ניצולי השואה הלה רופאייזן, בת 96, וגוטמן זוסא, בן 97, הלכו לעולמם אתמול (ראשון) עם כניסתו של יום הזיכרון לשואה ולגבורה. השניים הותירו אחריהם משפחות ענפות במקומות מגוריהם במושב בוסתן הגליל וקריית שמונה. זוסא אף אמור היה להדליק אמש את נר הזיכרון המרכזי בטקס בעירו.
רופאייזן הלכה לעולמה בבוסתן הגליל, שהיא נמנית עם מייסדיו, והותירה אחריה שלושה בנים ותשעה נכדים ונינים. היא הייתה הקשרית של ארגון אי"ל, ארגון יהודי לוחם, במהלך מרד גטו ורשה. בשנת 1961 העידה במשפט אייכמן, ובשנת 2003 הדליקה את אחת משש המשואות בטקס הממלכתי לציון יום הזיכרון לשואה במוזיאון "יד ושם". ב-1990 פרסמה את הספר "פרידה ממילא 18: סיפורה של קשרית" שבו העידה על בונקר הפיקוד של מרד גטו וורשה.
"אמא נמנתה עם מקימי אי"ל בגטו ורשה, בידיעה שהם נלחמים בעבור שלוש שורות בלבד בהיסטוריה. הם ידעו שאין להם סיכוי לנצח, אבל אמרו שהם חייבים להילחם כדי שלא יגידו שהיהודים הלכו כצאן לטבח. זה היה המוטו שלהם", סיפר דותן אלי, בנה של רופאייזן, לוואלה! NEWS. "היא הייתה זאת ששמרה על הקשר בין הגטאות לבין קבוצות הלוחמים האחרות שהיו מחוץ לגטאות. היא העבירו מסרים ותמונת מצב, אבל גם הבריחה נשק אל תוך הגטו".
עוד בנושא יום הזיכרון לשואה ולגבורה בוואלה! NEWS:
ניצול השואה שד"ר מנגלה לקח את קולו - והגרמנים השיבו לו אותו
ישראל זוכרת את ששת המיליונים: שורת טקסים ברחבי הארץ
טראמפ בנאום ליום השואה: "לא נתעלם מאיומים על השמדת ישראל"
שבוע אחרי שפרץ מרד גטו ורשה, נשלחה רופאייזן לבונקר הפיקוד של אי"ל (ארגון יהודי לוחם) ברחוב מילא 18 בגטו. ב-8 במאי 1943 שלח אותה מפקד המרד מרדכי אנילביץ' לצד הארי של הגטו לצורך משימת קישור לסגנו, יצחק צוקרמן. מטרת המשימה הייתה להעביר לצוקרמן מסר ליצור קשר עם המחתרות הפולניות כדי לנסות להשיג נשק לטובת המרד.
אחרי שלושה ימים של מסע בתעלות הביוב, קיבלה את הבשורה המרה על נפילת הבונקר ועל מותם של המורדים שהיו בתוכו ובהם אנילביץ'. "כל החיים היא אמרה שהייתה נשארת בבונקר שבמילא 18, אבל אנילביץ' התעקש שתצא כדי לספר לעולם מה היה שם", נזכר אלי בסיפורים של אמו. "היא יצאה מהבונקר עם עוד 11 לוחמים שהיו הקבוצה האחרונה שיצאה ממנו במילא 18 לפני שנפל".
אחרי המלחמה, עלתה רופאייזן לישראל והתיישבה בקיבוץ בית יהושוע, שהפך ברבות השנים למושב באזור השרון. שם גם הכירה אריה רופאייזן והשניים נישאו ובשנת 1949 עזבו את בית יהושוע והיו ממייסדי מושב בוסתן שליד עכו. "אימא הייתה חקלאית, עקרת בית ומרצה על קורותיה בתקופת השואה", סיכם אלי. "היא נענתה אפילו לבקשה להרצות מול נוער גרמני, כי היא תמיד אמרה שהיא לא מאמינה בנקמה. היא תמיד אמרה: 'מה, יהרגו את כל הגרמנים?'. הנקמה שלה הייתה החיים. היא המשיכה לחיות והקימה משפחה כאן, במדינת היהודים".
זוסא, ניצול השואה מקריית שמונה, הלך לעולמו שעות אחדות לפני הטקס שבו היה אמור להשתתף. גוטמן זוסא התחיל את המלחמה בגרמניה כשנלחם עם הצבא הרוסי נגד הנאצים, וסיים אותה בשנת 1945 בברלין.
"ששת נרות הזיכרון שנדלקו אמש בקריית שמונה הם גם להנצחתו של זוסא", אמר ראש העירייה, ניסים ברכה. "אנו זוכרים ומוקירים את גבורתו. כמה סמלי שאנו נפרדים מאיש גיבור כמו זוסא דווקא בערב יום השואה ודווקא כשהוא אמור היה להדליק את נר הזיכרון לזכרם של הנספים בשואה".