מרצה חתם על הסדר, התנצל - ושב להטריד: מחדלי עבירות המין באקדמיה

מוסדות אקדמיים ציבוריים לא מעמידים מרצים ואנשי סגל לדין משמעתי בגין עבירות של הטרדות מיניות, יחס פוגעני מצד מרצים וניצול מחקר שערכו סטודנטים, למרות חומרתן, ומסתפקים לרוב בסיכומים למיניהם – כך עולה מדוח מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, שמתפרסם היום (רביעי). הדוח חושף מחדלים חמורים באכיפת דיני המשמעת במוסדות אקדמיים ציבוריים וקורא להקמתו של גוף משמעת נפרד ואובייקטיבי שיסייע בהתמודדות עם התופעות.

המבקר מצא כי מוסדות אקדמיים שבהם הוגשו תלונות חמורות נגד אנשי סגל, בין היתר בגין הטרדה מינית, עבודה נוספת ללא אישור, הנחיית סטודנטים וניגוד עניינים, לא מיצו את הליכי המשמעת ולא עשו שימוש בכלים שברשותם. "המוסדות נמנעו מלתבוע חברי סגל שהוגשו נגדם תלונות חמורות, ולעתים אף עודדו את חברי הסגל האמורים לפרוש פרישה מוקדמת מתפקידם במקום לנקוט נגדם הליך משמעתי", כתב המבקר, "והדבר פגע במהות הדין המשמעתי".

אחת הסיבות לזניחתו של ההליך המשמעתי נובעת ממצב שבו בעקבות התלונה או בסמוך אליה מחליט איש הסגל לפרוש מיוזמתו מתפקידו. במקרים רבים כאלו, גם כשמדובר בתלונה חמורה, נוהגים מוסדות אקדמיים שלא להשלים את ההליך המשמעתי הכולל העמדה לדין. המבקר השווה התנהלות זו לנוהג במוסדות ציבוריים אחרים ומצא כי מדובר במצב לא תקין. לדבריו, פרישה אינה מהווה סיבה לסגירתו של הליך משמעתי, בוודאי כשמדובר במקרים חמורים.

עוד בוואלה! NEWS:
ציוני בגרות נמוכים? בקרוב לא תוכלו ללמוד משפטים - גם לא במכללות
הפתרון באוניברסיטה העברית להטרדות המיניות – מצלמות במעונות
מספר ההטרדות מיניות כלפי סטודנטים עולה – אך היקף התלונות בירידה חדה

המבקר ציין דוגמאות למקרים, אחד מהם אירע באוניברסיטת תל אביב. באוגוסט 2012 הגיש אחד הדיקנים תלונה נגד חבר סגל בגין התנהגות שאינה הולמת בשל להטרדה מינית. בחודש ספטמבר באותה השנה הנציבה למניעת הטרדה מינית המליצה לרקטור להעמיד את חבר הסגל לדין משמעתי. מיד לאחר הגשת התלונה התפטר איש הסגל, ובעקבות כך החליט הרקטור באוקטובר 2012 שלא לפתוח בהליך משמעתי נגדו, ואם יחליט בעתיד לשוב למוסד יתקיים דיון בנוגע להתאמתו. כלומר, התלונה לא נבחנה בהליך משמעתי.

מקרה חמור אף יותר התרחש באוניברסיטה העברית בירושלים. בתחילת 2013 הגישו סטודנטית וחברת סגל, כל אחת מהן בנפרד, לנציבה תלונה על הטרדה מינית מצדו של חבר סגל אחר. ביולי אותה שנה הגישה הנציבה לממונה על המשמעת סיכום של התלונות שהוגשו נגד חבר הסגל ובעקבות כך התקיים בירור עמו. בסיומו, חתם הממונה על המשמעת על הסכם טיעון עם חבר הסגל ולפיו הוא ישלח למתלוננות מכתב ובו התנצלות על הפגיעה בכבודן ויתחייב שלא לחזור על התנהגותו. כמו כן, הוסכם כי הוא לא ילמד באוניברסיטה, לא ידריך סטודנטיות ולא יעסיק עוזרות מחקר, ואם יפר את התחייבויותיו - יועמד לדין משמעתי. בעקבות כך, בנובמבר 2013 נסגר התיק המשמעתי בגין שתי התלונות האמורות.

אלא שבאפריל 2015 התקבלו תלונות נוספות על הטרדה מינית מצד חבר הסגל. בעקבות כך החליטו ביוני נציבת התלונות לענייני הטרדה מינית, רקטור האוניברסיטה והיועצת המשפטית במוסד לפנות את חדרו ולאסור עליו להיכנס לתחומי הקמפוס. עם זאת, למרות הסנקציות שננקטו נגדו, הוא לא הועמד לדין משמעתי כפי שהיה מצופה מהאוניברסיטה העברית לנהוג בעניינו. "הקלות הבלתי נסבלת שבה האוניברסיטה קיבלה את ההטרדות המיניות כתופעה שניתן לטפל בה באמצעות 'סיכום' עם מושא התלונה, ולפיה, הוא יתנצל לפני הנפגעות ויתחייב לנהוג כראוי בעתיד - בלי לקיים הליך משמעתי כנדרש גם בתקנות האמורות – היא בגדר מחדל חמור", קבע מבקר המדינה.

התלונות נגד חברי סגל אקדמי לא מוגבלות רק לנושאים של הטרדות מיניות, ועוסקות גם במקרים שבו מרצים ניצלו עבודות מחקר שערכו סטודנטים מבלי שנתנו להם עליהן קרדיט. כך למשל, באוניברסיטת בן גוריון הגישו כמה חברות סגל תלונה למבקר הפנימי של האוניברסיטה, שלפיה, חברי סגל בכירים במחלקה מסוימת אינם מפרסמים במאמרים כנדרש את שמותיהם של תלמידי מחקר, שעליהם התבססו עבודות המחקר שלהם לתואר שני ושלישי.

חברות הסגל התלוננו גם כי כבר ביולי 2012 הן שלחו תלונה בעניין זה לנשיאת האוניברסיטה ולוועדת האתיקה, אולם תלונותיהן לא זכו להתייחסות נאותה. הן ציינו כי להתרשמותן, הנהלת האוניברסיטה אינה מעוניינת לבצע טיפול יסודי ומעמיק במסכת הבעיות האתיות שעליה התריעו, וכי ועדת האתיקה טיפלה בתלונותיהן באופן חלקי ביותר.

במקרה אחר, שאירע באוניברסיטה העברית בשנת 2009, התנהגות של מרצה השפיעה גם על איכות המחקר שערך. לדיקן פקולטה במוסד האקדמי הוגשו תלונות של סטודנטים על יחס בלתי הולם ואף פוגעני של חבר סגל כלפיהם ועל כך שהוא סינן נתונים שקיבל מהסטודנטים שלו במסגרת סמינרים שהנחה, מאחר שהם לא התאימו לתזה של מחקר שביצע.

בינואר 2010 הפנה הדיקן את התלונות לממונה על התביעה ונענה כי לניסיון להטות תוצאות של סקרים לא נמצא ביסוס ראייתי. במרץ אותה שנה פנתה היועצת המשפטית של האוניברסיטה לדיקן וציינה כי דווקא "יש כאן לכאורה עבירת משמעת. לך אין את הכלים לערוך בדיקה מעמיקה של הגרסאות. לצורך כך קיים המנגנון המשמעתי". היועצת הוסיפה כי ההתנהלות האמורה רק מחזקת "את הצורך לבחון מחדש את מנגנון המשמעת שלנו". אם לא די בכך, הרי שבמרץ 2011, הגישה חברת סגל אחרת לממונה על המשמעת תלונה על התנהגות בוטה ואלימה של אותו חבר סגל. בתגובה הוא שלח מכתב התנצלות למתלוננים, ובעקבות כך ביוני 2011 החליט הממונה על המשמעת שלא לקיים הליך משמעתי בעניינו.

הסיבות למצב המתואר בדוח המבקר תלויות בכמה גורמים. במוסדות רבים, ועדות המשמעת מורכבות למעשה מחברי הסגל האקדמי עצמם, והמגבלה היחידה היא שדרגתם האקדמית לא תהיה נמוכה מזו של איש הסגל שמובא בפניהם. לעתים רבות, קיימת היכרות אישית בין חברי ועדת המשמעת לאיש הסגל. בכל מקרה, קובע המבקר, ברור שמדובר במצב שבו לא יכול להתבצע הליך נקי ואובייקטיבי ככל הניתן.

סיבה נוספת נוגעת לכך שבמוסדות רבים, תקנון המשמעת כלל אינו מוכר לקהילת הסטודנטים, שאינה יכולה להתלונן על עבירות משמעת. כך למשל, הביקורת שערך מבקר המדינה בשנת 2016 גילתה כי בין השנים 2015-2010 במרבית המוסדות האקדמיים לא נרשמה אפילו תלונה אחת נגד חברי סגל. לפי המבקר, הדבר לא מעיד על טוהר המידות, אלא דווקא על חולשתם של מנגנוני המשמעת. ההמלצה של המבקר היא כי המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) תשקול להקים גוף משמעתי אחד לכל הסגל האקדמי בישראל, שיהיה בלתי תלוי בחברי הסגל ובמוסד, בדומה לגופים שהוקמו בנוגע למשטרה - המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), ובשירות המדינה - נציבות שירות המדינה.

גם בנוגע לטיפול בעבירות משמעת של סטודנטים מצא המבקר כשלים רבים. בביקורת נמצא כי היקף עבירות המשמעת גדל מאוד בשנים האחרונות, בין היתר, הודות להתפתחות הטכנולוגית ולאפשרות להשיג מידע איכותי וכמותי באינטרנט. ממצא נוסף נוגע לעובדה שמרבית הסטודנטים שהופיעו בפני ועדות משמעת הם סטודנטים ממוצא ערבי - 90% בשנים 2007-2002. לדברי המבקר, דבר זה מלמד שהמערכת האקדמית צריכה להתאים את עצמה לצרכים המיוחדים של סטודנטים מהמגזר הערבי ולזהות את הקשיים שלהם מבעוד מעוד.