הטענות בנוגע להתערבותם בבחירות. התגייסותם הפומבית של משמרות המהפכה והבסיג' לקידום בחירתם של מועמדים המזוהים עם הימין השמרני לא הותירה, עם זאת, ספק בנוגע לעמדתם הפוליטית. מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי לשעבר סעיד ג'לילי, שהיה נציגו הבולט של המחנה הרדיקלי בבחירות, זכה, ככל הנראה, לתמיכה משמעותית בצמרת משמרות המהפכה והבסיג'. ג'לילי, שהגיע למקום השלישי בבחירות עם 11.3% תמיכה, זכה בעיקר בתמיכתם של חוגים נציים ואידיאולוגיים בכוחות המזוינים.
גם ראש עיריית טהראן, מוחמד באקר קאליבאף, שהגיע למקום השני בבחירות עם 16.4% תמיכה, זכה ככל הנראה לתמיכה משמעותית בצמרת משמרות המהפכה. קאליבאף, שגדל בעצמו בשורות הארגון ואף שימש מפקד חיל האוויר שלו, נחשב למקורבו של מפקד כוח קודס, קאסם סולימאני. במהלך מערכת הבחירות התפרסם בתקשורת האיראנית דיווח שלפיו סולימאני הצהיר בפני נציג המנהיג העליון במחוז כרמאן על כוונתו להצביע עבור קאליבאף. ניתן להניח כי גם מפקד משמרות המהפכה לשעבר מוחסן רזאאי, שהגיע למקום הרביעי עם 10.5% אחוזי תמיכה, זכה בתמיכתם של כמה מעמיתיו לשעבר בצמרת הארגון.
הביקורת של משמרות המהפכה גברה לאחר הסכם הגרעין
בחירתו של חסן רוחאני כנשיא בקיץ 2013 הציבה בפני משמרות המהפכה אתגר משמעותי. מיד לאחר הבחירות פרסמו משמרות המהפכה הודעה רשמית בה הצהירו על כוונתם לסייע לממשלה החדשה. עד מהרה גברה, עם זאת, הביקורת מצד משמרות המהפכה על מדיניות הנשיא. ברקע לביקורת זו ניתן לציין את מאמצי הנשיא לצמצם את השפעת משמרות המהפכה בפוליטיקה ובכלכלה, הניכרים, בין היתר, בצמצום ייצוגם בממשלה ובדחיקתם ממספר פרויקטים כלכליים בתחומי הפיתוח והאנרגיה. בשלב ראשון הסתפקו בכירי משמרות המהפכה בביקורת זהירה על התנהלות הממשלה.
כך, למשל, הביע מפקד משמרות המהפכה בנאום שנשא באוניברסיטת "אימאם סאדק" בטהראן בדצמבר 2013 את הסתייגותו מההשפעה המערבית הגוברת בניהול ענייני המדינה. כמו כן התייחס ג'עפרי במרומז לדברי רוחאני בנוגע לצורך להרחיק את משמרות המהפכה מן הפוליטיקה, וטען כי האיום המשמעותי ביותר על המהפכה האסלאמית הוא בזירה הפוליטית, וכי משמרות המהפכה המחויבים להגן על הישגי המהפכה אינם יכולים להישאר שקטים לנוכח איום זה.
הביקורת מצד משמרות המהפכה כנגד הנשיא גברה משמעותית לאחר חתימת הסכם הגרעין בין איראן למעצמות בקיץ 2015. באפריל 2016 יצא מפקד משמרות המהפכה באופן בוטה נגד הנשיא, הגם שלא נקב בשמו במפורש. בנאום בפני סגל הפיקוד הבכיר של משמרות המהפכה מתח ג'עפרי ביקורת על קריאת הנשיא לאמץ את ההסכמות בין איראן למערב כמודל לתוכנית פעולה דומה לפתרון הבעיות הכלכליות הניצבות בפני איראן.
הוא טען כי מי שקורא לאמץ את הסכם הגרעין כמודל לפתרון בעיות אחרות מגלה "קוצר ראות והשפלה עצמית". הסכם הגרעין הוא מסמך דיפלומטי שהכיר ב"זכויות המינימום" של העם האיראני, אמר ג'עפרי, והוא לא ייחשב לעולם כמסמך שראוי להתגאות בו. מפקד משמרות המהפכה גם הצטרף לביקורת על כך שהסכם הגרעין לא שיפר את מצבם הכלכלי של אזרחי איראן.
מדיניותו הכלכלית של הנשיא עוררה, אף היא, חששות בקרב משמרות המהפכה. לאחר הבחירות הכיר אומנם רוחאני בצורך להמשיך ולהסתייע בארגון לפיתוח כלכלי לנוכח הסנקציות הבינלאומיות וחולשת המגזר הפרטי. הסרת הסנקציות הכלכליות בעקבות יישום הסכם הגרעין פתחה, עם זאת, הזדמנות לצמצום מעורבות משמרות המהפכה בכלכלה באמצעות עידוד כניסתן מחדש של חברות זרות להשקעות באיראן. צמצום מעורבות זו נתפס על ידי הנשיא לא רק כצעד הכרחי לקידום רפורמות מבניות נחוצות בכלכלה אלא גם כהיענות לדרישת הקהילה הבינלאומית להפסקת התמיכה האיראנית בטרור באמצעות משמרות המהפכה כתנאי לשילוב הבנקים האיראנים במערכת הבנקאות העולמית.
על רקע חילוקי הדעות הגוברים בין הנשיא למשמרות המהפכה התחזקה ההערכה כי צמרת הארגון תומכת במועמדותם של שני יריביו הבולטים של רוחאני בבחירות: ראש עיריית טהראן קאליבאף ואיש הדת השמרני, אבראהים ראיסי. ביטוי אפשרי לתמיכת צמרת משמרות המהפכה בראיסי ניתן למצוא בביקור שקיימה משלחת של בכירי הארגון אצל ראיסי במקום מושבו בעיר משהד במאי 2016. המשלחת כללה, בין היתר, את מפקד משמרות המהפכה, מפקד כוח קודס, מפקדי זרועות האוויר והיבשה של הארגון ומפקד הבסיג'. מפקדי משמרות המהפכה סקרו בפני ראיסי את פעילותו הצבאית והאזורית של הארגון וזכו ממנו לשבחים על מעורבותם לחיזוק "ההתנגדות האסלאמית" באזור.
בנוסף, הצהיר לאחרונה חוסיין נג'את, סגן ראש ארגון המודיעין של משמרות המהפכה, בכנס תומכים של ראיסי במשהד כי יש להביא לבחירתה של "ממשלה מהפכנית". הוא ציין בהקשר זה את חילוקי הדעות בינו לבין הנשיא רוחאני סביב הרחבת שירותי האפליקציה הסלולארית "טלגרם" באיראן המשקפת, לדבריו, את הסכנה שבהמשך החדירה המערבית לאיראן. גם אמצעי תקשורת הקשורים למשמרות המהפכה, כגון סוכנויות הידיעות "תסנים" ו"פארס", מגויסים בשבועות האחרונים לחלוטין למערכה נגד הנשיא ובתמיכה בשני המועמדים השמרנים.
משמרות המהפכה יתמכו במי שיבטיח את יציבות המשטר
בסיכומו של דבר, משמרות המהפכה אינם עשויים מקשה אחת ויש להניח כי לפחות בקרב הדרגים הנמוכים של הארגון נחלקת התמיכה בין כלל המועמדים, ובכללם גם הנשיא רוחאני. הפיקוד העליון של משמרות המהפכה מתאפיין, עם זאת, בתפיסות שמרניות ברורות. מפקדיו הבכירים של הארגון מחויבים לחלוטין לעקרונות המהפכה האסלאמית ומתנגדים נחרצות לכל רפורמה פוליטית או כלכלית משמעותית. צמרת הארגון נמנעת אומנם מהתייצבות פומבית לצד אחד המועמדים, אך היא תתמוך במי שיבטיח, בראייתה, את יציבות המשטר, וחשוב לא פחות את האינטרסים הארגוניים של משמרות המהפכה.
ניסיון העבר מוכיח כי תמיכת משמרות המהפכה במועמדים המזוהים עם הימין השמרני אינה מבטיחה בהכרח את ניצחונם. עם זאת, עוצמתו הפוליטית של הארגון והתמיכה לה הוא זוכה מצד צמרת המשטר, ובראשה המנהיג העליון, מבטיחה את שימור השפעתו הפוליטית ושליטתו המשמעותית בכלכלה. גם אם מעורבותם בבחירות לא תצליח בהכרח להביא לתוצאה הרצויה מבחינתם, ייאלץ כל נשיא שייבחר להתחשב באינטרסים של משמרות המהפכה הקשורים בעבותות למשטר ותלויים בהמשך שרידותו.
ד"ר רז צימט הוא חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) באוניברסיטת תל אביב